ילדי ההפקר: למה אין קולנוע לילדים ולנוער בארץ? "יוצרים רואים בזה ז'אנר נחות"

השאלה - "מדוע אין קולנוע ישראלי לילדים?", עמדה במרכזו של הכנס האחרון שערך איגוד התסריטאים הישראלי. דוברים שונים מענף הקולנוע והטלוויזיה ניסו לעמוד על הסוגיה, ובעשותם כך, המחישו עד כמה התשובה לשאלה הזו הינה מורכבת. דוד ליפקינד, מנהל הפקות וכספים בקרן הקולנוע הישראלי, דיבר על שתי בעיות מרכזיות. האחת, כמות הקהל הנמוכה, מה שמשפיע ישירות על היקף התקציבים לענף. השנייה, אמר ליפקינד, היא שזכייניות הטלוויזיה לא ששות להקרין סרטי ילדים ישראליים. הקרן, ציין, שמה לעצמה למטרה להשקיע לפחות בסרט ילדים אחד בשנה.

מיכל מטוס, מנהלת פסטיבל הסרטים לילדים ולנוער בסינמטק תל-אביב, סבורה כי הבעיה נעוצה בכתיבה. מטוס קראה ליזום קורס כתיבה לקולנוע לילדים, וסיפרה כי בפסטיבל הקרוב, שיתקיים ביולי השנה, היא מתכוונת להביא אנשי טלוויזיה מהעולם כדי לייצר סדנה בתחום ולמקד פוקוס בינלאומי על ז'אנר הכתיבה לילדים.

אלא שגם הדברים שאמר ליפקינד וגם דבריה של מטוס לא מסבירים את הפער הבלתי נתפס בין החלל הריק בקולנוע בתחום זה, לבין עושר בתוכן מקומי לילדים בטלוויזיה. נתונים שהוצגו אף הם בכנס, שהגיעו ממועצת הכבלים והלוויין, מצביעים על השקעה נרחבת להפקות מקור בתחום הגיל הרך, הילדים והנוער, אף מעבר לדרישות הרגולציה. לפי הנתונים, ההשקעה בשנת 2010, ב-HOT הושקעו 43 מיליון שקל בהפקות אלו וב-yes - כ-35 מיליון שקל. ילדים, על-פי הנתונים הללו, צופים בטלוויזיה 3.5 שעות בממוצע ביום.

נועה רגב, 31, מנהלת סינמטק חולון ודוקטורנטית לקולנוע באוניברסיטת תל-אביב (הדוקטורט שלה הוא על קולנוע אמריקני לילדים), מכירה את הבעיות הללו מקרוב, הן מהפן האקדמי והן בפועל, בעבודתה בסינמטק. לאחרונה ייסדה רצועה שבועית המוקדשת לסרטי ילדים ונוער, ולדבריה, למרות רצונה להקרין סרטים ישראלים ככל הניתן, אין באפשרותה לעשות זאת, כיוון שסרטים כאלה כמעט ואינם קיימים. "אין לי כמעט עם מה לעבוד", היא אומרת בראיון ל"גלובס". "יש את 'איליי ובן' ואת 'גיבורים קטנים'. אם היו עוד סרטים, זה היה נהדר. הייתי דוחפת אותם בכל דרך".

- למה אין, בעצם?

"כי התקציבים לכך קטנים, וכי אין שיח מעודד צפייה. קרנות הקולנוע מחכות שיגישו להן תסריטים לסרטי ילדים. אבל לא מגישים להן כל-כך. יוצרים בארץ תופשים את הז'אנר כנחות וככזה שאין בו תהילה. בעוד שברור שיש פוטנציאל ליצור קולנוע לילדים שהוא אמנותי אסתטי ופואטי, כמו 'הבלון האדום'. אבל פה רואים את זה כשדה נחות. לא נמשכים לזה, זה לא בלבם. ואם כן, הם חושבים שלא שווה להשקיע בזה. אין חומר בעברית וגם כמעט ולא באנגלית".

- אולי הבעיה היא בהעדר הכשרה בכתיבה לקולנוע לילדים?

"בהיעדר הכשרה לכותבים בתחום הקולנוע לילדים - אני לא מדברת רק על תסריט אלא על הבנה רחבה של שדה תרבות הילד, על היכרות מעמיקה עם ההיסטוריה של הקולנוע לילדים בעולם, עם הפואטיקה של הקולנוע לילדים. אני מדברת על היעדר תרבות צפייה של ילדים בקולנוע, שנובע בראש ובראשונה מהעובדה שאין בתי קולנוע שמקרינים סרטי ילדים באופן קבוע. "ילדים אמנם הולכים לקולנוע המסחרי לראות סרטים אבל שם הם צופים בעיקר בקולנוע חדש נוסחתי, לרוב מדובב ותמיד אמריקני. לכן בדיוק הקמנו את רצועת סרטי הילדים בסינמטק חולון - מדי שבת מוקרנים אצלנו סרטי ילדים במחיר עלות - סרטים חדשים וישנים, סרטי מיינסטרים וסרטי שוליים וקהל היעד הם ילדים בגילאי הביניים - טווינאייג'רס.

"הרצועה כוללת סרטים מאירן, צרפת, יפן, ישראל, בריטניה, סקנדינביה וזאת לצד סרטים אמריקניים".

רגב מספרת שגם באקדמיה הנושא הינו בחזקת נעדר. רגב: "התחום היה זנוח במשך הרבה שנים. גם מחקרית, כמעט ולא נכתב חומר אקדמי בנושא, לעומת ספרות ילדים, וגם בתרבות הפנאי התחום לא מפותח. גם בענף הקולנוע לקח כמה עשורים עד שהחליטו לדבר על ילדים כקהל עם צרכים מוגדרים.

"גם סרטי האנימציה שנהוג לחשוב שהם נוצרו עבור ילדים, לאו דווקא נוצרו עבורם. וולט דיסני לא חשב על ילדים. הקוסם מארץ עוץ נאסר לצפייה לילדים. ההגדרה של סרטי ילדים ונוער היא הגדרה בעייתית. למשל, יש לי את 'מבול', שהוא סרט ישראלי לנוער, ולא לילדים. יש את "גיבורים קטנים" שהוא לילדים, אבל לא לנוער".

מושג הילדות היטשטש

"בישראל אין תרבות צפייה בקולנוע בקרב ילדים. יש פסטיבל לסרטי ילדים ונוער בסינמטק תל אביב, אבל בשאר השנה, אין תוכן אמנותי לצפות בו. לילדים יש את הקולנוע האמריקני בלבד. שזה אומר סרטי נוסחה, כאשר הנרטיב הוא שמרני. וזה אומר שאין אתגר. זה לא מאתגר - לא אסתטית ולא תרבותית. לילדים אין אלטרנטיבה.

"לא מעניין אותי לעשות כסף מהרצועה הזו. אני לא רוצה שילדים יצפו ב'אי.טי' דרך האייפון. יש כל כך הרבה סרטים טובים שהם לא מכירים ולא יכולים לראות על המסך הגדול. זו תרבות צפייה שצריך לטפח ולעודד, זה לא דבר שיקרה מעצמו.

"הגיל הכי לא מטופח הוא הגיל שבין 9 ל-12. מה שקרה בהוליווד בשני העשורים האחרונים הוא שמושג הילדות היטשטש. הילדים הפכו למבוגרים קטנים מתוחכמים, עם שינויים בתא המשפחתי, עם החשיפה למידע. ונוצר מצב בו ילדים לא צופים בסרטי ילדים. המבחן לסרט ילדים טוב הוא שגם מבוגרים יכולים ליהנות ממנו. סרטים כמו 'אי.טי', 'הסיפור שאינו נגמר'.

הסרטים שיוקרנו ברצועת הילדים בסינמטק חולון בחודש מארס

"החבובות"

בימוי: ג'ייסון סגל

החבובות משוועות לקאמבק בגרסת תלת-ממד, והן מוכנות להילחם על הלגיטימיות שלהן. תסריטאים מעולים ושורה ארוכה של אפקטים דיגיטליים וכוכבים בשר ודם, ביניהם איימי אדמס, ג'ייסון סיגל, שרה סילברמן ואלן ארקין, מסייעים לחבובות בשיקום הקריירה.

כמה משמח (ואף מרגש) היה לגלות שהחבובות לא איבדו את התמימות, וגם לא את הסרקזם ואת החדווה והניחוח של שנות ה-70. אז כן, החבובות חזרו והביאו איתם את הקסם הישן. על-פי נתוני הקופות, הם כאן כדי להישאר.

"איגור ומסע העגורים"

בימוי: יבגני רומן

דרמת הרפתקאות משפחתית על ציפורים ואנשים. העגורים, כידוע, הם ציפורים משפחתיות מלוכדות. משפחתו של איגור בן ה-11 אינה כזאת. הוריו גרושים ואמו מודיעה לו שהם עוזבים את ביתם ברוסיה לטובת חיים חדשים בישראל. איגור מצדו מעדיף להישאר עם אביו, והאב, עושה רושם, מתעניין יותר במעקב אחר קבוצת עגורים הנודדים מרוסיה לאפריקה, מאשר בבנו.

"הקרודים"

בימוי: כריס סנדרס, קירק דה-מיקו

ניקולס קייג', ראיין ריינולדס ואמה סטון מככבים בקומדיית אנימציה עתירת הרפתקאות, המתרחשת בתקופה פרה-היסטורית. הסיפור הוא אודות משפחת קרוד (ומכאן- "הקרודים", באנגלית זה נשמע יותר טוב), הקדמונית, אשר עולמה חרב עליה כאשר המערה שהגנה עליה במשך שנים רבות מתמוטטת. הסרט לא זכה להצלחה מסחרית בארצות הברית, בישראל ייתכן ויקבלו את הסרט אחרת. ההקרנה בסינמטק היא הקרנת טרום בכורה.

"שיר אשיר בגשם"

בימוי: ג'ין קלי, סטנלי דונן

אחת הקומדיות המוזיקליות הגדולות והמרגשות בכל הזמנים. הסרט עוסק בהיסטוריה של הקולנוע, בתקופת המעבר שבין הקולנוע האילם לקולנוע המדבר. גיבורי הסרט הם זוג כוכבים הוליוודיים של התקופה האילמת, המתקשים להתמודד עם המעבר המתבקש לקולנוע המדבר, בעיקר בשל בעיה שאינה טכנית: קולה הצווחני של הכוכבת, שכעת, בעידן הקולנוע המדבר, אסור שיישמע. על כן מנסה חברת ההפקה למצוא מדובבת לקולה של השחקנית, והדבר רחוק מלהיות פשוט.

"ראלף ההורס"

בימוי: ריץ' מור

אחד מסרטי האנימציה הטובים והאינטליגנטים של השנה החולפת. בעולם של משחקי מחשב - כלומר, בעולם שבו חיים גיבורי משחקי המחשב הפופולאריים, ראלף הוא מוקצה. הוא האיש הרע, למרות שהוא לא רע באמת. הוא רק בתפקיד האיש הרע, כיוון שבמשחק הנשען על דמותו הבריונית, הוא הורס ומשמיד כל. אך בחיים שמחוץ למשחק הוא בחור מגושם אך עדין, שמחפש קרבה, אהבה וחברים, ולצערו מתקשה למצוא. כיוון שגיבורי שאר המשחקים לא מפרידים בין האדם לבין הדמות, הם פוחדים ממנו פחד מוות. נשמע מוכר? הרה-סבטקסט.