דעה: בנט ולפיד, זה הזמן - דירשו תקציב פתוח לכולם

בתור עם יהודי המתגאה בזיכרון לאומי-קולקטיבי מרשים, מפתיע כמה זיכרונם של הישראלים קצר - היש צדיק בסדום בקהל שזוכר מדוע הלכנו לבחירות?

אז הנה תזכורת: ראש הממשלה נתניהו חשב להעביר בממשלה את התקציב הבא, אולם עקב הידיעה כי יצטרך לצאת בשורה של "גזירות" כלכליות לא פופולריות - כולל העלאות מסים - כדי לצמצם את הגירעון החורג מהיעד, החליט לוותר ולהקדים את הבחירות. כך, כמו רעם ביום בהיר, קיבלנו בחירות בזק שהתאפיינו במוטיבים של תוכנית ריאליטי, המעלה על נס את הכוכבים העולים (בנט ולפיד) ומותירה מאחור את כל האידיאולוגים למיניהם (לבני ויחימוביץ').

ועכשיו תמו הבחירות - והסוגיות הכלכליות שנשכחו ממצעי המפלגות עולות שוב לראש סדר היום הציבורי: לפני הבחירות סיפרו לנו שלמרות גירעון של 4% תוצר "אין מה לדאוג" (לפי חלק מהפרסומים, אגב, הוא מסתכם בכלל ב-5 אחוזים), והבטיחו לנו שלא יעלו מסים. עכשיו כבר מדברים על קיצוצים שנעים בין 21 ל-27 מיליארד שקל, כולל העלאת המע"מ ומס הכנסה ליחידים. ומה לגבי ההבטחות? עזבו, הציבור שוכח - והציבור ישלם.

אבל מה שהכי מדאיג אלה לא ה"גזירות" הכלכליות - למעשה, כדי לשמור על מדיניות פיסקאלית אחראית (ולא פופולרית בקרב הציבור), יש להודות ולומר שהן כנראה הכרחיות - מה שבאמת צריך להדאיג אותנו, הוא חוסר היכולת שלנו, הציבור, לשפוט את נבחרינו על החלטותיהם באשר לתקציב. מדוע? בגלל חוסר השקיפות של הממשלה בנושא.

הנה דוגמה: תקציב הביטחון ב-2012 הסתכם ב-50.5 מיליארד שקל. אם מוסיפים לכך את הסיוע האמריקני ואת התוספות שהתקבלו במהלך שנת הכספים, מקבלים (לפי הערכות שונות) סכום שקרוב יותר ל-60 מיליארד שקל - חריגה של כ-10% למעבר ליעד המקורי. בידיעה שחלק מהגידול בתקציב נועד להוצאות בגזרה האיראנית ובהתחשב באמירתו של נתניהו כי ישראל לא תוכל לבדה לסכל את תוכנית הגרעין - חובה לשאול: האם ההוצאות הללו - שמגיעות מכספי המסים של כולנו - מוצדקות?

זוהי רק שאלה נקודתית - ושנויה מאד במחלוקת, יש לומר - שעליה לא נוכל, כיום, לקבל אף תשובה מספקת ומשביעת רצון. וכאן עולה הבעיה האמיתית: הליך גיבוש התקציב הממשלתי כולו נעשה הרחק מעיני הציבור - אנו נחשפים רק להדלפות האינטרסנטיות לעיתונות ולתוצר הסופי, כמובן. וכך, אנו שומעים ולומדים רק בסופו של תהליך - בדרך כלל באמצעות התקשורת - באילו שירותים יקצצו לנו ובכמה יתייקרו המסים שנשלם השנה.

שיהיה ברור, זו אינה שאלה של ימין או שמאל, אלא שאלה של אחריות הממשלה כלפי אזרחיה - וחובתה לגלות כלפיהם שקיפות. ביומו הראשון כנשיא, הכריז ברק אובמה על פרויקט ממשל פתוח בארה"ב - במסגרתו נחשפו לציבור האמריקני כל המידע אשר ברשות הממשלה. כיום כל אזרח אמריקני (וכל אחד בעולם, למעשה) יכול לגשת לכל הנתונים התקציביים ולפרוטוקולי הפגישות - להסיק מסקנות, להעביר ביקורת, ולתקשר עם הממשל דרך האינטרנט.

בישראל, גופים כמו "הסדנא לידע ציבורי" מנסים לפעול בכיוון. גם השר מיכאל איתן מהליכוד (שלא יהיה בכנסת הנוכחית, באופן מפתיע) פעל בנושא, וגם ועדת טרכטנברג השכילה לנסות ולשקף תהליכי עבודה פנימיים (ברוח מחאת הקיץ של 2011). אולם, ללא מנדט ותמיכה גורפים מהממשלה, התוצר תמיד יהיה טעון שיפור ויכיל מידע לא מדויק או חסר (לצד עודף מידע לא רלוונטי, שפשוט "מציף" את הציבור בנתונים שאין לו עניין בהם) - וכך, דואגים למעשה שבורותנו בנוגע למניעים להסטת תקציבים ממקום כזה למקום אחר, תישמר - ויחד איתה ההרגשה שמסתירים מאיתנו ו"עובדים עלינו". דרישות הציבור ל"צדק חברתי" פשוט לא ייעלמו, מבלי שישותף במתרחש.

בנט ולפיד, כוכבי הבחירות האחרונות, התהדרו במהלכה בסלוגנים של רוח חדשה בפוליטיקה - בנט סיפר ש"משהו חדש מתחיל" כאן, לפיד דיבר על "פוליטיקה חדשה" והבהיר לכולנו שהשאלה החשובה באמת, היא "איפה הכסף?". אם שניהם אכן ישלבו ידיים (כפי שמספרת לנו התקשורת), יפעלו ברוח הקמפיינים שלהם, ויחתרו באסרטיביות להליך גיבוש תקציב פתוח ושקוף המערב את הציבור - אולי עוד נגלה את התשובה.