האמת העירומה על מצרים

ככל שחולפים הימים, מתגלה לנו, הישראלים, כיצד באמת נראו היחסים עם מצרים במבט מקהיר. סדרה של הצהרות גלויות-לב שיצאו מפי שר החוץ לשעבר בעידן חוסני מובארק, אחמד אבו אל-רייט, חושפת את האמת העירומה: גם ביחסים הביטחוניים בין שתי המדינות שיחקו המצרים את משחקם הכפול. דברי השר לשעבר הם ברורים ומפתיעים מכדי לפרשם אחרת. מצרים של מובארק שיתפה- פעולה, בדרכה, עם אויבי ישראל.

אבו אל-רייט התראיין לערוץ הטלוויזיה בשפה הערבית אל-ערבייה, במסגרת מסע יחסי-הציבור לספר הזיכרונות שפרסם באחרונה. לפני שש-שבע שנים, הוא סיפר, החלה ישראל לדרוש משלטונות מצרים לבלום אוניות איראניות שעשו את דרכן ללבנון ושנשאו נשק לחיזבאללה. צה"ל ביקש את סיועה של הידידה כדי לסכל את ההברחות.

"לעתים סירבנו להפעיל כוח", גילה השר המצרי לשעבר. הוא נדרש להסבר, וענה כי אויבי ישראל משרתים את האינטרס המצרי, ולכן אין להפריע להם. המראיין היקשה: האינטרס שלך הוא, שהאויב של ישראל יחוזק? ואבו אל-רייט השיב: "אמת", והתנדב לבאר: "האינטרס שלי הוא להגביל את ישראל, לכבול אותה ככל האפשר ולגרום לה ליפול. מאחר שאיני יכול לעשות זאת, אני לא רוצה שצד אחר יקל עליה את המשימה להגן על עצמה".

למה הדבר דומה? לאדם שמבחין כי נחש ארסי זוחל לבית שכנו הידידותי, אבל מחליט לא לרוצץ את גולגולתו, כדי שזה יעשה את פעולתו הקטלנית. בישראל הבחינו אמנם בעבר בסחבת ביטחונית מצד המצרים, אבל ספק אם ניחשו שמאחוריה הסתתרה משנה סדורה בעלת כוונות זדון. ישראל הקפידה לשתוק למובארק על כך שלא טיפח תרבות של שלום, בתואנה שהיחסים הביטחוניים החשאיים חשובים מכול.

לא יצאה יממה מאותו ראיון, ולערוץ טלוויזיה מצרי הוזמן בכיר הלשכה המדינית של חמאס, מוסא אבו-מרזוק.

אחד הנושאים המרכזיים בשיחה היה ראש המודיעין המצרי עומר סלימאן. אבו-מרזוק ביכה את לכתו, גילה כי סלימאן היה תומך נלהב של חמאס, וחשף: "אני אומר זאת בפעם הראשונה, לגנרל עומר סלימאן הייתה תפיסה אסטרטגית. הוא חשב שיום אחד עשוי להיחתם פתרון מדיני חסר ערך, שיחלוף עם הרוח. לכן, חובתם הלאומית של הפלסטינים לשמור על חמאס ועל פרויקט ההתנגדות". לדברי אבו-מרזוק, סלימאן היה נחוש בעמידתו לצד חמאס. "הוא ניצב בפני כל ניסיון לפגוע בנו, מצד כל גורם, אפילו הרשות".

יוצא המרצע מהשק. מובארק התבשר על נשק מתקדם שעובר דרך ארצו לחיזבאללה, ועודד בשתיקה פגיעה בביטחון ישראל. חברו, סלימאן, היה בהסתר תומך נלהב של חמאס. לעמו סיפר מובארק, כי השלום הוא אסטרטגיה, אבל בבתי-הספר ובמסדרונות השלטון הנחיל להם מסר של עוינות.

מובארק יכול היה להוריש לדורות הבאים ערכים של שכנות טובה, שאפשר היה להישען עליהם בעתות משבר. במקום זאת, הוא טיפח בקרבם איבה והתרחקות. על האיש הזה אמר בנימין בן-אליעזר, בצאתו מפגישה עם מובארק, כי הוא ישן בשקט כאשר מובארק שולט בקהיר.

הכותב הוא הפרשן לענייני ערבים של גל"ץ