מפגש מפתיע בין שלוש אמניות יוצר תערוכה מעניינת במיוחד

נורית גור לביא (קרני) מציירת על צלחות פרחי בר, זנים מוגנים, בעיקר רקפות אך גם אירוסים וחצבים, פה ושם גם יעל או חיה קטנה אחרת. בשולי הצלחת היא כותבת את השם הרשמי ואת המקום שבו פגשה בפרח. ההקפדה על כחול לבן נוסח דלפט, ממסורת החרסינה הדקורטיבית, הולמת את הניסיון להכניס סדר ברישומים שנעשו כמו מתוך דחיפות. כתב היד אינו אחיד. יש בו התרגשות. חלק מהפרחים שחורים וקודרים.

על מדף ממול מונחים יומניה המאוירים של נעמי שניידר. גם אצלה הכחול-לבן שולט. לא רק מתוך ציונות, גם בגלל צבע העט הנפוץ, הפשוט. ב"טיוטה לאנציקלופדיה מקוצרת" היא מציגה ציטוטים ואיורים מתוך אנציקלופדיות ישנות. חלקם נראים כמחברת כתיבה תמה של "ילדה טובה" ובחלקם פורצת האמנית את גבולות המקור, משבשת, מוחקת ומכתימה. הכתמים משמשים לה כנקודת מוצא לציור חדש בצידו השני של הדף, לצורה חדשה שנולדת כתופעת לוואי.

באולם הפנימי של הגלריה ממתינה עבודתה של נעה רז מלמד, אורבת כדרקון מנמנם, שעצם נוכחותו רוויה בפוטנציאל מאיים. רז מלמד יצרה מיצב גדול מידות, עשוי מחלקי רהיטים שמצאה ברחוב ושילבה ביניהם יצירות ופיסות חיים. עבודות וידיאו, שלדי דגים ופוחלץ ארנבת, פרחים חנוטים, גזרי עמודים מספרי מדע ישנים, דיוקנאות וזכוכיות מגדלת הנראות ככדורי בדולח - כולם יחד מרכיבים את העבודה שהיא מכנה "שאיפה-נשיפה".

האוצרת יעל קיני הקפידה לחבר את עבודותיהן של שלוש האמניות תוך ניסיון לחדד את הזיקה ביניהן. "שלושתן רוצות ללכוד ולשמר רגע, זמן, מקום (וארץ ישראל חשובה בתוך זה)", אומרת קיני. "הציון המדוקדק של שם הפרח, שם בעל החיים, התאריך - כל אלה הן דרכים להחיות את העבר בתוך ההווה. המילה הכתובה, בדרך ובפונט שבו נכתבה, עקרוניים. למצוא מחדש איזון ולתת תוקף לקיום כאן ועכשיו".

גלריה הקיבוץ, דב הוז 25, ב'-ה' 15:00-11:00, 18:00-16:00; ו', שבת 14:00-11:00. kibbutzgallery.org.il