החיים מתחילים בגיל...

השבועות האחרונים זימנו הודעות פרישה דרמטיות מחמת הביולוגיה. בנדיקטוס ה-16 היה האפיפיור הראשון בהיסטוריה שהתפטר לרגל זקנתו, הראשון זה 600 שנה שהתפטר מאיזושהי סיבה. הוא בן 85. מלכת הולנד ביאטריס ציינה לפי שבועיים את יום הולדתה ה-75 בהודעה על התפטרות ממשמשת ובאה לטובת בנה בן ה-45 (גם אמה וסבתה התפטרו). בהודו, איל-התעשייה והפיננסים המהולל ראטאן טאטה פרש מניהול האימפריה שלו בגיל 75, בבריאות תקינה.

איזה הבדל לעומת האפיפיור הקודם, יוחנן פאולוס השני, אשר הכריח את העולם כולו לצפות יום אחר יום בייסורי הזדקנותו האיומים (פרקינסון), וגסס בשידור חי, מפני שהאמין כי אלוהים מעמיד אותו בניסיון, ומשורה ישחרר רק המוות.

איזה הבדל לעומת מלכת בריטניה, עוד מעט בת 86, ההולכת בעקבות המלכה ויקטוריה, מוסיפה לצעוד בסך, ומניחה לבנה ויורשה המיועד להזדקן בחוסר-נחת (בן 63). כיוצא בזה גם קיסר יפן, אקיהיטו, שהשנה ימלאו לו 80; ומלך תאילנד פומיפון אדונייאדט, שהשנה ימלאו לו 85, בריאותו רופפת מאוד, ועונשים פליליים מאיימים על כל מי שידברו בו סרה.

ואיזה הבדל לעומת איל התקשורת והשעשועים סאמנר רדסטון, על סף יום הולדתו ה-95, המוסיף לנהל את קיסרותו הענקית (ויאקום, CBS, MTV, סרטי פרמאונט ורשת ארצית של בתי קולנוע), לאחר שהתקוטט בפומבי עם בתו-יורשתו, ונפטר מכל יורש פוטנציאלי אחר.

כיוצא בזה, גם רופרט מרדוק ממשיך (עוד מעט בן 82); ושלדון אדלסון (עוד מעט 80) שולט ללא מצרים בקיסרות ההימורים חובקת היבשות שלו.

בחברה שצדעיה מאפירים

יש כאן, צריך להודות, עירוב של מין בשאינו מינו. נסיך הכנסייה הקתולית התפטר מפני שכלו כוחותיו. המלכה ביאטריס מתפטרת מפני שמסורת משפחתית היא לפרוש לטובת יורשים צעירים יחסית, כאשר גם הפורש וגם היורש נמצאים, פחות או יותר, במלוא כוחם. גם המנכ"לים המוסיפים להתמנכ"ל מאמינים שהם נמצאים במלוא כוחם, ונראה שהם אמנם נמצאים.

שאלת הפרישה, בעיקר כאשר אין חובת פרישה, נשאלת ביתר שאת בחברה שצדעיה מאפירים. תוחלת החיים מתארכת והולכת, והתקדמות הרפואה מבטיחה שגם איכות החיים לעת זיקנה תשתפר ותלך. עצם המושג "זיקנה" כפוף לשינויים. שנות ה-50 היו הזמן להנמיך את המסך לפני מאה שנה ופחות. עכשיו הן הופכות רק לגיל עמידה צעיר (מישהו מדבר כאן מניסיונו האישי?).

לישראל יש נשיא כמעט בן 90, ורק קנטרנים יחשבו שזיקנתו היא לרועץ לו או לארצו. אביו המנוח של ראש הממשלה היה סר לספריה בקומה זקופה ובצעד בטוח עד סמוך ליום הולדתו ה-100 (בנסיבות אחרות, גם הוא היה יכול להיות נשיא). לאיטליה יש מסורת של ישישים מופלגים בנשיאות. הנוכחי הוא כמעט בן 93. קודמו היה בן 85 בסיום כהונתו. נשיא קודם היה בן 89 בסיום כהונתו. איש מהם לא בייש את עצמו או את ארצו. אדרבא, בארץ מפולגת ורבת שערוריות, הם נשאו את נס החוקה וניקיון הכפיים.

אפשר להרבות טריוויה, כמעט עד זרא, מפני שאיפיונים מופשטים על זיקנה לעתים קרובות אינם מתיישבים עם עובדות.

דנג בגיל 90, גלדסטון בגיל 93

הבישוף של רומא התפטר בגיל 85 מפני שלא יכול עוד. אבל דנג שאופינג, המנהיג העליון של סין במשך 15 שנה ויותר, הנהיג אותה אל רפורמות כלכליות נועזות בשנות ה-80 של חייו, והציל את הרפורמות מעינם הצרה של השמרנים במפלגה בהיותו בן 90.

ויליאם גלדסטון, ראש הממשלה הבריטי המהולל, בימי שיאה של האימפריה, הרכיב את ממשלתו החמישית בגיל 93. אבל וינסטון צ'רצ'יל נאלץ לפרוש מן הכהונה, בחוסר חשק ניכר, בגיל 80. הרולד וילסון פרש מן הכהונה (1976) בגיל 60, מפני שחשב שצעירים ממנו צריכים לקבל הזדמנות. מפלגתו בחרה תחתיו את ג'יימס קלהן בן ה-64. הוא הנהיג אותה אל תבוסה בבחירות, היא ישבה באופוזיציה 17 שנה, ולבסוף חזרה לשלטון בהנהגת טוני בלייר בן ה-44.

שופטים פדרליים בארה"ב, בכל הדרגים, מתמנים לכל חייהם. בבית המשפט העליון בוושינגטון, ארבעה מתשעה שופטים הם בני 75 ומעלה. זה לא כבר התפטר זקן השופטים, שהיה בן 92, ולא מסיבות בריאות. ארבע שנים לפניו התפטרה שופטת עליונה שהיתה בת 82. היא מוסיפה להיות פעילה מאוד, מרצה, מלמדת, עומדת בראש ועדות ציבוריות.

החוק האמריקאי אינו מכיר ב"גיל פרישה" בשירות הממשלתי. פיטורים מחמת גיל הם סיבה לתביעה משפטית. לצד העוונות של סקסיזם ושל הומופוביה יש גם עוון ה"גילנות" (ageism), לשון "גיל". בדרך כלל המערכת יכולה לסמוך על עובדיה, שהם יפרשו הרבה לפני 92, אם כי זה לא כבר התפרסם מקרהו של עובד במשרד הדואר שהוסיף לבוא לעבודה הרחק אל שנות ה-80 שלו.

אבל במוסד וושינגטוני מהולל שאינו כפוף לחוקי ארה"ב, הבנק העולמי, עובדים חייבים בפרישה בגיל 62, כמעט ללא יוצאים מן הכלל.

במועצת הזקנים

בפוליטיקה האלקטורלית של ארה"ב כמובן אין כללים, והבוחרים כישר בעיניהם יעשו. את ניו ג'רזי מייצג בסנאט בוושינגטון מולטי-מיליונר (יהודי) בן 89. הוא התרעם באחרונה בפומבי על כוונותיו של ינוקא בן 43, ראש העיר הגדולה ביותר בניו ג'רזי, להתמודד נגדו בבחירות של 2014 (tinyurl.com/bkarnkc).

אגב, הוא אינו האיש הזקן ביותר בתולדות הסנאט. השיא שייך לפוליטיקאי דרומי, אשר כיהן שם עד שמלאו לו 99 שנה, לפני עשר שנים.

מפעם לפעם, כאשר נפשם של האמריקאים נוקעת מן הפוליטיקאים שלהם (זאת אומרת, לעתים די קרובות), חוזרת ועולה השאלה של הגבלת תקופת הכהונה. מדוע לא, לפני 60 שנה הוטלה הגבלה של שתי תקופות כהונה על נשיאים, לכל חייהם. הגבלה כזאת קיימת על מושלים בשמונה מדינות, כולל קליפורניה. אמנם ההגבלה נוגעת לאורך הכהונה, לא לגילו של המכהן, אבל מיניה וביה יש כאן גם התערבות ביולוגית.

בכלל, כל הגיון קיומו של הסנאט נוגע לטמפרמנט שלו. הוא נועד להיות איטי, מתון, מאופק. אנרגיה קפצנית ניתנה לבית הנבחרים, שציריו אנוסים לחזור ולהיבחר אחת לשנתיים. עצם המושג "סנאט" מדבר בשבח הגיל. בעברית תרגומו הקרוב ביותר הוא "מועצת הזקנים". בערבית מתרגמים "מועצת השייח'ים", במובן של זיקנה נשואת פנים.

סנילי בגיל 69? צעיר בגיל 81?

הזיקנה, אמרנו, היא עניין יותר ויותר יחסי. במערכת הבחירות של 1980, רונלד רייגן היה בן 69. אנשים העלו אז את שאלת כשירותו הביולוגית. מה יקרה אם תפקוד אותו סניליות בבית הלבן? רייגן השיב אז, כנראה רק בחצי רצינות, שאם יהיה סנילי, הוא יפרוש מייד. בפועל ניכרו בו סימנים של היחלשות מנטאלית, אבל זו היתה אולי תוצאה של ניסיון ההתנקשות בחייו, בימי נשיאותו הראשונים. לימים פיתח מחלת אלצהיימר, ומותר לשער שניצניה ניכרו עוד בימי כהונתו.

אף על פי כן מקובל להניח, שנשיאות רייגן היתה אחת המוצלחות ביותר של כל הזמנים. הימין האמריקאי בוודאי מאמין בזה, אולי גם בהשוואה עם ג'ורג' בוש האב והבן שבאו אחריו, ואינו חדל להתגעגע אל רייגן. מעניין שלאחר רייגן, המפלגה הרפובליקנית מינתה שני מועמדים לנשיאות, בוב דול וג'ון מקיין, שהיו אפילו זקנים ממנו. הביסו אותם דמוקרטים צעירים מהם ב-20 שנה ויותר.

חברות אסיאניות ואפריקניות מכירות לא פעם ביתרונות שמזמן ניסיון השנים. לפעמים הן מכירות מפני שאין להן בררה, ומפני שאוטוקרטים זקנים נאחזים בקרנות המזבח, ואינם מרפים. לפעמים לא.

בהודו, הארץ הצעירה ביותר בעולם (47.5% הם בני 24 ופחות; רק 5.6% הם בני 65 ויותר), קשה להיות שר בממשלה אם לא מלאו למכהן 70 שנה. ראש הממשלה הנוכחי הוא בן 80. המנהיג הבולט ביותר של האופוזיציה בפרלמנט הוא בן 85, עם שאיפות פוליטיות. ראש ממשלה קודם נכנס לכהונה בגיל 81, פרש בגיל 83, ומת בגיל 99.

הרי טרומן, הנשיא האחרון לפני שחוקת ארה"ב תוקנה כדי להגביל זמן כהונה, נהג להתבדח (כנראה) שהוא יחזור ויתמודד על הנשיאות בגיל 90. הוא מת בגיל 89, כך שלא נאלץ להתכחש להבטחתו. שלוש שנים לאחר מותו, להקת רוק בשיקאגו הקליטה פזמון, שכלל את השורה, "הארי טרומן, אנחנו זקוקים לך". הוא הגיע למקום ה-13 במצעד הלהיטים של זמנו.

הערכת מצב בגיל מבוגר

ב-1950, לגבר שהגיע לגיל 50 היה סיכוי של 5% להגיע לגיל 90. ב-2003 הסיכוי הזה גדל ל-16%. הסיכוי של נשים להגיע לגיל 90 גדל מ-9.6% ל-28%. אף על פי כן, בני 85 ממוצעים נוטים לסבול ממחלות זיקנה: נכויות ושיטיון. לאחר גיל 70, בעיות השיטיון מוכפלות אחת לחמש שנים. הן פוקדות 25% מבני 85, ו-50% מבני 90.

העובדות האלה לקוחות מראיון רדיו בארה"ב עם ד"ר ליאו קוני, פרופ' לרפואה, מייסד לימודי מחלות הזיקנה באוניברסיטת ייל (אפשר להאזין ב- tinyurl.com/cdmlv3l). ד"ר קוני נשאל אם, בהתחשב בעובדות האלה, מוטב לארצות שלא יהיו להן מנהיגים בני 85 ויותר.

תשובתו היתה: "אני חושב שיש צורך להעריך את מצב בריאותם. אין זאת אומרת שאנשים בני 86 אינם מסוגלים אוטומטית לתפקד ברמה גבוהה, אבל אני חושב שיש אצלם שכיחות גדולה של בעיות, והם זקוקים לכל הפחות להערכת-מצב בהגיעם לגיל הזה".

על החלטת האפיפיור לפרוש, ד"ר קוני אמר: "זו היתה החלטה חכמה מאוד. אינני יודע דבר על מצב בריאותו, על שליטתו המנטאלית או על תפקודו הגופני, אבל אני חושב שטוב הדבר להסתלק מדרגת אחריות כזאת כאשר אתה בן 85". תחת הרדיו קיבלה מכתבים זועמים, שהתלוננו על "גילנותו" של ד"ר קוני.

 חיים יותר

* רשימות קודמות של יואב קרני אפשר לקרוא ב-yoavkarny.com