"אין לממשלה זכות להפיץ מידע שקרי לטובת בריאות הציבור"

סנדוויץ' אחד קטן עורר לאחרונה ויכוח גדול במדינת צפון קרולינה בארה"ב. פקחי משרד הבריאות המקומיים גזלו את הסנדוויץ' הביתי מילדה בת ארבע בטענה שהתכולה שלו - בשר הודו וגבינה - אינה מעניקה ייצוג שווה לכל אבות המזון. במקום הסנדוויץ' אולצה הילדה לרכוש אוכל בקפיטריה, שהגישה באותו יום שניצלונים מטוגנים.

הדיון הסוער בפרשה התרחש בשני רבדים. האחד, ברמת הפרטים - אזרחים רבים טענו כי הסנדוויץ' היה בריאותי ובסדר גמור, בעיקר בהתחשב בחלופה. הרובד השני הוא עקרוני - האם מותר לבית ספר להכתיב את התפריט לתלמידים?

ג'ף סטיר, שמנהל את המרכז הלאומי לחקר מדיניות ציבורית בארה"ב, חושב שהוא יודע את התשובה. לדעתו, רגולציית יתר פוגעת לא רק בחופש האישי - ערך מקודש לאמריקנים - אלא גם בבריאות.

"הרגולציה", אומר סטיר, "נוצרת לעיתים קרובות כתגובה לאיזה שהוא זעם קדוש בהמון, ואינה מבוססת על מדע, בוודאי לא מדע עדכני ומבוסס. עניין אחר הוא שממשלות מתנהגות כאילו הן יכולות ליצור סביבה שאין בה שום סיכון, כשבפועל כל מה שניתן לעשות הוא להפחית סיכון. השאיפה למחיקה מוחלטת של הסיכון היא לא ריאלית, וסופה הוא שמתוך תסכול, רוב הציבור יחזור להרגליו הרעים ודבר לא ישתפר".

הדוגמא החביבה עליו היא מוצרי ניקוטין ותחליפי עישון. "הגורם העיקרי לנזקי העישון הוא הצתה של טבק ושאיפת העשן", הוא מסביר, "אם לועסים טבק, או מסטיק ניקוטין, אם משתמשים בסיגריה אלקטרונית שמכילה ניקוטין שאינו מוצת - מקטינים את הסיכון עשרות מונים. נכון, זו עדיין התמכרות. נכון, יש עדיין סיכון לחלות בסרטן הלוע, אולם הוא נמוך מאשר בעישון של סיגריה רגילה. כל מי שמחליף את הסיגריה באחת מהחלופות הללו, משפר את מצבו הבריאותי בכל ממד".

"הנחות כאלה עדיף לבדוק"

הרגולטור בארה"ב לא מאמץ את הגישה הזו ומתייחס לכל סוגי הניקוטין כאל מקשה אחת. מבחינתו, כיוון שעדיף שמעשנים יחדלו להשתמש בניקוטין כליל, אין לעודד את תחליפי הסיגריות.

גם בישראל הוציאו הרשויות אזהרות דווקא נגד הסיגריה האלקטרונית. על מוצר אחר שלא מציתים הכריחו לכתוב 'העישון הורג' למרות שהוא אינו כרוך בעישון.

"עובדה היא שיש עדיין מעשנים. למי שאינו מצליח להיגמל מניקוטין או אפילו לא מעוניין, ניתן היה לעזור, אך הרגולטור מחבל בכך. אני חושב שהמדינה צריכה להסביר לצרכנים לגבי כל המוצרים והסיכון היחסי. אם כבר לצרוך ניקוטין - אז בצורה הבריאה ביותר".

אתה לא חושב שהצעה של תחליף תפגע בסיכוי של המעשנים להיגמל באופן מוחלט?

"הנחות כאלה - והן רווחות - עדיף לבדוק. ראינו בשוודיה, שבה לעיסת טבק היא נפוצה, כי מגבלות שהושמו על טבק ללעיסה, דווקא דחפו אנשים לעשן ולא להיגמל. מעבר לכך, כשמוצרים מפחיתי סיכון הם מוקצים כמו מוצרים מסוכנים ממש, אין שום סיבה לחברות ויזמים לפתח אותם. כך אנחנו מאבדים מוצרים שיכלו לשפר את הבריאות".

האם הרגולטור מגזים מכוונות טובות? או שיש כאן אינטרסים נחבאים?

"אני מאמין שבסך הכול הכוונות שלהם טובות, אבל הם ניגשים לכל הסיפור באופן הלא נכון".

"להסביר את ההבדלים"

סטיר מנהל כאמור את המרכז הלאומי לחקר מדיניות ציבורית. למרות השם הממלכתי, הגוף הזה נחשב כתא לובי בעל אוריינטציה ימנית, כזה שדוגל בשוק החופשי ובפיקוח מינימלי, בכל התחומים.

לאחרונה ביקר סטיר בישראל, במסגרת כנס של מכון ירושלים לחקר שווקים, שנושאו הפרובוקטיבי היה "האם ממשלת ישראל מסכנת את בריאותכם?".

קורין סוואר, מייסדת ונשיאת המכון, הנחשב גם הוא לגורם בעל גישה ימנית-ליברלית, התייחסה בכנס לקמפיין הממשלתי נגד אנורקסיה שהוביל להצעת חוק להציב רף מינימום של משקל לדוגמניות. "הקמפיין גרם לאנורקסיה להיראות כמו מכת מדינה, כשבפועל רק אדם אחד מת מהמחלה בישראל ב-2011. לא בטוח שהממשלה צריכה להתערב כך במקרה הזה. ניתן היה לעזור יותר לו היו מנצלים את המשאבים לקמפיין בצורה אחרת", אמרה סוואר.

גם סטיר התייחס בכנס לרגולציה המקומית. "ישראל נמצאת ממש עכשיו בצומת דרכים. היא יכולה להיות מדינה כמו ארה"ב, שבה עדיין מקפידים יחסית על חופש וחדשנות ויזמות, או כמו אירופה שבה הלכו לקיצון".

אתה מחבר היעדר רגולציה לחדשנות ויזמות. זה בהכרח קשור?

"חדשנות ושוק חופשי הולכים יד ביד. היעדר רגולציה היא תפיסה רחבה שקשורה בשוק חופשי".

באילו נסיבות נוספות נתקלים ברגולציה מוגזמת?

"אלכוהול. באירופה היה ניסיון להציב רף מינימום למחיר שבו ניתן למכור אלכוהול. המדיניות הזו יצרה שוק שחור".

מה לגבי סמים?

"לא ראינו עלייה בצריכת הסמים כשחולקו מחטים נקיות חינם או הוקמו קליניקות מתדון. אני בעד להסביר את ההבדלים בין סמים. זה תואם את הרעיון של בחירה בין סיכונים. הממשלה צריכה להיות שקופה לגמרי. אין לה שום זכות להפיץ מידע שקרי ומפחיד, לכאורה לטובת בריאות הציבור".

מה לגבי הבחירה לא להתחסן? היא יכולה לסכן גם את הסביבה.

"חובת הממשלה לגלות מידע אמיתי לגבי סיכוני החיסון. אסור להכריח אנשים להתחסן. מותר לצמצם את המגע של הלא-מתחסנים עם אוכלוסיות אחרות, למשל לא לקבל אותם למשרות של אחיות ורופאים, או לא לקבל את ילדיהם לבית הספר".

על-פי הגישה הזו יש להתיר לאדם להזריק הרואין, כל עוד הוא עושה זאת בביתו הנעול, על חשבונו.

"בדיוק".

מה לגבי זנות, פונדקאות או מכירת איברים? כאן יש טענה כי מפגש בין קונה ומוכר מרצון, הוא ניצול של אחד מהם.

"לא למדתי את הנושא".

מה גישתך לתמריצים על התנהגות טובה?

"לממשלה אין את הכלים וכוח האדם לבדוק אם אתה מתעמל או אוכל בריא, ואנחנו לא רוצים את הממשלה בתוך חיינו ברמה כזו. לגבי חברות ביטוח בריאות פרטיות, אני הייתי מתיר לחברה פרטית לעשות כל מה שהיא רוצה. אם החברות יגזימו בבדיקה, יקומו מן הסתם חברות מתחרות שלא בולשות אחרי הצרכן. כך הצרכן יוכל להצביע בכספו, האם התערבות כזו מקובלת עליו או לא".