צו השעה

הקולות בעד ונגד שילוב האוכלוסייה החרדית בצבא, בשירות לאומי ובעבודה, נשמעו תמיד בציבור. הרבה דובר ומעט נעשה. היום, במציאות החברתית-כלכלית בישראל שאלת השילוב היא בבחינת צו "עשה". המשבר הכלכלי, הגירעון המתעצם וההאטה הכלכלית הפכו את הנושא לאקוטי, שכן תרומת המגזר המונה כ-10% מהאוכלוסייה לכלכלה, מועטה יחסית. זאת, הן בשל ההשתתפות הנמוכה של הגברים הנמנים עמו בשוק העבודה, והן בשל הימצאות משפחות רבות מתחת לקו העוני.

במצב זה, עתיד המגזר החרדי אינו בעיה פרטית שלו, אלא סוגיה כבדת-משקל של כולנו. מדובר בנטל כבד שרובץ על המשק, שהשפעתו על החברה והכלכלה עלולים להיות הרסניים. בשל אופיו הייחודי של המגזר החרדי, האתגר - במגזר עצמו ומחוצה לו - יהיה קשה לפיצוח. מדובר בשינוי סדרי עולם ונורמות התנהגות, ביצירת מקורות תעסוקה ובעידוד יוזמות התואמות את צביון האוכלוסייה.

המהלכים חייבים להוכיח שהם עשויים ליצור שינוי מהותי במצב, הן למגזר והן לכלל החברה. אמנם, לא ניתן לשנות סדרי בראשית ביום אחד ובאבחת גרזן, אבל קיימת קרקע פורייה להתנעת התהליך.

המאזן הפוליטי לאחר הבחירות יצר הזדמנות להובלת שינוי. המפלגות החילוניות ה"אנטי-חרדיות" צריכות לשנות גישה - למכבדת ומקבלת. ואילו המפלגות החרדיות מו*נ*עות האינטרסים המגזריים בלבד, צריכות לקבל גישה אחראית ומשתפת יותר.

הבידול הפוליטי והחלוקה ל"הם" מול "אנחנו" אינם מתאימים יותר. אנו עומדים בפני תהום קיומית במבנה החברה, והשאלה הקריטית היא: חיים נורמליים או אבדון חברתי ובעתיד גם כלכלי.

ראוי כי ערבות-הדדית ושותפות בנשיאה בנטל לא יהיו עוד סיסמאות, אלא ערכים מרכזיים. הנכונות של המגזר החרדי, המונה ברובו צעירים בגיל העבודה, להשתלב ולתרום, ומעשיו בפועל, ייצרו בהמשך את הרצון לכבדם ולקבל את התרבות הייחודית להם; וגם לראות בהם חלק מהמרקם החברתי.

אף שהחילונים מתלוננים שרוב החרדים אינם מעוניינים לעבוד, נזכיר כי רבים מהמעסיקים אינם מעוניינים לשלב עובדים חרדים, ואלה המעוניינים לעבוד נתקלים בחסמים ובדחייה בשל החשש להתמודד עם צביונם התרבותי והחיצוניות המאפיינת אותם.

יש לפוליטיקאים, ובייחוד לחדשים, את היכולת להביא את הבשורה, הן בוויתור על גישות קיצוניות והן בגישור בין הקצוות. לכך נדרשת פוליטיקה אחרת, חכמה, אחראית ומאוזנת, שרואה את טובת הכלל ושומרת גם על צביון המיעוט. לא בדרך של בידול והפליה פסולה, אלא של חיבור ושיתוף, תוך הבנת השוני והתאמת הצרכים המשותפים.

שני הצדדים, החרדי והחילוני, חייבים להבין כי לא ניתן להמשיך עוד במצב הנוכחי. המדינה היא של כולנו ועל כל אחד לוותר על ה"צודק" לטובת ה"חכם". זה צו השעה לתקן את העיוותים. סינרגיה בין המגזרים והירתמותם ביחד ליצירה ולעשייה יובילו לחוסן חברתי וכלכלי שכולנו נצא מורווחים ממנו.

הכותב הוא שותף-מנהל ב"RSM שיף הזנפרץ רואי חשבון", לשעבר נשיא לשכת רואי חשבון בישראל