תכירו את המקום עם האוכל הפיוטי: איפה תאכלו "כריך טייחים"?

על הקיר משורבט תפריט בגיר לבן. על קורת מתכת הניצבת גבוה, תלויים להם מחבתות ונקניקים לצד תקליטי תקופה יפה אחרת (הרבה מיילס דיוויס) וגם דו"חות עירייה, ככה בשביל הטעם. על הדלפק: שני לקוחות קבועים המשרתים את עצמם.

אין שם למקום, אבל יש בו אופי למכביר, שמעוצב בדמותו של בעליו - ליאור דה-ברושי (הוסיף את ה-"דה" מטעמי אצילות). "לטוב ולרע בניתי מקום סביבי", הוא עונה לשאלה האם תמיד הוא שם. והוא שם והוא מארח, כבביתו שלו. ומה שאין בביתו אין בנמצא. ספרייט, למשל. גם קפה ממכונה אין. אבל יש קפה שחור עם חוואייג'. ויש פסקול משובח, וביום טוב אפשר לשמוע את שירתה של שושנה דמארי בוקעת מהרמקולים, וציטוטים של שייקספיר מפי הבעלים המארח. ואם תנוח עליו הרוח, אפשר שיספר על ילדותו בירושלים (השנואה עליו) ובימית המפונה, ועל הקללה הרובצת על מפניה ("כל מי שקשור לפינוי מת מוות לא טבעי").

דב ברושי, 44, עבד שנים במוסדות תל-אביביים ידועים כמו "זיגל" ומרגרט תייר, וידע כי יום יבוא ויפתח מקום משל עצמו, ובו יקשט מאכלים בשמות מקוריים, ציוריים, ושפת המקום תהיה שגורה בפי כל. "כריך טייחים", למשל, נשיקה של לחם אחיד שתוכו רוקן, שתי קציצות בשר, בצל ועגבנייה מטוגנים, טחינה ועריסה. מדוע כריך טייחים? "כי זה כריך פועלים שכזה". תענוג של ממש הוא "טוסט עגנון": גבינה צהובה על לחם אחיד, מטבוחה וקרם פרש. למה טוסט עגנון? כי זה "סיפור פשוט". אל תגידו שלא ידעתם.

כתובת: פלורנטין 55 (פינת החלוצים) שעות פעילות: 12:30-24:00