"כשמידע מתפרסם בחו"ל, אין משמעות לעצירה של הצנזורה"

- תא"ל סימה ואקנין-גיל, הצנזורית הראשית, האם בעקבות פרשת "האסיר X" אפשר לומר כי הצנזורה סיימה את תפקידה ההיסטורי?

"לא. במדינת ישראל עיתונאים עדיין עובדים איתנו, ואני רואה מה נעצר על שולחננו מדי יום. מדובר בדברים שאם היו מתפרסמים היו יכולים לפגוע בביטחון המדינה. האם ניתן להחיל צנזורה על דברים שמתפרסמים בחו"ל? לא. כי אי-אפשר, וכי זה לא נכון. בכל מה שקשור לעיתונאים שלנו. אנחנו מתמקדים בפסילת ליבת הסוד, כשהעיתונאי רואה שהדברים שנפסלים לו פוגעים בביטחון המדינה, הוא מקבל את זה בהבנה".

הפן התקשורתי של הפרשה שזכתה לכינוי "האסיר X" עוסק אמנם בצנזור, אולם לא מצד הגוף המכונה "הצנזורה". מי שמנע את הפרסומים מאז התרחשות הפרשה עצמה ב-2010 ועד אתמול (ד'), היה בית המשפט, לבקשת המדינה.

את הנקודה הזו חשוב מאוד לואקנין-גיל להבהיר לציבור הישראלי, למרות, ואולי דווקא בגלל, שהשיח הציבורי שוב נע סביב המניעים האמיתיים של הסתרת מידע מהציבור.

- האם חלק מהמידע לא פורסם בגלל מבוכת מערכת הביטחון על אחד מאנשיה שסרח?

"לא היה שום עניין של תדמיות. הדבר המרכזי שאני יודעת להגיד, הוא שאני מאמינה ויודעת שכל ההתנהלות באירוע נבעה ממקום שמכבד את הצורך בשיח. במידה מסוימת הביקורות האלה עושות עוול למי שניהלו את האירוע".

- את נפגעת, או הגוף שאת מנהלת נפגע מהפרשה?

"אף אחד לא נפגע, הכול זה עניין של תהליכים. בסוף חשוב להבהיר שהשיקולים היו מורכבים ושיקללו היבטים של חופש ביטוי וביטחון המדינה".

למרות שלדבריה אף אחד לא נפגע, מסכימה ואקנין-גיל שתמיד יש לקחים. "יש מספר דברים שהפתיעו אותי, ואני לא יודעת אם אנהג אחרת בגללם, והם עוסקים בפרשנות שמקבלת מעורבותה של צנזורה, אפילו אם היא נעשית בתמימות. אני מדברת על הפנייה שלנו לקצין הכנסת ליידע אותו על הצו".

- מדוע התקשרת אליו, האם ניסית למנוע מחברי הכנסת לומר את הדברים מעל במת הכנסת?

"לא. זה נבע מזה שהתקשרו אליי אנשים מגופים שונים, גם חברי כנסת, ושאלו פרטים. מי שמקבל את הצו הם העיתונאים. כצנזורה, מעולם ולעולם לא נתערב בתהליכים שקורים בבית הנבחרים. ולכן כשנשאלתי על-ידי העיתונאים, התרתי לצטט את חברי הכנסת".

- על זה למעשה מותח עליך הבוקר ראש המוסד ביקורת ב"ידיעות אחרונות", על ניסיון השתקה של חברי הכנסת.

"הוא לא מותח ביקורת. הוא אומר את מה שאנחנו אומרים: לא יעלה על הדעת לפנות להורדה של דברים מפרוטוקולים בכנסת. אני יודעת מה אנחנו עשינו, לא מה אחרים. היועץ המשפטי של הכנסת שאל לדעתי, ואני אמרתי לא לגעת בדברים שנאמרו בכנסת. אלה דברים שנעשים במהלך העשייה, ונעשים בתום-לב. לא אני ניהלתי את השיחה, אלא אחד מסגניי".

- בשורה התחתונה, השאלה הגדולה היא האם חברי הכנסת זהבה גלאון, דב חנין ואחמד טיבי פגעו בביטחון המדינה כשחשפו את הפרשה מעל במת הכנסת?

"למיטב הבנתי, הם ציטטו ושאלו שאלות, וזו זכותם".

התדריך לעיתונאים

הפרשה הגיעה אל ידיעת התקשורת הישראלית מהפרסום באוסטרליה. שלשום (ג') בצהריים זומנו העורכים הראשיים של גופי התקשורת הבכירים בישראל לתדרוך במערכת הביטחון. פרט זה נפסל לפרסום אתמול על-ידי הצנזורה. רובם ככולם, כאמור, כבר הכירו את פרטי הפרשה.

בפגישה ניתן לאנשי התקשורת רקע רחב יותר על הפרשה מכפי שפורסם עד כה, והובהר כי אין לפרסמו. כלי התקשורת היחיד שהוזמן וסירב להשתתף במפגש היה עיתון "הארץ".

- במהלך השנים, מאז שהוטל צו איסור הפרסום על הפרשה, היו ניסיונות בישראל לפרסם אותה, ניסיונות שמנעתם?

"יכול להיות שיש כאלה שידעו. אנחנו לא מכירים את זה. היה פרסום שרמז (מבזק באתר ynet, ל"א) וירד בשל אותו צו איסור פרסום שהוצא ברגע שהיה האירוע. מאז אנחנו חיים תחת אותו צו איסור פרסום".

העורכים הראשיים הבהירו כי עם הפרסום ברשתות בעולם וברשתות החברתיות השונות, אין עוד מקום למנוע פרסומים במהדורות החדשות המרכזיות או בעיתונים. אולם במערכת התעקשו על האיסור.

הפגישה הסתיימה סמוך לשעה 15:30 אחר-הצהריים, וכשעתיים אחר-כך הוצגו בכנסת השאילתות המדוברות. הדברים הועברו בשידור ישיר בערוץ הכנסת, ולאור הדברים נעשתה פנייה רשמית אל הצנזורה מצד כלי התקשורת לפרסם את תוכן השאילתות. ואקנין-גיל אישרה את הפרסום. גם עובדה זו לא אושרה אתמול לפרסום על-ידי הצנזורה.

שלשום בערב פנו במערכת הביטחון לבית המשפט בבקשה לאפשר את פרסום הפרטים שפורסמו בטלוויזיה האוסטרלית. השופט התורן סירב לקבל החלטה, והאישור ניתן רק אתמול בבוקר. על כלי התקשורת בישראל חל איסור גורף לפרסם כל דבר שהוא מעבר למה שפורסם בתקשורת בחו"ל, אשר לבדו אינו מהווה פגיעה מהותית בביטחון המדינה, לכאורה.

על-פי ההערכה, במערכת הביטחון הישראלית ידעו על התחקיר של הטלוויזיה האוסטרלית רק בסמוך לפרסומו.

"מההיכרות שלי, הצו היה מוצדק"

"באירוע הזה ההתנהלות היא בין המדינה לבין בתי המשפט. במקרה הטוב הצנזור הוא יועץ בדרך", אומרת ואקנין-גיל. "החלופה האחרת לצנזורה היא החוק או בית המשפט, שהם גורפים ודרקוניים יותר ויעביר את העול לעורך עצמו. החוק אומר שחור ולבן, ואתה כעיתונאי צריך לתת את הפרשנות לחוק בעצמך. צנזור מאפשר צנזורה הרבה יותר ממוקדת. באירועים מסוימים בישראל יש צו איסור פרסום גם על פרסומים זרים, כפי שהיה כאן בתחילה".

- חשיפת הפרשה אכן סיכנה את ביטחון המדינה?

"מהיכרות שלי עם הפרטים, הצו היה מוצדק".

- אם כך, בית המשפט טעה כשלא התיר פרסום של מה שמפורסם בחו"ל?

"מי ששקל את השיקולים כנראה הגיע למסקנה שהאירוע מחייב מעטפות הגנה אחרות. אין דין פרסום בחו"ל כדין פרסום בארץ. זה לא שחור ולבן, וכל דבר תלוי פרסום. אנחנו הראשונים שנגיד שצנזורה בדמוקרטיה זה בעייתי, כך אנחנו פועלים כל הזמן. באירוע הזה גם אנחנו היינו כפופים לצו איסור פרסום".

- האם היית מנהלת את הדברים אחרת לו הדבר היה מגיע לידייך, ולא אל בית המשפט?

"אני לא יכולה להתייחס לתכנים. מה שהיה קורה אחרת לגמרי הוא סיכוי סביר שאנחנו היינו משחררים את הפרסום בחתימה גבוהה יותר מהר. כמעט אין דברים שמתפרסמים בחו"ל שלא מתפרסמים בארץ. כשזה מתפרסם בחו"ל, אין משמעות לעצירה שלנו. את זה יודע כל תינוק בן יומו".