מהומה על לא דבר?

בעולמנו הכלכלי הנוכחי, בו שחור הוא לבן ולבן הוא שחור, הכינוסים הבינלאומיים מספקים לנו תמיד אירוניות מפליגות. כנס ה-G20 אשר התקיים הפעם במוסקבה, לא אכזב גם הוא בתחום זה.

כל אלו שמודעים למהלכו האחרון של הין היפני (ירידה של 15% בשלושה חודשים), לקישור המלאכותי של הפרנק השוויצרי לשער קבוע של 1.2 פרנק לאירו, ולעובדה שהמטבע הסיני ממשיך להיות תחת מניפולציה כבדה מול הדולר, פשוט לא יאמינו למקרא עיניהם כאשר הם יעברו על סיכומי אותה ועידה: "אין בכלל מלחמת מטבעות, ואלו שטוענים שישנן כאלה ומתריעים עליהן, מגזימים ומעוררים מהומה על לא דבר".

מריו דרגי, ראש הבנק המרכזי האירופאי בכבודו ובעצמו, ציין ברוגזה שכל הנאמר בתחום זה אינו מועיל אלא מזיק מאוד. כל זאת, וכאן האירוניה הגדולה, כאשר אותו כינוס נערך בבירה של המדינה הקולנית ביותר עכשיו בדבר קיום אותה מלחמה מוניטרית לא הוגנת.

ברור שיש מלחמת מטבעות, וברור שהיא מתנהלת עכשיו בצורה הרבה יותר אגרסיבית וגלויה מאז שממשלת יפן החדשה הוציאה אותה מן הארון לאור העולם הפיננסי. אבל לפני שנפרט על הנוכחית, נרחיב קצת על ההיסטוריה של הקודמת:

מלחמת מטבעות אינו דבר חדש. במשבר הגדול של שנות השלושים של המאה הקודמת ראינו אותה במלוא עוצמתה, כאשר היא קיבלה את הביטוי: "beggar thy neighbour" ("הפוך את שכנך לעני מרוד"). בזמנו, ניהלו אותה ארה"ב, צרפת, ובריטניה, כאשר העניין היה לגרום לאבטלה יזומה אצל המתחרה, על ידי הורדת המטבע של המדינה הלוחמת, ובכך להוריד את עלויות הייצור אצלה.

זו הוכחה כמדיניות הרסנית לכולן, ולבסוף האיצה את המשבר לכיוון גרוע יותר, ויותר. לאחר מלחמת העולם השנייה, הובנה הבעיה הפוטנציאלית של הישנות תופעה זו, ולכן קשרו אז את כול המטבעות לדולר ואת הדולר לזהב (הסכם ברטון-וודס), כך שלא יהיה ניתן לייצר חוסר איזון כה בוטה ומזיק שוב.

מלחמה חדשה, מתוחכמת

עד ביטול הקשר בין הזהב לדולר ב-1971, זה עבד היטב. והנה עכשיו, הרבה מאוד שנים אח"כ, המשבר הכלכלי הגדול מייצר את התנאים מחדש, ומזין את הקרקע לצמיחתה של מלחמת מטבעות חדשה. אבל הפעם, היא הרבה יותר מתוחכמת. כעת, המוסדות הבינלאומיים אינם מוכנים להודות שהיא אכן מתרחשת, אבל בפועל, כל מי שיכול, מבצע פיחות מכוון בצורה שונה ומשונה.

אמריקה הולכת בכיוון ההרחבות הכמותיות המיועדות "לשפר את מצב התעסוקה", אך בפועל מדפיסה היום, ולזמן בלתי מוגבל, 85 מיליארד דולר בחודש. בריטניה ויפן, די מעתיקות את המנגנון, ואחרות פשוט נצמדות לדולר או לאירו, על מנת שלא להיות מתוספות יתר על המידה.

מלחמת מטבעות היא פשוט שלב נוסף של המשבר הגדול, משבר החוב. בפעם הקודמת היא לא הצליחה כי כולם ניסו בו זמנית לעשות את אותו דבר, וזה כמובן לא מניב שום תוצאה לטובת אף צעד. אבל הפעם, יש בינתיים מנצחת אחת ברורה, וזאת עד שתקרה קטסטרופה סטייל 2008: ארה"ב של אמריקה.

ניצחונה הזמני מתמקד בשתי עובדות פשוטות, ומכריעות: היא מחזיקה במטבע הנזיל ביותר, וזאת בקנה מידה גדול, לפני כל המטבעות האחרים. ושנית, הדולר הוא מטבע הרזרבות של העולם.

הנזילות של העולם הדולרי הוא מכריע, כאשר יש סכנה פיננסית, כי אז כולם יודעים שניתן לברוח אליו מבלי להיתקע (ראו את הפרדוקס של 2008 בו המשבר היה אמריקאי בעיקרו, אבל הדולר והאג"ח הממשלתי הקצר של ארה"ב, עלו בצורה מדהימה).

היות והדולר הוא מטבע הרזרבות, זה גורם למדינות רבות לרכוש אותו, כחלק מהגיבוי הכלכלי שלהן, וזאת ללא קשר לזמן, או למצב שערי החליפין. נכון שיש לעיתים רצון לגוון, ושמדינות כמו סין ייקנו גם אירו, ינים, וזהב, אבל אין זה מתקרב לכמויות שבהן נקנה עדיין הדולר. ועוד משהו: הדולר הינו המטבע שבו סוחרים את רוב הסחורות בעולם, וזה תמיד ייתן לו ביקוש מתמיד וקבוע.

למה כל זה מוביל? לעולם בו שמירת ערך המטבע הינו הדבר האחרון שקובעי המדיניות רוצים בו. זה ימשיך להוביל אותנו לעולם שבו רמת החיים של העמים ילך ויפחת, עקב העלייה המתמדת של הדברים האמיתיים כמו מזון, אנרגיה, ומגורים.

ככל שהתהליך הזה ימשיך, לא רק שהדברים האמיתיים יעלו, אלא שהכלכלה האמיתית במדינות הנלחמות באותה מלחמה, הנמדדת בצמיחה, בתעסוקה, וברווחה, לא תשתפר. במידה אחת: סטגפלציה. שלא נדבר על הקונפליקטים הגיאופוליטיים שיכולים בסופו של דבר לנבוע מכך.

השבוע אוסיף מבט קצר על מדד המניות האמריקאי העיקרי, מדד S&P500,על פי הגרף השבועי שלו:

 משה שלום סנופי

הסיבה שאני מביא את המדד הזה היא, כמובן, האופוריה הקיימת כלפיו, מאז סוף הריב המדומה שהיה בארה"ב על ה"צוק הפיסקאלי". ראלי סוף השנה, שהחל בשבוע של ה-16 לנובמבר 2012, רק יצר אז הפסקה קצרה בלבד בו, והוא המשיך לאחר מכן כאילו לא היה כלל אירוע כזה.

ההרחבות הכמותיות (גרסה 3 ו-4) דואגות לכך היטב.

ומה מעניין לראות במצב כזה? את התנאים שאותו ראלי סוף השנה יראה סימני חולשה, סיום, ואולי היפוך, או את הסימנים להמשך חיובי הרבה יותר גדול, ומרחיק לכת. והנה כמה נקודות מבחן כאלה, כאשר המדד הגיע כבר לגבול העליון של היתד המתכנסת הדובית העולה (בכחול), עשה זאת אחרי עלייה רצופה של 7 שבועות. ועשה זאת כאשר המומנטום הגיע גם הוא, בדיוק, לנקודת הביטול של הסטייה השלילית הפוטנציאלית (חלון MACD).

ולכן: אם המדד לא יחצה מעלה את הגבול העליון של היתד, אלא דווקא ישבור מטה את הקו העולה התומך (בכחול), זה יהיה סימן שלילי ראשון (2 בשחור). כמו כן, אם המומנטום לא יצליח לעלות מעל הרמות של השיאים הקודמים שלו, זה יהיה בהחלט סימן משמעותי רע נוסף (1 בשחור).

לעומת זאת: אם הוא יצליח לחצות מעלה את אותו גבול עליון, ובמיוחד להגיע, ולעבור את 1576, (בסגירה שבועית), נראה בזה עוד סימן לחיוב המתמשך, וחיזוק נוסף לכוחו הבלתי נלאה של הפד (3 בשחור). אם כל זה יקרה, הגבול העליון של היתד היותר גדולה (4 בשחור) תהיה היעד של העלייה, אסטרטגית, ולטווח הארוך הרבה יותר.

בעיני, המדד נמצא, באמת, באחת מנקודות ההכרעה המעניינות שהוא היה בהן, מאז התחתית של 666.

הרבה הצלחה לכולם.

משה שלום הינו ראש מחלקת המחקר ב FXCM ישראל (חברה למסחר במטבע חוץ, מדדים וסחורות).

ניתן לפנות אליו, ולהצטרף לרשימת התפוצה שלו, דרך פניה ישירה לאימייל: Moshe.Shalom@gmail.com.

מובהר ומודגש כי האמור בסקירה זו אינו מהווה תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. בפרסום המידע בסקירה זו אין משום המלצה או חוות דעת בקשר לביצוע כל עסקה או השקעה בניירות ערך, לרבות רכישה ו/או מכירה של ניירות ערך. יודגש כי לגבי כל מידע מכל סוג המופיע בסקירה על כל אדם לבצע בדיקה ואימות נוספים, תוך התחשבות בנתונים ובצרכים המיוחדים שלו. יצוין כי במידע עלולות ליפול טעויות וכן עשויים לחול לגביו שינויי שוק ו/או שינויים אחרים, וכי אף עלולות להתגלות סטיות משמעותיות בין התחזיות והניתוחים המופיעים למצב בפועל. אשר על כן, קבלת החלטה כלשהי על סמך נתון, דעה, חוות דעת, תחזית או ניתוח המופיע במסגרת הסקירה - הינו על אחריות הקורא בלבד.