המס של האלפיון העליון

1. בוז כלכלי, התנשאות צדקנית וסחיטה רגשית - זו הדרך הנהוגה לסתום את פיותיהם של אלה הטוענים שתאגידים גדולים ואנשי עסקים דגולים, המשלמים מס הכנסה אפסי - מנצלים לרעה את המדינה ותושביה.

"תמשיכו ככה והם ילכו מכאן", "תהיה פה אבטלה המונית", "לא תהיה צמיחה", " הפריפריה תגווע", "כל הכלכלה המתקדמת והחכמה תברח לנו לחו"ל", "חוטפים אותם שם", "הם עושים לנו טובה ציונית שהם מסכימים להיות כאן". "הם" - זה התאגידים הגדולים, חברות גדולות, בעלי העסקים הגדולים.

2. "שיעור המס הממוצע שמשלם המאיון העליון של החברות המוטבות בישראל היה 2.9% בלבד בשנת 2009, על הכנסות בגובה 2.8 מיליארד שקל, ו-3.3% בלבד בשנת 2010 על הכנסות בגובה 4.8 מיליארד שקל". כך נאלץ, במבוכה, לדווח סגן שר האוצר יצחק כהן באמצע יולי האחרון, בעומדו על דוכן הכנסת. האם לתוצאות האלה התכוון ומתכוון חוק עידוד השקעות הון? האם לניצול הציני הזה התכוונו הממשלות לדורותיהן, שאצו רצו לחוקק חוקי מענקים נדיבים, הטבות מס מפליגות, ניכוי פחת מואץ, מסלול זה או אחר, וחוקי מס מיוחדים?

3. זה לא רק שצוחקים עלינו בפרצוף, עושים מכולם אווילים שלא מסוגלים להבין את מה שמבינים אנשי "המאיון העליון של החברות המוטבות בישראל", היועצים שלהם, הלוביסטים והפוליטיקאים שמסדרים להם - זה שהחוק הזה, על גלגוליו, הרי בכלל נכשל.

מחקרים שפורסמו לאורך שנים ודוחות מבקר המדינה חשפו שהכסף הגדול, המיליארדים הרבים מכספי הציבור, אינם מממשים את המטרות המוצהרות. בשנת 2009 פרסמה מחלקת המחקר בבנק ישראל מחקר מקיף על יעילות חוק עידוד השקעות הון בעשור שבין 1990 ל-1999.

החוקרים מצאו שהמענקים וההטבות שניתנו במסגרת החוק לא תרמו להגדלת ההשקעות והתעסוקה בפריפריה, לא הביאו לצמצום הפער ברמת החיים והשכר לעומת המרכז. ואחרי הכישלון הצרוף המוכח ועשרות המיליארדים שנשפכו כאן בעשורים האחרונים, הם גם יצרו עיוותים קשים, למשל כישלון מוחץ של מרכז ההשקעות והתמ"ת בגביית מיליארדי שקלים בגין אי-עמידה בתנאים שלשמם ניתן הכסף.

או למשל פיתוח תכנוני מס אגרסיביים ברמה עולמית יוצאת דופן. זה לא סתם שמספר רואי החשבון ועורכי הדין בישראל הוא מהגבוהים בעולם יחסית לגודל האוכלוסייה. הבעיה הכי גדולה שנוצרה היא חברתית-כלכלית: מי שמשלם מס כנדרש וכדין מרגיש מנוצל, פר אייר ומחפש כל דרך להשתתף בחגיגת המרמה והתחמון.

4. אז מספיק. תפסיקו לאיים. אנחנו כבר לא בשנות ה-50 ולא צריכים טובות. יש פה ציבור עובדים, מהנדסים, מדענים ואנשי היי-טק ברמה עולמית, שיכולים להרים כל עסק. אז מי שרוצה - שילך. מי שימצא מציאות בחו"ל - שייסע. העניין הוא שבכל העולם כבר מבינים את עומק הציניות בהטבות המס שמדינה מעניקה מטעמים מעוותים אלה ואחרים ולא מקבלת תמורה.

ציבור רחב תפס שהוא מנוצל. זה גבר מאז המשבר הנוכחי, שחשף תאגידי ענק בעולם בערוותם. האמריקאים, האירופים וגם במזרח - כבר מבינים שאי אפשר להמשיך לצחוק על כולם כל הזמן ולהעדיף כמה "מובחרים" שעוד יחזירו טובה. הגיע הזמן לסדר עדיפויות חדש. סדר חיים חדש. ייתנו - יקבלו. לא ייתנו - לא יקבלו.