מי הרג את היבוא האישי

נפתח בנתון מאיר עיניים: בחודש ינואר 2013, שנחשב מסורתית לחודש החזק ביותר במסירות רכב בישראל, הגיעו ארצה פחות מ-100 כלי רכב ביבוא אישי. אם הקצב הזה יימשך, תסתיים שנת 2013 עם כ-1,000 כלי רכב ביבוא אישי, ירידה של כמעט 50% לעומת אשתקד ופחות משליש מכלי הרכב שהגיעו ארצה ביבוא אישי ב-2010. מדובר בנסיגה של כמעט חמש שנים לאחור בהיקף היבוא האישי.

הבטחה לא מומשה

תמונת המצב בשוק היבוא האישי מפתיעה במיוחד לאור המאמצים החריגים - והמתוקשרים היטב - שעשה משרד התחבורה בשנה שעברה כדי להקל את יבוא רכב, שלא דרך היבואנים הרשמיים. המשרד חתך את הביורוקרטיה, העניק אישורי יבוא ברוחב יד לכל דכפין, האיץ את קצב מתן האישורים, הפריט את בדיקת הרכב לצורך רישוי כלי הרכב המגיעים והרחיב את מגוון כלי הרכב שניתן לייבא מארצות הברית.

את הצעדים הללו ביצע המשרד ברוח ועדת זליכה - ויש מי שיגיד שוועדת זליכה אימצה את רוח משרד התחבורה - שהמליצה לבצע שורה ארוכה של הקלות ביבוא אישי של רכב ולמסד את "ענף" היבוא האישי ואת עיסוקם של המתווכים/יועצים. הוועדה אף קבעה רשמית כי היבוא האישי הוא "אפיק יבוא חיוני ליצירת תחרות בשוק הרכב". מאוחר יותר קיבלו המלצותיה את החותמת של "צוות היישום", שמונה ליישם את המלצות זליכה.

הצהרות משרד התחבורה וזליכה נפלו על אוזניים קשובות במגזר העסקי בישראל. עשרות מתווכי יבוא חדשים צצו במחצית הראשונה של 2012 והצטרפו לקיימים. חלקם היו סוחרי רכב ותיקים ובעלי ניסיון, שזיהו הזדמנות. אחרים היו יזמים צעירים, שהביזנס שלהם פעל מהמחסן בבית או ממשרד שכור ו"אולם התצוגה" שלהם היה לא יותר מאתר אינטרנט.

כולם הבטיחו להביא לבעלי הממון רכב ייחודי "כמו שאין לשכן", או רכב מאובזר בשפע במחירי רצפה. כל מה שנדרש מהלקוח היה לשים מקדמה קטנה, לשלם דמי ייעוץ - כמה מאות דולרים עד כמה אלפי דולרים, בהתאם לרכב ולמתווך - ולחכות בסבלנות.

ההצעות הללו, בליווי הצהרות הרגולטור, גם יצרו התעניינות וביקוש ער של לקוחות רבים, שחלקם נחשבו לקוחות מסורתיים של יבואני הרכב הממוסדים, כמו עורכי דין מהשורה הראשונה, מנהלי חברות ואישי ציבור ידועים. אלא שכאמור, "מבחן התוצאה" הניב תוצאה שונה בתכלית.

איך זה קרה? אין ייתכן שרפורמה שעמדה במוצהר בראש סדר העדיפויות של משרד ממשלתי השיגה תוצאות הפוכות כמעט?

המכס הידק את המסננת

נראה כי הסיבה העיקרית לצניחה ביבוא האישי הייתה הנחישות של משרד התחבורה "לדחוף" את הרפורמה ביבוא האישי באופן מיידי, למרות התנגדות האוצר. נזכיר, שהעמדה המסורתית של רשות המסים בנושא - שהובעה לא פעם - היא שהיבוא האישי הוא מקור להעלמות מס, הלבנת הון והטיית חשבוניות בהיקף של מאות מיליוני שקלים בשנה.

עמדת הרשות, שהובעה גם בהמלצות "צוות היישום" שבה היא לקחה חלק, הייתה שאת הרפורמה ביבוא האישי יש לבצע רק לאחר הסדרה חוקית של העיסוק בענף. למעשה, שתי ההמלצות הראשונות של צוות היישום היו "לאסור על עיסוק ביבוא רכב לישראל ללא רישיון בתוקף אשר הונפק על ידי משרד התחבורה לאחר עמידה בתנאים ובדרישות החקיקה" וכן לקבוע כי "יועץ יבוא אישי יהיה חייב להיות עוסק מורשה על פי הנחיות רשות המסים ויהיה חייב באישור היעדר רישום פלילי בתוקף". הצוות אף המליץ להטיל על היועץ אחריות פלילית על מתן השירותים והמליץ לבצע את כל הרפורמה באמצעות תיקון של חקיקה ראשית.

מה שקרה בפועל הוא שהרפורמה בוצעה בשיטת הסלאמי. כלומר משרד התחבורה העניק את כל ההקלות שהיה יכול להעניק עצמאית באמצעות צווים - ובראשן האפשרות לייבא כלי רכב אירופיים ויפניים מארצות הברית - והתיר את כל ההסדרה של הענף בחוק למועד מאוחר יותר, אם בכלל.

ברשות המסים החליטו, כנראה, להוכיח למשרד התחבורה מי באמת מחזיק במפתחות של שער הכניסה לשוק הרכב הישראלי. בחודשים האחרונים החל המכס להעביר את כלי הרכב שהגיעו ארצה ואת חשבוניות הרכישה הנלוות ב"מסננת" עם חורים קטנים מאוד. המכס התמקצע בנושא, שיפר משמעותית את שיטות המעקב אחרי מחירי הרכישה בחו"ל, התחבר למאגרי מידע ושיתף גם את מס ההכנסה בתהליך.

התוצאה הייתה שמאות כלי רכב שעברו את הליכי היבוא של משרד התחבורה, נחסמו לאחר שחשבוניות הרכישה שלהן הוכרזו כלא קבילות. חלק מכלי הרכב הללו הוחזרו לחו"ל. במקרים אחרים שולם בגינם כופר גבוה.

האמת היא שהכתובת הייתה על הקיר. כבר בפברואר אשתקד, לאחר פרסום ועדת זליכה, הערכנו כאן כי "הגל הענק של כלי הרכב מהיבוא האישי שכבר מתחיל להתגלגל לכיווננו, צפוי להיתקל ב'שובר הגלים' של המכס, שמתכוון להפעיל את כל הכלים העומדים לרשותו... רמז לכוונות הללו כבר ניתן לראות בשבועות האחרונים, כשהמכס הגביר את האכיפה".

השבוע שוחחנו עם אחד מהפעילים המרכזיים בענף היבוא האישי שאמר לנו כי פעולת משרד התחבורה בנושא הייתה בגדר "בא לברך ויצא מקלל". לדבריו, הפעילות המוצהרת של משרד התחבורה וועדת זליכה בנושא היבוא האישי משכה לכיוונו אש. "כיום מי שרוצה להביא רכב חושב פעמיים אם כל ההטרדה של הרשויות כדאית לו".

שינויים בשוק היוקרה

להתייבשות אפיק היבוא האישי יש גם סיבות שיווקיות. יבואני היוקרה הסדירים, למשל, שינו בשנה שעברה את מדיניות התמחור שלהם וחתכו באגרסיביות את מחירי המחירון הרשמיים תוך הקטנת ההנחות הסמויות. ב.מ.וו הייתה הראשונה ומאוחר יותר הצטרפו אליה מרצדס ובמידה מסוימת גם אאודי.

המדיניות הזו גרמה נזק כפול ליבוא האישי, שרוב עיסוקו הוא בפלח רכבי היוקרה. ההפרש בין מחירי היבוא האישי למחירי הרכב החדש בארץ התכווץ משמעותית תוך הקטנת האטרקטיביות שלו - מה שאילץ את המתווכים להתאמץ למצוא מקורות לכלי רכב זולים יותר. במקביל, הורדת המחיר הרשמי "הפילה" באחוזים רבים את מחירי המחירון של רכבי היוקרה המשומשים - שגם כך הפלו לרעה רכב מיבוא אישי לעומת רכב מיבוא סדיר - ופגעה במי שייבא רכב ביבוא אישי כדי לעשות "סיבוב מהיר" ורווחי בשוק המשומשות.

לכך יש להוסיף את עליית המחיר היחסית בשוק האמריקאי, שהתאושש משמעותית בשנים האחרונות. אם בעבר ניתן היה למצוא "מחירי חיסול" של רכבי יוקרה במכרזים פומביים ומקוונים בארצות הברית, כיום קשה הרבה יותר לאתר מציאות כאלה.

הקאמבק בפתח?

אבל, וזה אבל גדול, אי אפשר לפסול את האפשרות שהיבוא האישי יבצע "קאמבק" בהמשך השנה. שר התחבורה הנוכחי עדיין מציב את קידום היבוא האישי במקום גבוה באג'נדה שלו, ואם השר כץ יקבל את המינוי לקדנציה נוספת ויזכה לתמיכה אוהדת מוועדת הכלכלה החדשה, לא מן הנמנע שהענף יוסדר בחוק ואף יזכה לבונוס בדמות אפשרות לייבא "מלאי" מסחרי.

כבר סקרנו כאן לאחרונה את קריסת שוק הרכב האירופי. כיום המצב באירופה הוא כזה שהיצרנים עצמם מציעים "סטוקים" של כלי רכב חדשים לגמרי במחירים נמוכים בעשרות אחוזים מהמחירים הרשמיים. המשמעות היא פיתוי גדול לציידי המציאות שיכולים כיום לייבא מאירופה רכבי יוקרה עם חשבוניות "כשרות" במחירי מיתון. ייתכן שהדבר יביא לזינוק בטווח הקצר, אב בטווח הארוך, נראה שהיבואנים הסדירים ניצחו בסיבוב הנוכחי.

 יבוא אישי במותגים בולטים