"אם האזרח לא מצליח להשיג את מוקד 100, הוא לא ידווח"

אבי דיכטר, השר להגנת העורף, כינס לפני כשלושה שבועות דיון מיוחד שעסק בתפקוד הרשתות הסלולריות בשעת חירום. בדיון השתתפו גם שר התקשורת משה כחלון והמנכ"לים של חברות הסלולר. דיכטר יזם את המפגש לאחר שהגיע למסקנה שצירוף נסיבות ייחודיות עלול להוביל את ישראל למשבר חמור בשעת חירום.

הנסיבות המיוחדות שדיכטר מוטרד מהן אינן נוגעות רק למצב הביטחוני. בעיה אחרת שמטרידה את דיכטר נוגעת לכך שאסור להקים בישראל אתרים סלולריים חדשים. המדיניות הזו משפיעה לרעה על מהירות הגלישה בסמארטפונים, אולם במצב חירום לאומי עלולות להיות לה השלכות קשות. בראיון ל"גלובס" מתייחס דיכטר לבעיה וגם מציע פתרון ראשוני.

"החלטתי ליזום את הדיון", אומר השר, "אחרי פגישה שהייתה לי עם שר התקשורת. אנחנו רואים עין בעין את החשיבות, אבל גם את הבעייתיות, של כל עולם הסלולר בעידן של חירום. המכשיר הסלולרי הפך לצינור המידע החשוב ביותר, בין האזרחים. הדבר הראשון שאזרח בשעת חירום רוצה לעשות זה לבדוק מה שלום משפחתו וקרוביו. מה קורה במציאות? דווקא במקום שבו יש הכי הרבה צורך להרגיע או להירגע, דווקא שם אתה לא יכול לקבל תקשורת, ואז מה שקורה הוא שאתה מתחיל להעסיק את גופי הביטחון, בעיקר את משטרת ישראל ומגן דוד אדום.

"בשעה שבה הגופים האלה הכי עמוסים, אתה יוצר להם עומס נוסף, כי לא הצלחת להשיג את בן המשפחה או הקרוב שלך, ואז אתה מתקשר למשטרה שלא יודעת כמובן לתת לך תשובה, אבל כמוך יש עוד אלפים ועשרות אלפים, וזה בסופו של דבר מתכון בדוק לקריסה או לנפילה זמנית של הרשת. מעבר לזה, הדבר הכי חשוב שיש כשיש אירוע הוא לקבל אינפורמציה מהאזרח שנמצא בזירה".

- זאת המסקנה מהניתוח?

"זאת תובנה. אני אומר דברים מאוד פשוטים, מאוד בנאליים, אבל הם כל כך משמעותיים שהם בעצם הבסיס לכל הדיון. אם האזרח לא מצליח להשיג את מוקד 100, הוא לא ידווח, וזו אינפורמציה שערכה לא יסולא בפז".

- התקלה ברשת של פלאפון היוותה טריגר לדיון?

"היה ברור לי שהשאלה תעלה, כי הדיון באמת התנהל זמן קצר אחרי התקלה בפלאפון, אבל אין קשר. הרעיון לכנס את כולם היה קודם כל באמת מתוך הערכה רבה לחברות הסלולר בישראל. כמי שמכיר את התרומה שלהן במצבי חירום, גם הרצון שלהן לעזור היה חלק מהסיבה לדיון. זה לא רק הצורך של שר התקשורת ושלי, גם החברות עצמן רוצות לעזור".

"תכנון ארוך טווח"

- יש משהו שהמדינה יכולה לעשות בעניין הזה?

"ללא ספק ועל זה בדיוק נסוב הדיון. מדובר על הנושא של תכנון. אתה יכול לעשות תכנון ערים, אתה מקים שכונה חדשה, אתה מתכנן את צינורות המים, ואת צינורות הביוב, וצנרת הגז, ואפילו את צנרת הכבלים לאינטרנט. בסוף יש דבר אחד שאתה לא מתכנן, אתה לא מתכנן את 'צנרת' הסלולר. זה נשמע קצת אבסורד. אתה מבין, אתה בונה שכונה חדשה, אתה חושב על בתי הספר ועל גני הילדים ועל החנויות וכו' וכו', וסניף הדואר, והמרפאה, ובסוף את מה שישרת אותך בחירום, בוודאות, את מה שתצטרך לצרוך בוודאות בחירום, את הסלולר, את זה אתה לא מתכנן".

- יש בעיה להקים את האתרים האלה.

"זה הנושא השני, אבל הנושא הראשון הוא תכנון ארוך טווח. אנחנו צריכים להגיע למצב שבו יש תקן ברור, כמו שיש תקן לכבישים, ויש תקן למדרכות, ויש תקן לחניות, אתה לא בונה שכונה עם ארבעה גורדי שחקים של 100 דירות בכל גורד שחקים, ומחייב מקומות חניה ל-100 מכוניות. זה לא יעלה על הדעת שאתה יודע שיהיו שם 400 דירות ואתה מחייב את הקבלנים לתכנן חנייה ל-100 מכוניות, אתה מבין בדיוק את הבעיה שנמצאת בתוך התכנון.

"הדבר השני הוא שסלולר זו שיטה שמבוססת על אתרי קליטה. כולנו מבינים גם שריבוי אתרים מקטין קרינה, זה לפחות מה שהמומחים יודעים לומר ולנסח בצורה מאוד טובה. אבל האינטואיציה הציבורית היא הפוכה, מרבה אתרים מרבה קרינה".

- זה אתגר רציני לנסות ולהסביר את זה.

"בוודאי, אבל תראה לא יכולות להיות פה שתי אמיתות. צריכים להבין שאנחנו נמצאים היום בעידן אחר. בסופו של דבר חייבים רשת סלולרית בריאה בזמן חירום, שתוכל לשאת עליה יותר עומסים משאתה דורש ממנה בשעת שיגרה".

"לבוא עם תשובות רציניות"

- איך שלא מסתכלים על זה צריכים הרבה יותר אנטנות בינוניות וקטנות כדי לטפל בבעיית הקרינה ובעומסים. איך מגיעים לזה?

"את חלק מהנושא צריך לפתור באמת בחקיקה. אם מבחינת ביטחון הציבור, תקינה וכיו"ב, הגורמים המוסמכים אומרים שאין בעיה, הרי אנחנו לא המדינה היחידה שמשתמשת בסלולר. ואם מגדירים שאין בעיה, אז אתה אומר, או קיי, בוא נחייב מבני ציבור באשר הם להתקין אנטנות, וזה פותר חלק מהבעיה, לא את כולה, אבל חלק גדול מהבעיה. זה חלק מהחינוך שצריך אותו גם כן".

- יש ראשי רשויות שהיו שמחים לפתרון כזה.

"אי אפשר לחייב לעשות משהו שאתה חושב שמבחינה בריאותית הוא פוגע בך. לכן המבחן הוא קודם כל להגיע באמת לתובנה מקצועית, ואחרי זה להנחיל אותה. עכשיו, זה לא הולך ביום אחד, לכן אין מה לדבר במונחים של לסדר את זה בתור, קודם כל אתרים, אחרי זה שיטת עבודה, ובסוף תרבות.

"אתה מוכרח לרוץ במקביל, לעשות את ההטמעה במקביל למציאת פתרון ואיך מנחילים את התרבות הזאת מנחילים גם בדרכים אחרות. תראה, לא יכול להיות שמה שתופס במדינות כמו ארה"ב אצלנו הוא נראה פסול, ומה שתופס בחיפה נראה בעוספיה פסול, זה לא יכול להיות".

- מה לגבי האפשרות להפוך את האתרים לתשתית חירום לאומית. זה יאפשר להקים אתרים.

"זה לא עלה בדיון. זאת סוגיה של משרד התקשורת בלבד. יכול להיות שזה כיוון אפשרי אחד, אבל כפי שאמרתי לך קודם מהלך כוחני לא יכול לבוא במקום הנחלה של הבנות ותובנות מה מסוכן ומה לא. אנחנו בעידן שצריך לבוא עם תשובות רציניות, שנסמכות גם על מדינות שעבורנו הן מדינות רפרנס, ואם זה קיים אצלם אין שום סיבה שזה לא יהיה בארץ".