ינון מגל: "ברשות השידור יש מלחמת שבטים"

ינון מגל כבר התחיל להשלים עם העובדה שעיתונאי הוא לא יהיה. בשנה שעברה עזב את רשות השידור אחרי ארבע שנים כמגיש "מבט", ונדמה היה שפניו אל עבר השירות הציבורי, כראש אגף ההסברה של משרד הביטחון. שם, חשב לעצמו, יש ביטחון כלכלי, יציבות, אין מנהלים שמתעללים בך. הדרך הייתה ברורה. עד שהגיע הטלפון מאילן ישועה, מנכ"ל אתר וואלה.

"ירדתי לתל אביב מירושלים כדי לפגוש אותו ודי נדהמתי מהנתונים שהוא הציג בפניי", מספר מגל, "הוא לא סיפר לי סיפורים, ואני מרגיש שמה שקורה עכשיו זה מה שהוא הבטיח".

ישועה סיפר למגל על חדשות וידיאו שייאבקו באתרים האחרים ובחברות החדשות הטלוויזיוניות ויגדילו את התנועה, על זה שהוא יהיה "הפנים", העוגן, של האופרציה העיתונאית המתהווה. "הרגשתי טוב עם המקום שעמדתי ללכת אליו, עמדה בכירה במשרד הביטחון. אבל הייתי פחות שלם עם זה מאשר עם ההצעה של אילן. רציתי להישאר בתוכן, בהגשה. הרגשתי הקלה", הוא מספר. מה שישועה לא הבטיח למגל הוא שבתוך חצי שנה בלבד יהפוך לעורך הראשי של האתר.

- ובעצם, לולא ההצעה הזו היו מגיעים ימיך בתקשורת לסופם.

"נכון. זה היה קשה. התעשייה במשבר, אתה לא ילד, יש משפחה, ילדים. ואני כבר לא מדבר על הפליאה שלי מהאנשים בערוץ 1 שעשו את מה שעשו ממניעים כל כך שפלים, וזה לא הזיז להם. אז היו לי חששות, אבל היה לי גם ביטחון. מעבר לכל הפחדים יש בי גרעין של אמונה ותקווה".

נושאת המטוסים זזה

מגל הגיע לוואלה באוגוסט 2012, קצת לפני שראש הממשלה בנימין נתניהו הכריז על הקדמת הבחירות לכנסת ה-19, שסימנו גם עידן חדש בתולדות האינטרנט הישראלי. האתרים הישראליים המובילים, ובעיקר ynet של "ידיעות אחרונות", ואתר וואלה של קבוצת אלוביץ', ניצלו אותן כדי להציג את האולפנים החדשים שהקימו במלוא הדרם, ובכלל זה שידורים חיים. מדיום חדש הוכרז: וידיאו אמיתי באתרים ישראליים. נדמה שמגל לא יכול היה למצוא טיימינג טוב מזה.

"האינטרנט מגיע ליותר בתים, רוחב הפס מאפשר העברת וידיאו טובה ומהירה יותר, ריבוי המסכים שיש לאנשים בבית משרת את זה. הכל התאים לשינוי הזה. בנקודת הזמן הזו, אני מאוד מרוצה, זו פלטפורמה חזקה מאוד, עם מספר הכניסות הכי גדול ליום".

לפי נתוני גמיוז, 718 אלף איש ביקרו באתר ביום הבחירות, לעומת 647 אלף ב-ynet. מאקו, שתקלה עם תזמון גרוע במיוחד השביתה אותו לכמה שעות דווקא ביום הזה, מסתפק ב-381 אלף, אף שהוא האתר היחיד שרשם עלייה באותו היום.

"אין לי שום רגשי נחיתות כשאתה אומר ש-ynet מובילים עלינו בתחום החדשות", אומר מגל. "אנחנו עושים מוצר חדשות טוב ואמין ורציני. יכול להיות שאנחנו עכשיו בתהליך של חיבור בין מה שאנחנו עושים ובין הקרדיט שאנחנו עדיין לא מקבלים. אני בטוח שנקבל ואני לא חושב שזה ייקח הרבה זמן".

אחת הדרכים לקבל את הקרדיט הזה היא האולפן שבתוכו יושב מגל. הוא עושה סיור מתומצת בין פינות הישיבה המודולריות בתחומו כשדסק החדשות השקט והניאוני של וואלה ניבט מבעד לקיר הזכוכית. טלוויזיה.

באולפן הזה, מקפידים להגיד פה, השפה שונה. מדברים בגובה העיניים, משחררים את העניבה, מגישים חדשות ישירות ו"נטולות ההצגות והפוזות של הטלוויזיה". וזה עובד, הם מצהירים. "ההגעה שלי לכאן עוררה תהליך של הגדלת התוכניות של האולפן, כך שבנו אולפן גדול וחדשני יותר ממה שתכננו במקור. זה לא שאני בכוחותיי עשיתי את זה, אלא שמה שאני מביא איתי, סוג של טלוויזיה, גרם לרגל ללחוץ יותר על הגז".

בין ישועה, שנפרד באחרונה אחרי חודשיים בלבד מטלי בן עובדיה, סמנכ"לית התוכן, ובין מגל שוררת הרמוניה. אף על פי שהוא מגדיר אותו "מפקד קשוח", מגל מלא סופרלטיבים לישועה. "אני מאוד מעריך אותו. ברור שאנשים שיש להם יכולת חשיבה יוצאת דופן עלולים להיות פחות קלים. עבדתי עם הרבה מנהלים, והוא אחד האנשים שמשמעותית אני יותר מעריך בתעשייה. אנשים יודעים מיהו, אין הסתרה ומחיצות, הוא פרונטלי, ישיר. זו אנטיתזה לערוץ 1. אומר את האמת בפנים ואין משחקים, ואני מעריך את זה גם אם זה לא תמיד קל".

לדברי ישועה, "ברגע שהבנו לאן אנחנו הולכים, היה לנו ברור שאנחנו צריכים מנחה. מגיש. דמות טלוויזיונית שיכולה להשתלב באווירה וברוח של האתר". הימים שבהם רדף האתר אחר פוליטיקאים כדי שיסכימו לדבר עם כתביו הסתיימו, לדבריו. "ברור שאולפן ומנחה שיושב מולם מסייע לתפיסה המיצובית", אומר המנכ"ל, "זה חלק מהעניין. אין טעם באולפן בלי מנחה, ומה יעזור ינון מגל אם אין לו אולפן לשדר מתוכו?".

מילה של זליג

"הייתי חייל הרבה שנים ורצתי מרחקים ארוכים בשטח, במהירות של מרחקים קצרים, ועשיתי את האינתיפאדה וההתנתקות והאירועים והפיגועים, והגעתי לרוויה", נזכר מגל בימיו ככתב שטח. "בלילה שעברתי לערוץ 1 ולא היה לי ביפר ליד האוזן כשהלכתי לישון, זה היה שיר ניצחון. הבוכנה של המנוע השתנתה. יש לי ילדים, וחוסר היכולת לתת תשומת לב למישהו כשאתה צמוד לביפר, זה בעייתי. זה מצב תודעה שקשה לחיות איתו לאורך זמן ומשלמים על זה מחיר".

הוא הגיע לרשות השידור ב-2008, כחלק ממהלך חגיגי ומתוקשר של ההנהלה אז, למתוח, יחד עם מירב מילר, את פניה של מהדורת "מבט" שנפרדה אז מחיים יבין המיתולוגי. ביוני 2012, זה נגמר בטריקת דלת מהדהדת. בראשית אותה שנה התמודד על תפקיד מפקד גל"צ, אך הפסיד את התפקיד לירון דקל. "ביום שבו נודע שלא קיבלתי את התפקיד מגיע זליג רבינוביץ' (עוזרו של מנכ"ל רשות השידור, יוני בן מנחם, י"א) ואומר לי, 'אל"ף, אני מצטער שלא קיבלת. בי"ת, אם מישהו יעשה לך בעיות, דבר איתי. לא יעשו כאן בעיות בלעדיי'. לא הבנתי על מה הוא מדבר בכלל. מאותו יום התחילו הבעיות".

מגל נתפס כמזוהה עם מי שמינה אותו, המנכ"ל הקודם, מוטי שקלאר, שנוא נפשה של ההנהלה הנוכחית. אך עד אז, הוא לא ממש הרגיש את זה. "מאותו יום התחילו עם 'תבוא יותר מוקדם', 'תעשה כתבות', 'אל תבוא בסנדלים'. הבנתי מה קורה. זה היה ברור".

- מה?

"כל אחד יפרש מה שהוא רוצה וזה יתברר בבית משפט. ברור שדברים שם לא מתנהלים בצורה ישירה, לא מסתכלים לבן אדם בעיניים ואומרים לו את האמת וחושבים על טובת המערכת. בערוץ 1 הדברים מורכבים ורקובים".

התביעות ההדדיות של מגל ורשות השידור מספרות את הסיפור. מגל תבע את הרשות על 738 אלף שקל, בגין "התנכלויות", בעיקר מכיוונו של משה נסטלבאום, מנהל חטיבת החדשות. מגל טוען שנסטלבאום דרש ממנו לעבוד בניגוד למוסכם בחוזה, כולל יציאה להכנת כתבות, הגעה מוקדמת מהנדרש לאולפן, כתיבת פתיחים וכדומה, וכן נזף בו תדיר על התנהלותו "המבזה" ו"גסת הרוח" ובכללה הגעה לשידור בסנדלים. בתגובה הגישה הרשות כתב הגנה שמאשים את מגל בהתנהלות מזלזלת וברדיפה אחר כסף.

"ניסיתי מההתחלה להתפשר, לדבר בגובה העיניים", הוא נזכר, "אמרתי להם 'חבר'ה, מה קרה לכם? מה התהפכתם פתאום? עד היום לא הייתה שום טענה, שום עניין, וביום בהיר אחד, מה קרה?'. אבל זה לא עזר. זה חלק מהעניין, זה הרבה יותר גרוע ממקום שאפשר לדבר דוגרי על מה הבעיה. לא היה שם רצון אמיתי לפתור בעיה, כי הבעיה הייתה אני, עם הזיהוי הפוליטי הפנימי שלי, לא של ימין ושמאל, אלא זיהוי פנים-שבטי בתוך רשות השידור. זה נאמנויות, אין דרך לפתור את זה.

"אמרו לי באחת השיחות, 'אנחנו מעריכים נאמנות'. אתה מבין, אני בן אדם באמצע החיים, אני לא ילד, עברתי דבר או שניים בחיים, אני מחבר נאמנות לדברים אחרים מאשר כנופיות במקום העבודה. אז לאן תוליך את זה? איזו נאמנות, מה נאמנות, מה אתם רוצים מהחיים שלי? על מה אתם מדברים בכלל? מאיפה בכלל מגיע השיח הזה? אני בא לעבודה. וגם אלו שאמרו, 'ינון בסדר, הוא משלנו'. מה 'משלנו'? מי זה 'שלנו'? זה גוף ציבורי. זו רמה לא גבוהה של התנהלות אנושית. הם אנשים קטנים. לא היה שם משהו אישי או מקצועי, זה היה כוחות רוע. אני יכול לספר סיפורים ששערותיך יסמרו, ואולי אני אמור לעשות את זה, כי מיליארד שקל של הציבור הולכים למקום מדי שנה, והציבור צריך לדעת מה קורה שם. אבל אני לא רוצה להיות במקום של הממורמר ושל הנוקם".

- מה זה עשה לך ברמה האישית?

"נקלעתי לסוג של מצוקה. בהחלט. כשרודפים בן אדם הוא מוודא שהוא לא פרנואיד. אבל לא הצליחו להוריד לי את החיוך מהפנים. היה היום שבו הם עברו על החוזה באופן ברור, כשדרשו שיומיים בשבוע אצא לכתבות וכתב אחר יגיש במקומי. התרעתי שזה בניגוד לחוזה, והם המשיכו. אמרתי לעצמי, 'טוב, זה נגמר', וקמתי והלכתי. לא היה לי משהו בכיס ולא ידעתי לאן אני הולך, ובכל זאת הרגשתי שאיני יכול עוד, שזה קצה שאין לאן להמשיך ממנו".

- אתה מרגיש טינה אישית?

"אני לא שם. אתמול קיבלתי מסר בפייסבוק ממישהו בערוץ 1, שפנה אליי בקשר לעבודה פה, וסיפר לי כמה נסטלבאום מתעלל ומתעמר בו. זה מה שכואב לי. יש נגד נסטלבאום חקירה בנציבות שירות המדינה (תלונה שהוגשה נגדו על ידי יגאל רביד, י"א), ואמרתי 'ינון, אל תתעצל, לך אליהם וספר ותוסיף (מגל דופק על השולחן, בעדינות). אתה לא שם, אבל תעשה את זה בשביל העובדים'".

- נו?

"אולי אני אעשה את זה. יש שם אשמים, מערכת שמזיקה לעצמה, מלחמות פנימיות ושבטים שנלחמים זה בזה. אלה 'משלנו', וההם 'נגדנו'. קראתי לזה 'גלפגוס ניוז', מלחמות הישרדות שהולכות עשרות שנים אחורה, בלי שום רלוונטיות להיום. זה כל הסיפור, לא הייתה נגדי שום טענה מקצועית".

- הרווחת די הרבה כסף, ועדיין הרייטינג לא עלה.

"ברור שלא, וזו לא אשמתנו. אין פלטפורמה. הרייטינג יעלה רק כי הביאו את ינון מגל למערכת חדשות שלא יכולה לתפקד? שכל יום מרימה מהדורה כנגד כל הסיכויים? עד שלא יביאו הנהלה שרואה את טובת השידור הציבורי לפני טובתה לא יקרה כלום. כל המינויים האלה, והוועדות, והמקורבים, והלא מקורבים".

- אתה מצטער על החוויה ברשות השידור?

"הכל היה לטובה. ולא שהם לא צריכים לשלם על העוול שהם גורמים לאנשים והנזק שהם גורמים למערכת, אבל אני מאמין שהם כל כך מסובכים בכל כך הרבה דברים אחרים, חקירות ותביעות וסיפורים, שזה בסוף יבוא לידי ביטוי. הם הרי לוקחים את הפלטפורמה האדירה של השידור הציבורי ועושים ממנה סחבה".

מרשות השידור נמסר בתגובה לדברי מגל: "היות שהנושא נמצא בערכאות משפטיות, לא נוכל להתייחס לדברים".

לימין שור

זו לא הייתה הפעם הראשונה שמגל נדחק החוצה. גם בערוץ 10, שם עבד שנים ארוכות ככתב לענייני צבא, סוף הדרך היה בעייתי, לטענתו בשל עמדותיו הפוליטיות הימניות. גם לשם הוא ממש לא מתגעגע. "היה לי טוב שם עד שלב מסוים. הגיע מנכ"ל חדש שפחות רצה לשמוע אותי (אבי ברזילי, י"א), והרגשתי שיש עליי צנזורה פוליטית. שלא רוצים לשמוע את הקול שלי, שרוצים שכולם יישמעו אותו הדבר. זה לא התאים לי. לכתב שרוצה להתפתח יש אפשרות ללכת לפרשן או ללכת להנחיה. התחלתי להנחות בערוץ וכשהגיעה ההצעה מ'מבט' הרגשתי שלם מאוד".

- בעצם סתמו לך את הפה בשני המקומות האחרונים שעבדת בהם.

"נכון. עברתי תקופות קשות. ברור שזה לא בסדר איך שהתנהגו אליי, אבל אני במקום אחר היום, אני לא סוחב איתי רצון לנקמות או לסגירת חשבונות, אני במקום של לעשות תקשורת טובה יותר".

וכשהוא מדבר על תקשורת טובה יותר הוא מתכוון לוואלה. "אני בא עם סוג של אמירה שיש לה משמעות לציבוריות הישראלית. התקשורת, מבחינת התכנים שלה, הייתה במקום לא טוב, והיא עוברת תהליך של התבהרות וחשיפה ואיזון".

נראה שההגעה של מגל היא עוד התקרבות של האתר למיינסטרים הישראלי הנוכחי, והתרחקות מהפרובוקציה שהייתה לחם חוקו לפני כמה שנים. "התדמית של וואלה רחוקה ממה שקורה פה היום. וואלה פחות במקום של סנסציות, וואלה חדשות זה מקום רציני ומקצועי".

- לא נמצא בו היום טור שקורא להרביץ למתנחלים.

"לא, לא יהיה מאמר כזה היום. וואלה צריכה לייצג באופן כללי את מה שקורה במדינה. לתת לציבור תחושה שזה האתר של המדינה, האתר של ישראל".

- וצריך ליישר לימין?

"כן. כדי שהמקום יהיה מאוזן, שיהיו כותבים גם מימין וגם משמאל. שלא כולם יהיו מאותו בית גידול. שהמקום עצמו לא יהיה 'אשכנזים-שמאלנים-חילונים-תל אביבים-ליברלים'".

הכתבה המלאה - במגזין פירמה