שידור חוזר של ציפי לבני

ייתכן שמישהו צריך להזכיר לראש הממשלה, בנימין נתניהו, שבחודש שעבר היו כאן בחירות. לעיתים מתקבל הרושם שהוא טרם הפנים זאת, ומנסה להמשיך ולהיאחז בכוח במציאות ובכללים שהתאימו למצב הפוליטי של הקדנציה הקודמת, ואינם רלבנטיים יותר לכנסת הנוכחית. אפשר להבין מנין נובע הבלבול של נתניהו.

סופסוף הלשכה היא אותה לשכה, רכב השרד אותו רכב שרד, והבית בבלפור אותו בית - עד שניתן לטעות ולחשוב שהמנוולים לא שינו את הכללים ב-22 בינואר.

ששוב אפשר לשלוח את נתק'ה (אשל) לטלפן לאהוד (ברק), ואת אלקין לתפור דיל עם שמחון, או לקנות עוד ח"כ מהאופוזיציה. ששוב תיפול למרגלותיו קואליציה כנועה, צייתנית ויעילה, ממש כמו זו שעשתה לו נעים בארבע השנים האחרונות.

נראה, שהברית בין יאיר לפיד לנפתלי בנט מוציאה את נתניהו מכליו. לו היה לוי אשכול ודאי היה מכנה אותה "ברית היונגר'ז". הוא (ואביגדור ליברמן) שווים 31 מנדטים, בדיוק כמו שני היונגר'ז. אם לא ישבור את האידיליה ביניהם, כך הוא חושש, הממשלה הבאה תהפוך מהר מאוד מממשלת נתניהו לממשלת לפיד-בנט.

עוד לא שינה דיסקט

לו רק היה יכול, נתניהו היה חותם עוד היום על הסכם קואליציוני עם הבית היהודי ומבודד את יש עתיד ולפיד. אח"כ היה מצרף את המפלגות החרדיות ומבטיח לעצמו בלוק של 61 ח"כים על טהרת "השותפים הטבעיים". או אז, כשהרוב הקואליציוני ממילא כבר בכיס, היה פונה ללפיד ומנסה לקנות אותו במחיר נמוך, כשם שעשה במו"מ הקואליציוני הקודם, כשמפלגת העבודה הייתה בתפקיד של יש עתיד היום. בינתיים, אין סימנים שהטקטיקה הזו שהוכיחה את עצמה יופי ב-2009, שווה משהו ב-2013.

מבין כל המשאים-ומתנים הקואליציוניים שהתנהלו כאן בשנים האחרונות, זה הנוכחי מזכיר יותר מכולם את הסיבוב העקר שעשתה ציפי לבני כשניסתה להרכיב קואליציה אחרי התפטרות אהוד אולמרט. כמו לבני אז, כך גם נתניהו היום מבזבז את הזמן בגישושים ובהתחבטויות, במקום לחתור לסיכומים. אולי הוא חושב שאם יבושש להחליט הקלפים יסתדרו מחדש בהתאם למה שנוח לו - זה לא יקרה.

אם מו"מ קואליציוני משול לריצת מרתון בת 42 ק"מ, נתניהו נמצא עכשיו בקושי בקילומטר השני. לא בטוח אפילו שמשא-ומתן במובנו הבסיסי בכלל, כבר החל; מה שהיה עד עכשיו אלה שתי פגישות פורמליות של צוותי המו"מ ואוקיינוס של שיחות-סרק שמנהלים כולם עם כולם. עורכי הדין והמשפטנים העובדים בשירות הסיעות השונות יכולים לצאת לחופשה בקריביים. עד שיזדקקו הצדדים לשירותי הניסוח שלהם להעלאת הסיכומים על הכתב, יעברו בשקט עוד שבועיים-שלושה.

נתניהו עוד לא שינה דיסקט, ולמענו מוטב שיעשה זאת. התמודדותו עם קונפליקט "השוויון בנטל" לא שונה במאומה מהאופן שבו התנהל בקיץ האחרון כשהעדיף את השותפות עם החרדים על פני שאול מופז ויוחנן פלסנר. כאילו מאז לא היו כאן בחירות שבהן הציבור הצביע בעד קואליציה אזרחית שתשנה את המצב הקיים. אפשר להעריך שאם זה היה תלוי בו, נתניהו היה משמר את הסטטוס-קוו בלי לגעת, ובלבד שתישמר הברית ההיסטורית עם ש"ס ויהדות התורה.

אפשר להבין את עוגמת הנפש של ראש הממשלה. כמוהו, להבדיל כמובן, כאדם שעבר אירוע בריאותי מטלטל, וטרם הפנים את המגבלות החדשות שנגזרות ממצבו החדש. הבטיחו לו, שהבחירות יהיו טיול קליל ונטול סכנות, שבסופן יגיע לאותה נקודה ממש. אז נכון, את היעד (ראשות הממשלה) הוא כבש, אבל הוא מגיע אליו חבול ומוחלש. נראה שמרוב ניסיונות להנדס את המציאות החדשה בהתאם לאינטרסים שלו, הוא טרם הספיק להתבונן בראי ולשאול את עצמו כיצד הצליח לאבד 11 מנדטים ולמחוק את היתרון האדיר של גוש הימין. במקום זה הוא ממשיך להשתמש באותן טקטיקות שהובילו אותו עד הלום.

הכותב הוא הכתב הפוליטי של ערוץ 10