משהו חשוב בממלכת דנמרק

אין צורך לעבד את סדרת הטלוויזיה הדנית "בורגן" (הממשלה) לגרסה עברית. ההתרחשויות בטירת השלטון שבקופנהגן מתנהלות לחלוטין בשפה שגם אנחנו מבינים כאן: הצורך ברוח שלטונית חדשה, פוליטיקה שמבטיחה "זן אחר" אך מרקיבה לאטה, ויחסים מורכבים בין מקבלי ההחלטות לתקשורת.

אחד הפרקים אף עוסק באסירי X למיניהם ובניסיונות לפרסם סיפור שלו השלכות ביטחוניות. אמנם קריר ונאה שם יותר, בדנמרק, אך זו בהחלט הייתה יכולה להיות סדרה ישראלית.

לא רק בתוכן יש קווי דמיון בינינו ובין המדינה הסקנדינבית, אלא גם במהות. שתי המדינות יודעות באחרונה עדנה בכל הקשור לשוק הטלוויזיה העולמית. ה"בורגן" שלנו היא "חטופים", שמשודרת בימים אלה בגרסה עברית בבריטניה ובקרוב במדינות נוספות.

קשת, שבמטבחה נרקחה הסדרה, קוצרת פרסים ושבחים על הפיתוח האמריקאי שלה "הומלנד", והופכת אותנו, כמו את דנמרק, למעצמת תוכן חזקה מכפי גודלה וביחס לכמות תושביה ולעובדה ששפתה העיקרית אינה אנגלית.

אך מה שמניע את ההצלחה הישראלית שונה מזה שבדנמרק. בעוד שחברות ישראליות רבות משחקות היום במגרש הבינלאומי, גופי השידור כמו קשת, רשת (שמכרה את "החיים זה לא הכול" לרשת ABC) וערוץ 10 (שהפיץ את "לעוף על המיליון" סביב העולם) הולכים ומקבעים את מעמדם כשולטים בסחר הפורמטים. בדנמרק הפנימה המדינה את הפוטנציאל העסקי הטמון בשוק התוכן, ושם, כמו במדינות אירופאיות אחרות ובראשן בריטניה, הכוח מצוי בידי תעשיית ההפקה.

באחרונה הודיעה קשת על הקמת זרוע ראשונה מסוגה בממלכה המאוחדת. בראש "קשת אינטרנשיונל" עומד אלון שטרוזמן, שמקום מושבו בלונדון, ובראיון ל"פירמה" הוא הצהיר על הכוונה של הזכיינית להיות חברת הפקה ופיתוח שפועלת באופן עצמאי לחלוטין בשוק הבריטי - ולא בכדי.

החוק הבריטי, בניגוד לזה הישראלי, מקבע את חשיבותו של המפיק העצמאי ומעניק לו את עיקר הזכויות על היצירה שלו. כלומר, מפיק שהוגה רעיון לסדרה, מפיק פיילוט או יותר מזה לטובת פלטפורמת השידור, ימשיך ליהנות מהכנסות מיצירתו לאורך שידורה וזמן רב גם אחר כך. הדבר נכון במיוחד להפצה בינלאומית.

בארץ, לעומת זאת, עיקר הזכויות, אם לא הזכויות כולן, עוברות לידי הגוף המשדר, ואף חוק אינו מתייחס לחלוקה זו. היוצרים, שבעיקר רוצים לעבוד כאן, מוכנים לוויתור.

קשת בינתיים תהנה משני העולמות - כחברת הפקה תחת החוק הבריטי וכחברת שידור והפצה תחת החוק הישראלי.

ענף יצוא חדש

בזכייניות דואגים ליוצרים ולמפיקים המקומיים כמיטב יכולתן. למעשה, בהיעדר שידור ציבורי רציני, קשת, רשת וערוץ 10, כמו גם הוט ו-yes, מקיימות את השוק הזה ומביאות אותו להישגיו.

קשת, כמי ששוברת את תקרות הזכוכית של השוק הישראלי, מיטיבה עם היוצר שמביא את הפורמט המנצח הבא, משקיעה בו כלכלית ומשתפת אותו בהפקה בחו"ל. הכוח באופן טבעי נשאר בידיה, שכן היא נוטלת על עצמה את הסיכונים לאורך כל התהליך - החל מהבמה הראשונית ועד ההפצה והקשרים בעולם.

בדנמרק, כמו בבריטניה, המפיקים בוחרים את הדרכים בהן הם רוצים להגיע אל השוק הבינלאומי. כך יש יותר פירות לשוק המצומצם והקטן, שכן יותר מפיקים יכולים לנגוס בעוגה. בארץ, התלות בגופי השידור מסרסת מפיקים רבים ומרחיקה אותם מהמשחק, שכן ללא שידור ראשון במדינת המוצא, המכירה בחו"ל קשה יותר.

החוק הישראלי אינו מכיר בעובדה שיש כאן ענף יצוא חשוב ומוביל, שנקרא תוכן. בהיעדר התייחסות, לא בתמיכה של משרדי הממשלה ולא בחקיקה שתיטיב עם העושים במלאכה, נושאת חברות בודדות את התעשייה כולה על גבן. עשרות פורמטים טלוויזיוניים משודרים היום בצורה כזו או אחרת במאות ערוצים בעולם ומגיעים למיליונים.

ראוי שמקבלי ההחלטות יעלו על הגל הזה, יסדירו את נושא הזכויות, יכירו בהישגי הזכייניות בתחום, יזכו אותן על-פי התועלת שהן מביאות למדינה ויטפחו מצוינות בתחום. אסור להפקיר את הזירה לדנים.