תראו את ויזה, טבעול ופלאפון

הוויכוחים המתמשכים בין ועד עובדי נמל אשדוד להנהלה מדרבנים את ממשלת ישראל למצוא פתרונות חדשים לבעיה", כך נכתב באחד העיתונים הכלכליים. מהו הפתרון האולטימטיבי שעליו חשבו הקברניטים בירושלים? - "משרד ראש הממשלה מקדם הקמת נמל חדש וחופשי מוועד עובדים", כך לפי הכותרת המבטיחה.

מתברר, כי בתחילת החודש הורה מנכ"ל משרד ראש הממשלה הראל לוקר לגורמים הנוגעים בדבר, לקדם את הקמתם של נמלי-ים פרטיים בסמוך לרציפים הקיימים בנמלי חיפה ואשדוד. לוקר כינס ישיבה מיוחדת בלשכתו, שבה ירדו לעומקה של התוכנית לייבוש 800 דונם משטח הים באשדוד, שם מתוכנן להקמה רציף באורך קילומטר עם קיבולת אחסנה של 1.3 מיליון מכולות בשנה. לדברי הכתב, "הנמל החדש יאפשר לפתוח לתחרות את האזור הדרומי של ישראל בלי להיות תלויים בנמל אשדוד הנוכחי ובוועד העובדים המיליטנטי שלו".

הקמה של רציפים פרטיים לצד אלה הממשלתיים אכן יכולה לקדם תחרות שתיטיב עם היבואנים והיצואנים. גופים פרטיים מאלצים לא אחת את הגופים הציבוריים שפועלים באותו ענף, לאמץ סטנדרטים מתקדמים יותר של שירות ויעילות.

אולם הניסיון לקשור בין הפרטה להיעדר ועד עובדים, הוא מופרך מהיסוד. בפועל, עשרות הוועדים שהוקמו בשנים האחרונות נמנים עם המגזר הפרטי באופן מובהק. האם מישהו חושב שפלאפון היא חברה ממשלתית? ומה באשר לכלל-ביטוח, לויזה-כאל, לחברת הביומד קמהדע, טבעול, סונול ועוד?

אדרבא, אפילו בחברות שנולדו מראש אל תוך עולם ההפרטה, הוקמו ועדים בתוך חודשים. כך היה ברכבת הקלה בירושלים, בחברת התחבורה "קווים" ובמטרודן. אמנם בחברה האחרונה הצליחו לשבור את ההתארגנות של העובדים, אבל הימים שבהם שוברים ועדים חלפו ונעלמו. לכן, מי שמבקש להקים נמל פרטי כדי לעקוף, לכאורה, את מה שמכונה בלשון גנאי "שלטון הוועדים", מוטב לו כי יאמץ מטרות ראויות יותר.

זו לא הפעם הראשונה ששבירת הכוח הארגוני של העובדים עומדת כמטרה עליונה של אלה המבקשים ליישם מודלים שונים בנמלי הים, לכאורה בשם התחרות. במסגרת הרפורמה המפורסמת משנת 2005, שפירקה את רשות הנמלים ויצרה שלוש חברות נפרדות שמתחרות זו בזו, היה מי שחשב שתמורת תוספת שכר של כ-30% ומענק של 100 אלף שקל בשתי פעימות, אפשר יהיה להיפרד מהוועדים או לפחות להחליש אותם. זה כמובן לא קרה: הוועדים באשדוד ובחיפה נותרו חזקים כשהיו, וכשצריך לשתף פעולה ביניהם, הם יודעים לעשות זאת היטב.

חימום מכוון מצד האוצר של יחסי העבודה בנמל

עם זאת, ובניגוד למיתוס שאימץ אפילו מבקר המדינה לשעבר מיכה לינדנשטראוס, שגורס כי הרפורמה נכשלה לחלוטין, הרי שהיא כן הצליחה להביא לתחרות בין הנמלים באשדוד ובחיפה. לדוגמה, נמל אשדוד עסוק כל העת בכניסה לפעילויות חדשות, בין היתר, על-חשבון נמל חיפה; ובשנים האחרונות אף שילם למדינה דיבידנד בסך 330 מיליון שקל. בניגוד לרוח החמה שמייצרות כותרות העיתונים, אפילו מספר ימי השביתה ירד מאוד מאז. אבל כשהמטרה הלא רשמית היא ריסוק העבודה המאורגנת, מה הפלא שכמעט כולם מנסים לשכנע שהרפורמה נכשלה.

מי שקורא את הסיפור על התוכנית להקמת נמלים פרטיים, מבין כי הממשלה ביקשה להאיץ את המהלך בשל ההתגוששויות ההולכות וגוברות בין הוועד לבין ההנהלה. מדהים עד כמה הספין הוא גדול: ראשית, אין התגוששות בין הוועד להנהלת נמל אשדוד והיחסים בין הוועד למנכ"ל שוקי סגיס טובים למדי. המתח היחיד שקיים בנמל הוא בין ההנהלה ליו"ר הדירקטוריון, שהוא מינוי פוליטי מובהק (ראו כתבה נרחבת בעמודים 2-3), ובין הוועד לרגולטור.

משרד האוצר החליט החודש, בפעם הראשונה בתולדות הנמל, לבצע הפחתת שכר בגין האטת העבודה שאירעה לפני כחודש, זאת בעוד שבעבר רק שביתה מלאה גררה ניכוי שכר. להערכת גורמים בענף התחבורה, מדובר בחימום מכוון מצד משרד האוצר של יחסי העבודה בנמל. וכעת קשה שלא לתהות: האם הקמתם של נמלים פרטיים דרושה בגלל סכסוכי העבודה בנמל, או שמא מישהו בממשלה דחף במכוון לסכסוכים האלה, כדי לקדם תוכנית ישנה שנתקעה זמן מה במגירה.