שרה ג'ונסון: "אפשר לחיות בישראל ולהצליח בבריטניה"

בזה אחר זה עלו לרגל, לפני כחודש, אל משרדי קשת בתל-אביב בכירי הכותבים ויוצרי הטלוויזיה בישראל. לא שהמשרדים ברחוב ולנברג לא מושכים סוג זה של אנשים בימים כתיקונם, אלא שהפעם נפתח לשוק הישראלי אפיק חדש שלא היה מוכר עד כה.

במשך 4 ימים שהתה בישראל האישה שלנו בשוק הטלוויזיה הבריטי. שרה ג'ונסון מונתה על-ידי מנכ"ל קשת אבי ניר, וראש "קשת אינטרנשיונל" אלון שטרוזמן, למנהלת הדרמה של הזכיינית בלונדון. במהרה התמלא יומן הפגישות שלה והיא החלה בחיפושים אחר הרעיון, הפורמט, הטאלנט שיפרוץ לקשת את הדרך אל הממלכה המאוחדת.

"אני ילדה יהודייה ממנצ'סטר שחלמה לעבוד בטלוויזיה", אומרת על עצמה בצניעות מי שהפכה להיות אחת הדמויות הדומיננטיות בשוק הדרמה הבריטי. "ולא באמת יכולתי לעבוד בטלוויזיה בעירי לאחר שסיימתי אוניברסיטה. הייתה גרנאדה, והיה הבי.בי.סי, שם עבדה אמי כמזכירה. רציתי לעבוד בדרמה, אז נאלצתי לעזוב ללונדון. לו זה היה קורה עכשיו, לא הייתי צריכה לעשות את המעבר. אני חושבת שאפשר לחיות בישראל ולהיות מצליח בבריטניה".

ג'ונסון, קטנה ותוססת, קוראת לעצמה "גשר" בין היכולות הישראליות לשוק הבריטי. אתם תביאו את הרעיון, היא כבר תמצא את הקשר הנכון בשוק בלונדון, שאותו היא מכירה כאת כף ידה.

היא החלה את הקריירה שלה באמצע שנות התשעים כמזכירה בהפקות שונות, ובהן סבוניית הלהיט של הבי.בי.סי "איסטאנדרס". היא שבה אליה בשלהי אותו עשור כעורכת תסריט וקו עלילתי. משם נדדה כעורכת ומפתחת תוכן ב-ITV, סוני אינטרנשיונל, צ'אנל 5, והייתה לראש חטיבת הדרמה והקומדיה בסקיי. בתפקידה האחרון לפני קשת עבדה כראש חטיבת הפיתוח של חברת ההפקה של לינדה לה-פלאנט, יוצרת "החשוד המיידי".

"חבר שהיה ב-NBC יוניברסל המליץ עליי לאלון שטרוזמן. דיברנו והסתדרנו מיד. עבדתי במשך ארבע שנים וחצי עם לה-פלאנט וחיפשתי את הדבר הבא. אלון היה מקסים ומלא אנרגיה, ומאוד לא ציני. אני אדם לא ציני וטלוויזיה יכולה להיות מקום מאוד ציני. כשראיתי את התוכן של קשת לא יכולתי לסרב".

אף שג'ונסון עובדת בעבור קשת, בחברה אומרים שהיא בהחלט מחפשת עבודה גם בעבור גופי שידור אחרים. "קשת תהיה חברת הפקה עצמאית בבריטניה", היא מספרת. "ואני רואה שקשת עומדת במחויבותה כשהיא שוכרת אנשים מקומיים שעבדו בזירה בבריטניה, כי קשת רוצה אחיזה חזקה שם. יש לי מנהל פיתוח שמכיר המון כישרונות מקומיים במדינה ויהיה לנו ראש חטיבה לא מתוסרטת (בידור וריאליטי - ל"א) שמכיר את השוק ואת צרכיו.

"אני מנהלת שיחות עם כל הרשתות וחברות ההפקה העצמאיות שמכירות את קשת מ'הומלנד' והזכיות בפרסים, אבל גם נכנסות לאתר של קשת ואומרות הייתי רוצה לדבר איתך על זה ועל זה".

- מדוע המדינה שנחשבת לערש הדרמה הטלוויזיונית מחפשת כישרון פה במזה"ת? הרי לא נוכל לעשות כאן דברים מדהימים כמו "דאונטון אבי".

"אולי לא תוכלו לעשות סדרות כמו 'דאונטון אבי', אבל אין ספק שיש כאן אנשים עם היכולת לכתוב סדרות כמו 'דאונטון אבי' או כל סדרה אחרת שיש לנו. מאחורי כל סדרה בריטית, יש כישרון גדול, וכישרון גדול לא יושב רק בלונדון, בירמינגהם, ניו-יורק או לוס אנג'לס. אני חושבת שאנחנו תעשייה גלובלית, והכישרון נמצא איפה שתמצא אותו".

מחפשת הכול וכלום

קשת הפכה, אם כך, לגוף הישראלי הראשון שמחזיק איש תוכן בכיר מקומי בבריטניה, והכוונה היא שבקרוב ימונה אדם מקביל גם בארצות-הברית. זאת כחלק מתהליך של הפיכה לגוף שמפיק תוכן מחוץ לישראל. לכן ג'ונסון מחפשת גם רעיונות בלבד, והאפשרות לחבר אותם לכותבים ומפתחים בריטיים ריאלית לחלוטין.

- מה גילית בביקורך?

"כשיש לכם משהו 'נכון', אז הוא כל כך 'נכון'. והכישרון שיש לכם הוא מאוד חזק. היה לי חשוב לפגוש הרבה מאוד אנשים ודחסתי ללוח הזמנים שלי ככל הניתן. יש משהו ייחודי לישראלים, לא רק היוצרים, אלא גם לצופים. אתם לומדים אנגלית מאוד מוקדם. ואתם פתוחים ויכולים להכיל סדרות אמריקאיות ובריטיות. ואני מוצאת שאין דבר פריפריאלי בעשייה פה וזה יכול לנוע נהדר אל מעבר לים. אני לא יודעת איך נעשה זאת, אבל אנחנו בהתחלה".

- מה את מחפשת?

"הכול וכלום. יש לנו טלוויזיה מאוד מגוונת בבריטניה. לכל ברודקאסט יש הזווית שלו. אפשר למכור כל ז'אנר ולמצוא לו את הבית המתאים. אם אתה חושב על המגוון והאישיות של כל אחד מהמנהלים בכל אחת מהרשתות, אני רוצה להיות פורטל לכותבים, קומיקאים ובמאים שחושבים בינלאומי, אבל בינתיים עושים דברים רק בישראל. כל יוצר וכותב שפגשתי סיפר לי על סדרה בריטית אחרת שאהב והושפע ממנה. אז הנה, יש להם אותי שיושבת בלונדון ומוכנה לחבר אותם לשותף בבריטניה. הייתה לי פגישה עם רשת שפספסה את קניית 'הומלנד' והם לא מפסיקים לדבר על זה. אף אחד לא רוצה להרגיש שהוא מפספס משהו".

פשוט תכתבו

"אני זוכרת כשבסקיי קנינו סדרות מארצות-הברית והבנו שבריטניה צריכה לשנות את הזרימה לכיוון השני, ולקח לנו עשור לעשות את זה. קשת בתחילתו של הגל השני של שינוי הזרימה. תוכן מגיע מכל מקום שיש בו כישרון".

- בפגישותייך יש משהו שגילית שהיוצר הישראלי צריך לשנות בעצמו?

"ממש לא. אני מדברת עם יוצרים פה בדיוק כמו שאני מדברת עם יוצרים בכל מקום אחר. כותב שמעולם לא ראה סדרה בריטית, שאין לו כל ידע על השוק, ואני חייבת לציין שכולם פה יודעים, הדבר היחיד שהוא צריך לדעת זה לכתוב וקצת להביט סביב. מעבר לזה, מאז שאני פה כולם אומרים לי שאני מאוד לא בריטית, שאני מאוד ישראלית. אני כל הזמן מחבקת את כולם, מתלהבת. יש תפיסה שגויה של בריטיות. לא כולנו 'דאונטון אבי'".

- כשכותב חושב גלובלית כשהוא יוצר, זה לא בעייתי?

"זה עשוי להיות. כשבא אלי כותב עם רעיון ואומר מה זה יכול להיות, דרמה? קומדיה? אני אומרת 'פשוט תכתוב את מה שיש לך', עם הדמויות והסיפור, ותן לי לעשות את העבודה שלי, לעצב את זה למה שזה יכול להיות ולמי שאליו זה מיועד".

- המצוקות הכלכליות בישראל לא מאפשרות הרבה ניסוי וטעיה, תהליך הכרחי כמעט ליצירת תוכן טוב.

"בריטניה היא עדיין הקרובה הענייה של ארצות-הברית מהבחינה הזו. השוק האמריקאי מוצף בכסף. אתה יכול לעשות פיילוטים על גבי פיילוטים שלא יראו אור לעולם. באנגליה זה לא כך, למרות שיש שם כסף. לכן אני לא במרוץ, כי אני רוצה שדברים יתקיימו כמו שצריך. כדי להמשיך לממן ולקיים את היוצרים אנחנו חייבים לחשוב עסקית על השוק הכלל-עולמי. אסור לך להתמקד בעשייה של דבר אחד במקום אחד, זו הדרך להתמודד עם הקושי הכלכלי של השוק היום. אני מאמינה בכוח של הטלוויזיה וגם המפרסמים והרשתות מאמינים בכוחה".

הכתבה המלאה - במגזין פירמה