ביבי לא ממש קיבל מנדט

הבעיה של בנימין נתניהו היא שלא קיבל מנדט להרכבת הממשלה. לא מנדט ברור, לא מנדט חד-משמעי. 31 מנדטים יחד עם ישראל ביתנו - זה לא בשביל לעמוד בראש ממשלה.

זו אמירה שבסדר, אנחנו נותנים לך אפשרות נוספת, אבל תצטרך להזיע כדי שתהיה לך ממשלה. וכדאי שתראה בכך אזהרה לבאות.

הפעם אין גוש ימין

רובנו חושב שבסוף ביבי יסדר את העניינים. המחשבה הזאת אינה מסתמכת בהכרח על מה שקורה בשטח, אלא על כך שגם בעבר הצליח נתניהו להתגבר על קשיים מסוג זה. מהבחירות הקודמות הוא יצא עם פחות מנדטים מאשר היו לקדימה.

ובכל זאת הוא עמד בראשות הממשלה שמפלגתו לא הייתה הגדולה ביותר בתוכה. כי היה לו הגוש - גוש הימין. ואת זה אין לו היום. חלק מהגוש עושה לו בעיות שהוא אינו מורגל בשכמותן. נפתלי בנט אינו העסקן הדתי-ימני המצוי. בטח לא העסקן המפד"לניקי שהורגלנו לו. יש לו עקרונות. וכך גם לבן בריתו העכשווי יאיר לפיד.

יש משהו יפה בברית הזאת בין הדתי, הימני הקיצוני, לבין לפיד, האיש של מעמד הביניים החילוני. הברית מבוססת על אידיאולוגיה זהה בעיקר בנושא השוויון בנטל. אבל נדמה שלכך מתלווית גם חיבה אמיתית. החיבוקים החמים אינם נראים כמיועדים למצלמות, אלא כיוצאים מהלב, או מהשכל, או משניהם. שלא נטעה, יש כאן דבר יותר אמיתי, יותר חזק, מהבריתות הפוליטיות שלהן הורגלנו בעבר. בצד ההצגה שהשניים נותנים (ומאוד נהנים ממנה), יש כאן גם מהות.

"הם יתפרקו כמו כולם"

מכיוון שזו תופעה חדשה עבורנו, רבים נוטים לזלזל בה. הם יתפרקו כמו כולם - זו הדעה השלטת. זה יקרה, כך אומרים, לקראת תום מועד הרכבת הממשלה. הלחצים על לפיד ובנט יהיו בלתי נסבלים, הן מתוך מפלגותיהם והן מחוצה להן. כי אף אחד לא רוצה בחירות חדשות. אבל צריך להבדיל: יש מי שנורא לא רוצה, ויש אחרים שלא רוצים באופן בינוני. זה תלוי באופיים של האנשים - אבל בעיקר בהערכה שלהם מה יביאו בחירות חדשות למפלגותיהם - ולהם באופן אישי.

בנט ולפיד זכו בהישגים גדולים. זה לא משהו שמוותרים עליו בקלות. האם יוכלו לחזור על ההישג? ואולי לעלות עליו? זה תלוי כמובן בשאלה איך הציבור יתייחס לעמדותיהם ומהלכיהם. האם ייתן להם פרס על מדיניות היקוב הדין את ההר? או אולי יעניש אותם על כך? האם הציבור יראה בהם אנשים שעמדו על עקרונותיהם - ולפיכך ראויים לתגמול - או סתם עקשנים חסרי אחריות המביאים עלינו בחירות לא נחוצות? תהיו בטוחים שבשתי מפלגות הסירוב לא מפסיקים לחשוב על כך.

ממשלה יציבה, או ברית איתנה?

ומה איתנו, הציבור והמדינה? מה עדיף לנו? מצד אחד אנחנו זקוקים לממשלה הנשענת על רוב יציב. המצב הנוכחי אינו מאפשר קבלת החלטות בנושאים שחשוב לטפל בהם. גם אם הנוגעים בדבר לא מזניחים תחומים חיוניים, יש להם פחות ראש בשביל לחשוב עליהם כראוי. ככל שמתארכת תקופת המדינה-ללא-ממשלה, הנזקים הפוטנציאלים מתרבים.

מצד שני - אם הברית לפיד-בנט תחזיק מעמד, אם זה לא רק איזו משובת נעורים, יכול לצמוח מהברית הזאת משהו שאולי כדאי להקריב עבורו בחירות חדשות. אולי נקבל בתמורה שינוי חיובי ביחסי דתיים-חילוניים ובמדיניות הפוליטית והחברתית.

אולי. הכול תלוי אם הברית תחזיק מעמד. למען האמת, שאלה זו עוד לא עמדה במבחן אמיתי. לא בתחום הקואליציוני, לא במדיני, לא בחברתי - לא בשום עניין. המבחנים הם רבים וקשים - אולי קשים מנשוא. כי אחרי הכול, מעבר לאחווה האישית, מעבר לנאמנות הפוליטית - אין הרבה משותף ללפיד ובנט.

למעשה, יש הרבה שמפריד ביניהם. והפירוד הולך וגדל ככל שמעמיקים אל תוך חברי הכנסת בשתי הרשימות.

לכן, אני חושב שלא רחוק היום שנצטרך להיפרד מהברית המעניינת הזאת. ואם אני טועה, מה טוב. בינתיים, הברית הזאת כבר הביאה רווח ניכר: טלטול כיסאו ומעמדו של נתניהו. בתנאי שהוא יבין את הלקחים הנובעים מכך לגביו.

matigolan@globes.co.il