מהלר בסימן שאלה

רק לפני שבועות מספר ביקר המנצח הוונצואלי האהוב גוסטאבו דודאמל בישראל, וקצר כרגיל שבחים נלהבים על הופעתו עם הפילהרמונית הישראלית. כמעט במקביל הגיע לארץ האלבום האחרון בניצוחו, עם התזמורת הפילהרמונית של לוס-אנג'לס. דודאמל משמש כמנהלה המוזיקלי של תזמורת זו בשלוש השנים האחרונות, וזהו האלבום הראשון שהוא מקליט עימה. האלבום מוקדש כולו לסימפוניה התשיעית של מהלר, האחרונה שהשלים המלחין, שבסופה מנבא מהלר באופן קורע לב את מותו.

האלבום הוקלט לפני שנה בדיוק (פברואר 2012), במהלך ביצוע חי בלוס-אנג'לס. ביצוע זה היה חלק מפרויקט עצום, שבמסגרתו בוצעו כל הסימפוניות של מהלר על-ידי שתי התזמורות של דודאמל (השנייה היא התזמורת הסימפונית "סימון בוליבאר" מוונצואלה).

בניגוד להקלטות אחרות מהשנים האחרונות, שבהן מצליחים לדחוס את הסימפוניה התשיעית לדיסק אחד, האלבום הנוכחי כולל שני דיסקים (שני פרקים מהסימפוניה בכל אחד). ייתכן שההסבר לכך הוא רמת ההקלטה הגבוהה, אבל מבחינת סאונד האלבום דווקא לא נשמע חריג באיכותו.

הביצוע הוא טוב, אבל לא נפלא. מצד אחד הוא מבריק, זורם יפה ומבליט בצורה מעניינת קווים תזמורתיים נסתרים. מצד שני, חסרים לו החום, העומק וההבנה הסגנונית שיש בביצועים של מנצחים ותיקים יותר. אישית, אני ממשיך להעדיף ליצירה הזו את הביצוע של ליאונרד ברנשטיין עם הפילהרמונית הישראלית, שהוקלט בשנת 1985 ויצא לפני שנה בדיוק בחברת "הליקון קלאסיקס" (גם הוא על שני דיסקים). הביצוע של דודאמל אולי מבריק יותר, אבל ברנשטיין מבין את נפשו של מהלר הרבה יותר לעומק ולכן גם מרגש פי מאה.

לסיכום: ביצוע יפה אך לא אולטימטיבי, שמומלץ בעיקר למעריציו המושבעים של הוונצואלי המתולתל.

מהלר - סימפוניה מס' 9. התזמורת הפילהרמונית של לוס-אנג'לס. מנצח: גוסטאבו דודאמל. "דויטשה גרמופון"