המשכנתא שרצחה אותי

 יתרת ההלוואות

הביטו בגרף המצורף, שני קווים, כחול, ורוד. פחד אלוהים. הכחול מלמד על ההתפתחויות בתחום ההלוואות לדיור, כלומר: הכסף שהבנקים הלוו כמשכנתאות לרוכשי הדירות. הוורוד - אופטימי הוא לא - מלמד על התפתחות ההפרשות שביצעו הבנקים בגין אותן הלוואות. כלומר, על "כריות ההון" שיצרו לעצמם למקרה שדברים יתקלקלו, יישברו, יתנפצו.

ב-2006, בתחילת הגרף (משמאל), אנחנו רואים כי שני הקווים עדיין די קרובים לזה, מצב בריא. אלא שבהמשך, ככל שמתקדמים ימינה (וקדימה עם השנים), הקווים מתרחקים זה מזה, עם זינוק אדיר בקו הכחול החל מ-2010 מול עלייה מינורית מקבילה בלבד בקו הוורוד. זה הרגע להזכיר נתון חשוב אחד: מ-2007 זינקו מחירי הדירות ב-74.5% (!).

מה שאומר שהבנקים הלוו עוד ועוד, דפקו משכנתאות כאילו אין מחר - וזנחו את כריות הביטחון. זה מה שמטריד את נגיד בנק ישראל היוצא, סטנלי פישר - וזה אמור להטריד גם אתכם. שינויים כלכליים לא קיצוניים מדי עלולים לסחרר עשרות אלפי רוכשי דירות למצב בו לא יוכלו לעמוד בתשלום המשכנתא. מה שיהרוס את חייהם ועלול לערער גם את יציבות הבנקים. זה קרה כבר איפושהו, אה, שם, נו, ארה"ב. יש הבדלים כמובן, אבל קריסות, כשהן באות, דומות מעצם היותן קריסות.

מהצד השני של אותה תמונה עגומה, ניבט אלינו הכישלון היחסי של בנק ישראל: סביבת הריבית הנמוכה ובמקביל, שורת הצעדים להגבלת המשכנתאות, יצרו, מה לעשות, הזדמנות לאנשים שהכסף מצוי בכיסם - והקשו עד מאוד על כל אותם זוגות צעירים שחוסכים שקל לשקל לקניית דירה ראשונה, אולי גם אחרונה.

ההוראה החדשה שהוציא היום (ג') המפקח על הבנקים, דודו זקן, נועדה להייטיב עם הבנקים, לשמור עליהם, לטפח את כריות ההון-ביטחון שלהם. סביר להניח, כפי שגם זקן באי נוחות מסוימת, שהיא תשפיע גם תמחור המשכנתאות. כלומר, תייקר אותן. אם אתם זוג צעיר, אין לכם סיבה לחייך היום. בנק ישראל לא סימן אתכם מעולם כיעד מועדף - גם לא היום.

מצד שני, המירוץ המטורף של חסרי האמצעים לדירה בבעלות אכן מסוכן, אכן לא ראוי לעידוד בעייני. עדיף בהרבה בעיניי לא להגיע לדירה - מאשר להגיע ולהיתקע עם משכנתא מפלצתית, הורסת חיים. וכן, ברור לי, הנתונים מראים חד משמעית שכאן, במדינת ישראל, אני בדעת מיעוט. מיעוט נידח והזוי כמעט.