10 שנים של הליך משפטי הגיעו לקצן, לאחר שבית המשפט המחוזי בחיפה פסק לאחרונה כי המדינה תפצה חברה שרכשה ממנה קרקע המיועדת להקמת פרויקט להשכרה לזכאים בחיפה ב-18 מיליון שקל. זאת לאחר שהמדינה לא הצליחה להביא להבשלת התנאים להוצאת היתר הבנייה לפרויקט.
תחילת הפרשה באמצע שנות ה-70, אז חתמה חברת סנפיר על הסכם עם משרד השיכון, שבו רכשה קרקע ברחוב לאון בלום בשכונת הדר בחיפה, המיועדת להקמת שני בניינים בני 14 קומות ו-112 דירות. 80 דירות מתוכן היו מיועדות להשכרה לזכאים במסגרת החוק לעידוד השקעות הון.
תמורת הקרקע, שעליה חלה כבר תוכנית בניין עיר מאושרת, שילמה החברה 2.52 מיליון לירות ישראליות (כ-250 אלף שקל, לא כולל הצמדה למדד). במקביל להסכם הרכישה חתמו הצדדים גם על הסכם השכרה, המסדיר את התנאים שצריך כל צד למלא במסגרת מימוש פרויקט ההשכרה לזכאים.
במסגרת ההסכם התחייבה המדינה באמצעות משרד השיכון לדאוג להעביר את הבעלות בקרקע, שהייתה רשומה על שם חברת הימנותא, שבבעלות הקק"ל, על שמה של חברת סנפיר, ולהמציא לה את כל האישורים הנדרשים לשם הוצאת היתר בנייה.
זמן קצר לאחר הזכייה התברר כי למרות שעל הקרקע חלה תוכנית בניין עיר מאושרת, לא ניתן להוציא בגינה היתר בנייה, וזאת בגלל חוסר יכולת לסלול כביש גישה לבניינים בשל הפרשי גובה בקרקע, ובשל העובדה כי מספר מקומות החניה שתוכנן לא עמד בתקנים שהוצבו בשנות ה-70.
משרד השיכון נדרש לפעול לשינוי התוכנית כך שתכלול את הפתרונות הנדרשים, אולם הוא מעולם לא השלים את המשימה.
משרד השיכון עצר פעולות בקרקע
ב-1992 החלה סנפיר בעצמה בשינוי התוכנית, על-ידי שינוי ייעודה מפרויקט מגורים בן 112 דירות, לפרויקט דיור מוגן בן 289 יחידות. סנפיר גם התחייבה לקחת על עצמה את סלילת כביש הגישה והתוכנית החדשה אושרה בשנת 1994 על-ידי מוסדות התכנון. כשפנתה סנפיר ב-1995 להימנותא על מנת שזו תאשר את העברת הזכויות על שמה, פנה משרד השיכון להימנותא ודרש לעצור ביצוע כל פעולה בקרקע.
ב-1996 פנתה סנפיר לבית המשפט בבקשה כי יכריז עליה כבעלת הקרקע ועל כך שמשרד השיכון לא עמד בהסכם. במקביל התברר לחברה כי משרד השיכון העביר את הזכויות בקרקע על שמה של חברת שיכון ופיתוח ב-1994.
במסגרת ההליך המשפטי פנתה גם שיכון ופיתוח לבית המשפט, על מנת שיכריז עליה כבעלת הקרקע, ויקבע כי ההסכמים עם סנפיר בטלים מחמת חוסר מעש.
בית המשפט המחוזי קבע אז כי על משרד השיכון לכבד את ההסכם שנחתם עם סנפיר ולהכריז עליה כבעלת הקרקע. המדינה עתרה על ההחלטה לעליון, שהפך את ההחלטה ופסק כי לא ניתן לאכוף את ההסכמים משנות ה-70 שדיברו על פרויקט להשכרה לזכאים, בעוד התוכנית החדשה מתייחסת לפרויקט של דיור מוגן.
על רקע זה הגישה סנפיר ב-2004 תביעת פיצויים בסך 47 מיליון שקל נגד משרד השיכון.
התביעה, שהוגשה לבית המשפט המחוזי בחיפה באמצעות עורכי הדין משה ליפשיץ ואביטל לנצקרון ממשרד יעקב סלומון ליפשיץ ושות', התקבלה בחלקה, כשהשופט יצחק עמית קבע כי משרד השיכון נטל על עצמו חיוב השתדלות לשינוי התוכנית, אך בפועל הפר חובה זו.
"התנהלות משרד השיכון אינה מהווה התנהגות סבירה", ציין עמית. "משרד השיכון נטל על עצמו התחייבות לפעול לאישור תוכנית חדשה לצורך השלמת הפרויקט של סנפיר, אך המחויבות לסנפיר נזנחה לטובת האינטרסים של שיכון ופיתוח באופן שאינו עולה בקנה אחד עם חיובו החוזי של משרד השיכון".
עוד ציין עמית כי "התנהגותו של משרד השיכון מעוררת תמיהה. התנהלותו לא זו בלבד שאין לראותה כדרך מקובלת, וכהתנהלות רשלנית ובלתי סבירה, אלא שהיא מהווה חוליה נוספת בהפרת חיוב ההשתדלות שמשרד השיכון נטל על עצמו".
עמית קיבל את התביעה של החברה לפיצויים בגין אובדן הרווח מביצוע העסקה, ההוצאות שבהן נשאה החברה לקידום התוכנית בקרקע כתוצאה מהפרת החוזה על-ידי משרד השיכון, ובגין תשלום מס רכוש שבו נשאה במשך השנים.
עם זאת, נקבע כי יש לייחס לחברה אשם תורם בשיעור של 25%, ועל כן התביעה התקבלה בחלקה.
בית המשפט קבע כי הקרקע תושב לבעלות המדינה, וכי משרד השיכון ישלם לחברות כ-18 מיליון שקל, הכוללים הפרשי ריבית, הצמדה ושכר טרחת עורכי דין.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
