תכירו את הארמניאק: כל מה שהקוניאק עושה, הוא עושה יותר טוב

אחת עשרה בבוקר. אריק ניגש אל מעבר לדלפק ומסיט וילון קטן. מאחוריו נגלים בקבוק ערק ובקבוק וויסקי. לא היום. הוא מזיז אותם ושולף שני בקבוקים אחרים. הוא ניגש ומניח אותם על הבר הקטן הצמוד לחלון שבפינה. ארמניאק. באחת עשרה בבוקר. ככה זה, החיים קשים.

הכול התחיל מזה שאריק סיפר לי שיש לו בקבוק של ארמניאק מבוגר במיוחד. אריק הוא לא רק מלך הפלאפל החדש של תל אביב, אלא גם חובב אוכל ואלכוהול רציני. ההיכרות שלי איתו שטחית ביותר. ברובה היא מבוססת על אהבתם של ילדיי לפלאפל שלו, ובמיעוטה על העובדה שאריק לא נותן לי לצאת מהמקום שלו בלי איזו כוסית קטנה של וויסקי או של אוזו ליד חצי המנה שלי.

כבר כמה חודשים אני מתכנן כתבת ארמניאק, אבל כל מה שמצאתי בשוק היו כמה בקבוקים פלבאיים במיוחד, וכמה יבואנים שלא ממש ששו לשתף פעולה. "כתוב על הקוניאק שלנו", אמר אחד מהם, "מי שותה ארמניאק?".

אני. אני ושימון. כן, אגדה מקומית שאלוהים יודע מה מקורה, מתעקשת שכבוד הנשיא לא מסיים יום בלי כוסית ארמניאק. נכון או לא, תודו שזה אחלה סיפור.

ארמניאק הוא אחיו הקטן והמניאק של הקוניאק. אם הקוניאק הקלאסי הוא מלך המשקאות האלכוהוליים (יחד עם הוויסקי, אם יורשה לי), הרי הארמניאק הוא המורד הנצחי במלוכה. רובספייר של האלכוהול.

כל מה שקוניאק יודע לעשות, הארמניאק עושה טוב יותר. לטעמי לפחות. את התחכום המעודן של הקוניאק מחליפה איזו גסות רוח ארצית ונהדרת. אל תטעו. מדובר עדיין במשהו דומה מאוד לקוניאק; אחרי הכול, הארמניאק, גם הוא ברנדי (שמם של כל המשקאות מהמשפחה הזאת שהם תזקיק מיושן של יין לבן מחורבן). אבל הכתובת השונה - מחוז ארמניאק בגסקוניה שבדרום מערב צרפת, בניגוד למחוז קוניאק השכן המיוחס - היא לא ההבדל היחיד. אף על פי שהארמניאק הוא הברנדי הצרפתי הוותיק ביותר - כבר מהמאה ה-15, מאתיים שנים יותר מהקוניאק - הרי משהו בו, בהיסטוריה שלו וכמובן בטעמו, הפך אותו להרבה פחות מוכר ופופולרי. קשה להסביר מדוע.

הוא כזה פרא אדם (ושוב, יחסית). הענבים הם פחות או יותר אותם ענבים לבנים - בלנד הכולל בעיקר את ענבי האוני בלאן (Ugni Blanc) המשמשים גם בקוניאק, וגם עוד עשרה זנים שהמרכזיים שבהם הם ענבי קולומבר ופול בלאנש, ואפילו בן כלאיים אחד בשם באקו 22a - וטכניקות הייצור והיישון דומות למדי.

ההבדל המרכזי הוא שרוב הארמניאקים מזוקקים רק פעם אחת, ובזיקוק שהוא מעין בן כלאיים בין הזיקוק הדודי המסורתי באביק לבין הזיקוק התעשייתי במזקקת עמוד; ולא זיקוק דודי דו-שלבי קלאסי כמו בקוניאק. הפועל היוצא המיידי הוא העובדה שכדי להפוך למשקה איכותי, זקוקים רוב משקאות הארמניאק ליישון ממושך מאוד. ואולי זה בכל זאת אותו טרואר צרפתי חמקמק שהופך את המשקה לעמוק יותר, לטעמי, מאחיו המיוחס.

מדוע זכה להצלחה פחותה קל יותר להסביר - רוב המגדלים קטנים וצנועים, בניגוד לבתי הקוניאק הקלאסיים שהם כמעט תמיד גדולים, עשירים וסנובים.

כל זה כמובן לא הפריע לאריק ולי להעמיד אותו בבחינה הקשה מכולן. לא רק אחת עשרה בבוקר, אלא גם עם האוכל הכי לא מתאים בעולם: פלאפל, שווארמה, חומוס, סביח, והכול עם המון פטרוזיליה וחריף.

לא טעינו. המניאק הקטן לא מצמץ. שני הבקבוקים המיוחסים מבית שאטו דה בריאה (Chateau de Briat) - זה של אריק המכונה Cuvee de Baron, ובקבוק מבציר 1990 שתרם נאור לוי מחנות היינות החדשה והנהדרת Winebox ברחוב בוגרשוב בתל אביב; שניהם מתת-אזור Bas Armagnac (החלק שאני הכי מחבב במחוז הזה) - התגלו כשני בריונים שלא יצאו פראיירים גם מול ההתמודדות הבלתי אפשרית לכאורה הזאת. אחרי חצי שעה התפזרנו. אריק חזר לחתוך שווארמה ולדחוף כדורי פלאפל לפיתות ואני התנדנדתי בחזרה למשרד. שימון, אתה צודק.

טעימה

ארמניאקים זמינים בארץ

Marquis de Caussade VS. כמו לא מעט אלמנטים אחרים, גם דרגות היישון בארמניאק הן נזילות משהו. בדרגה נמוכה זו היישון חייב להיות בן שלוש שנים לפחות. הארמניאק שנבחר לייצגה בטעימה זו הוא אכן ארצי מאוד, מעט אלכוהולי מדי בטעמו, ועדיין מצליח להעביר היטב את חוויית הברנדי הפרועה משהו של המשקה הנהדר הזה. 193 שקלים

Napoleon Sempe. אין מה לעשות, משהו שדרגתו היא נפוליאון (מינימום ארבע שנות יישון) מיד מעביר אותך לדום מתוח. חוץ מזה שבתי המשוגעים מלאים, כידוע, באנשים שטוענים שהם נפוליאון ושאין טעם להתווכח איתם; הנפוליאון של סמפה, אחד הארמניאקים הנפוצים בעולם ובארץ, הוא כבר משקה מעט מאופק יותר וכבר ראש, עגול ומלא עידון, יחסי, אבל היחסי הזה הוא שקובע כאן. עדיין מניאק. בכיף דווקא. 274 שקלים

Saint - Vivant VSOP. בית סן ויון נוסד ב1559. ה-VSOP (מינימום שמונה שנות יישון בחביות) שלו הוא ללא ספק קפיצת מדרגה. אבל הוא עדיין משקה גס, אם כי במובן הכי חיובי של המילה. משהו מתכתי ברקע, אני דווקא מחבב את זה. 360 שקלים

Chabot XO. איכשהו, ואולי בעצם כצפוי, משהו מהחייתיות הנהדרת מרוסן כאן, ואפילו קצת יותר מדי לטעמי. הארמניאק היוקרתי הזה )שוב, מינימום שמונה שנות יישון, אבל בדרך כלל הרבה יותר) יתאים לדעתי לחובבי הקוניאק דווקא, המחבבים אלגנטיות אצילית אבל רוצים להתנסות לפעמים במשהו אחר. 744 שקלים

טיפה

יין ותיירות בגליל

מיזם תיירותי חדש במושב דישון שבגליל העליון משלב סיור (רגלי או בטרקטורונים) בכרמים של יקב סגל באזור (בליווי הכורמים), ביקור במסעדת השף חדשה נונו צ*לו, לארוחה ולטעימת גבינות מיוחדות של מחלבת הבוטיק הירש, מלווה בהסברים מגבן המחלבה. החבילה מיועדת לקבוצות של 15 איש ויותר, והמחיר נע בין 40 שקלים (ליחיד) לסיבוב טעימות יין וגבינות ל-275 שקלים לחבילת הטיול המלאה. טל' 04-8737206