ציפי לבני על תקן מטהר אוויר

צמד המילים הפופולרי במערכת הבחירות היה "פוליטיקה חדשה". בינתיים יש לנו פוליטיקאים ישנים, והאויב המר ביותר של פוליטיקאים ישנים הוא הארכיון. הארכיון המרושע מספר שב-27 בדצמבר 2012, צוטט ראש הממשלה בנימין נתניהו אומר: "לבני ניהלה את המו"מ המדיני בדרך רעה ושגויה שאינה מקובלת עליי לחלוטין, לכן אין סיכוי שאתן לה יד ורגל בתחום הזה". כמו ברטה מהשיר הנפלא "קפה אצל ברטה" שכתב אהוד מנור, מתברר שוב כי מילה של ביבי זו מילה.

ציפי לבני עצמה הבטיחה "לא להיות עלה-תאנה בממשלת ימין-חרדים". אז הבטיחה. היא הופקדה על תהליך השלום. תהליך אולי יהיה - אבל שלום לא. כדי שהח"כים פייגלין, ליברמן ואלקין - לרבות האפשרות הסבירה שהאחים והאחיות של נפתלי בנט יחברו לקואליציה - יאפשרו ללבני להתקדם ברצינות מול הפלסטינים, הם יצטרכו לעבור ניתוח להחלפת אישיות.

נתניהו נזקק ללבני לא כדי להביא הסכם, אלא על תקן מטהר האוויר של ממשלתו מול העולם בכלל ונשיא ארה"ב ברק אובמה בפרט. כשלבני הכריזה על התמודדות בבחירות היא סיפרה שחזרה כדי לדאוג לעתיד המדינה; בינתיים היא הצליחה לדאוג לעתידה של ציפי לבני.

אפשר לתהות גם מה מרגישים רבבות מצביעים שחשבו שהם נותנים את קולם למפלגת מרכז-שמאל, ומצאו את עצמם הופכים לבשר מבשרה של ממשלת ימין מובהקת. אבל אתעכב דווקא על החלק המשני בהסכם הקואליציוני שנחתם אתמול (ג') - התיק השני של מפלגת התנועה, המשרד להגנת הסביבה.

אמש בישר צחי הנגבי בדף הפייסבוק שלו כי עמיר פרץ יהיה השר הבא להגנת הסביבה. בשעה שהדברים נכתבים מתנהל מאבק בין פרץ לעמרם מצנע על הזכות לשבת ליד שולחן הממשלה. בעבר, המשרד להגנת הסביבה נחשב לירכתיים של השולחן הזה. גלעד ארדן הוכיח, שבכוחו של שר אפקטיבי להגדיל את מידותיו של המשרד. ארדן משאיר ליורשו נעליים גדולות, אבל גם הזדמנות גדולה.

פרץ יוכל להיות הפתעת הקדנציה

התנועה הודיעה אתמול, שהיא דרשה במו"מ הקואליציוני את תיק הגנת הסביבה. גם אם הוא נכפה עליה, עצם העובדה שהיא מקבלת אותו מהווה פירעון שטר. ערב הבחירות, התנועה חברה לתנועה הירוקה, אבל כשהציבה את פרופ' אלון טל, ראש התנועה הירוקה, במקום ה-13, היה נראה שמבחינת לבני מדובר במס שפתיים ובניסיון למשוך קולות של שוחרי סביבה מתלבטים. נציגי התנועה הירוקה אמנם לא נכנסו לכנסת, אבל מותר לשער שתהיה להם גישה ישירה למשרד שהם כה חשקו בו.

במסיבת העיתונאים שבה הציגה התנועה את המצע הסביבתי המפורט שלה, עמיר פרץ ישב לצד לבני ולא פצה פה. היה נדמה שהעניין שלו בנושא ממוקם בגובה הרצפה. פרץ כבר נכווה כשעמד בראש משרד שדורש ידע מקצועי ונטיית לב, וצריך לקוות שבמשרד להגנת הסביבה הוא יחזיק את המשקפת בדרך הנכונה. במבט ראשון, החיבור שלו למשרד הירוק נראה מאולץ, כמעט כמו השידוך הכפוי שנעשה בזמנו בין איכות הסביבה לשר גדעון עזרא המנוח. אבל אם פרץ (ולחלופין מצנע) יקרא את המפה נכון, הוא יוכל להיות הפתעת הקדנציה.

מדוע? מפני שהגנת הסביבה היא כבר מזמן לא רק דאגה לפרפרים נדירים ולצבים נכחדים. מדובר כיום בתחום רחב שעוסק בשילוב בין צדק סביבתי לצדק חברתי, חלוקה הוגנת של משאבי הטבע (גז, נפט, אשלג, פוספטים, חופי הים) בין הטייקונים לציבור, קידום התחבורה הציבורית לטובת החברה, התעסוקה והסביבה, ואיזונים במערכת התכנון והבנייה כך שהאזרח הקטן יהיה מוגן מפני האינטרסים הנדל"ניים.

ארדן זיהה את התהליך, והפך את המשרד להגנת הסביבה לאחד המשרדים הכלכליים-חברתיים החשובים בממשלה היוצאת. רבים מהנושאים שבהם עסק המשרד משיקים לתחומי העניין הטבעיים של פרץ. אם פרץ יידע להיעזר בידע המקצועי של אנשי התנועה הירוקה, ולהמשיך לחזק את השילוב בין חברה לסביבה, זה עשוי להתגלות כליהוק טוב בתוך ממשלה רעה שכנראה מתרגשת עלינו.