קריית שמונה, שנה אחרי האליפות. מה נשאר?

מה נשאר מהתואר המדהים והסנסציוני שהשיגה בעונה שעברה עירוני קריית שמונה? מלבד הרישום בדפי ההיסטוריה, "אלופת המדינה 2011/12" - לא נותר הרבה. בניגוד לציפיות, ההצלחה הספורטיבית של המועדון (ויש להוסיף לאליפות את העונה לפני שנתיים, שהסתיימה בצמרת) לא מינפה אותו קדימה. האפרוריות חזרה לצפון.

התחושה היא שקריית שמונה, עיר שתרבות הפנאי בה מעולם לא פותחה, ואשר עסוקה בבעיות קיומיות - ביטחוניות וכלכליות - לא הצליחה להפנים את ההשקעה של איזי שרצקי בעיר באמצעות קבוצת הכדורגל שבה, ותושבי העיר קיבלו את הפילנתרופיה שלו כמובן מאליו. קחו לדוגמה את משחק הגביע שלשום מול מכבי יבנה, בו נכחו 700 צופים בלבד. מזג האוויר היה פנטסטי. האפשרות להגיע לרבע גמר הגביע היתה מאוד ממשית. מחיר הכרטיס עמד על 20 שקל, כמו מחיר כרטיס נוער בליגה א'. ורק 700.

בעונה שעברה מכרה קריית שמונה מנויים ב-20 שקל. סכום חסר תקדים שמעמיד בצל אפילו את מבצע העוף בשקל של רמי לוי, סכום שהוא נטו תרומה לקהילה. הטריק השיווקי עשה את שלו, ונמכרו 2,700 מנויים. העונה האמיר מחיר המנוי ל-140 שקל, וכלל בתוכו משחקים בגביע אירופה. אין ספק שמדובר במחיר כבד מנשוא, קצת יותר ממחיר כרטיס בודד ליציע מקורה בבלומפילד, וגם האינפלציה עשתה את שלה: רק 1,700 מנויים נמכרו.

יתרה מכך, אין 1,700 צופים במשחקים של קריית שמונה. בעלי מנויים נשארו בבית וזה למרות שהקבוצה - שרק לפני 15 שנה עוד היתה בליגה א' - נמצאת במעלה ליגת העל. מיותר לציין כי מחיר השיטור והאבטחה עולה על ההכנסה ממכירת כרטיסים ומנויים. המנכ"ל יוסי אדרי: "אנחנו הקבוצה היחידה בליגה שאין לה סעיף הכנסות. הוא לא משמעותי".

אדרי הוא תושב קריית שמונה. הוא יכול להתבונן על המצב מבפנים ומבחוץ: "איזי הוכיח שאם נותנים את הכלים - ולא בכסף גדול - להתמודדות שווה מול קבוצות אחרות בליגה, אפשר לעשות את זה בהתנהלות נכונה מול קבוצות עם תקציבים, מסורת וקהל. אם יתנו לעיר שלנו את הכלים הנכונים וישקיעו בה קצת יותר, אולי יוכלו למנף את זה בצורה נכונה. אין כלים למנף את זה כרגע. מבחינת העיר לא קרה עם האליפות דבר. נכנסנו אמנם לכותרות ולאו דווקא מהיבטים ביטחוניים או כלכליים. הסתכלו על העיר באור אחר, היא קיבלה אהדה, ולא רק בארץ. אבל שם זה נעצר. אני דווקא חושב שהעיר הולכת אחורה ולא קדימה".

אפילו ההשתתפות של המועדון המקומי בשלב הבתים של הליגה האירופית, לא הצליחה לעורר באזז גדול מדי בקרב תושבי קריית שמונה בפרט, או איזור הצפון בכלל. למשחק הכי גדול, מול המעצמה הצרפתית ליון, הגיעו 4,000 צופים לקריית אליעזר (קריית שמונה נאלצה לארח בחיפה כיוון שמגרשה לא עומד בתקני אופ"א). וגם הכמות הזאת נובעת בעיקר מהעובדה ששרצקי העמיד 18 אוטובוסים בעיר, בחינם, לטובת האוהדים שרצו להגיע.

***

בקריית שמונה מסתכלים בצורה מפוקחת על המצב וקצת מאוכזבים. מילא שההיסטוריה של העונה הקודמת לא הביאה לקפיצת המדרגה המיוחלת בעיר עצמה, אבל גם המעמד הארצי של המועדון חזר בן-לילה לממדיו הצנועים הרגילים. רק שלושה שידורים זכתה לקבל העונה אלופת ליגת העל ב"משחק המרכזי" של ערוץ 1. הסדר הישן נשמר, והקבוצות שמוגדרות "גדולות" ממשיכות לתפוס את מרכז הבמה. מכבי חיפה קיבלה ב-2012/13 שבעה שידורים, הפועל ת"א שמונה, מכבי ת"א 11. ומשחקיה של קריית שמונה? הם מעוררים העונה חוסר עניין מובלט, עם רייטינג ממוצע של 7.7%, בעוד הממוצע של כלל שידורי "המשחק המרכזי" עומד על 9.4%.

 עירוני קרית שמונה

המקום היחיד שאפשר להרגיש בו תנופה זו מחלקת הנוער, שגדלה מ-350 ילדים בעונה שעברה ללמעלה מ-450 ילדים השנה. גם הקבוצות במגמת שיפור. למועדון יש שמונה קבוצות במחלקת הנוער, כאשר קבוצת הנוער מדורגת חמישית בליגת העל (שרצקי: "היא משחקת את הכדורגל הכי יפה בארץ"). בנוסף, קבוצות הנערים בליגה הראשונה וקבוצות הילדים מוליכות או נאבקות על ההולכה במחוזות שלהן. אדרי: "שם רואים את האור. ככל שאנחנו מצליחים, המחלקה יותר מתפתחת. אתה רואה את האהדה של הילדים למועדון ולשחקנים. היום ילדי בר מצווה לא נוסעים למרכז כדי להצטלם עם שחקנים, הם מגיעים לפה. זו עונה יותר מוצלחת מעונה שעברה ברמה המקצועית. זה רק מעצים את ההישג שעשינו אשתקד".

***

את שרצקי תפסנו השבוע בדרך מהצפון לת"א. הנסיעות כבר מעייפות אותו, בן 67. אצלו, הוא גאה לומר, "הצלחה קודמת לעבודה רק במילון. ראיתי את השלט הזה במכבי ת"א לפני 60 שנה". בקריה יודעים שאחריו יגיע המבול. "קשה מאוד להחזיק קבוצה בליגת העל בלי קהל", הוא נאנח, "אני חייב לגדל שחקנים בנוער. זה פרויקט חיים שלי. הנוער והנערים שלנו זה תענוג. אנחנו בונים להם עכשיו אצטדיון ליד הקניון. אפילו לאצטדיון לעירייה אין כסף. אני נותן להם ולא להיפך. קשה לי מבחינה כלכלית".

שרצקי משקיע בכל שנה בעירוני קריית שמונה, באמצעות פרסום של "איתוראן" שבבעלותו, כ-9 במיליון שקל. סכום זה מתווסף ל-4.5 מיליון של תמיכות מההתאחדות, המרכז ומועצת ההימורים. בלי קהל ומפרסמים משמעותיים, כל שקל מעבר לכך הוא בונוס. וההוצאות כבדות. העונה, את שחקני ה-10,000 שקל לחודש - רוצ'ט, עמוס, צדק וגבאי - שדרג שרצקי ל-120 אלף דולר בשנה. גביע אירופה עלה לקבוצה העונה כ-10 מיליון שקל, הוצאות בונוסים לשחקנים, תחבורה, תפעול. הקבוצה חכרה מטוסים כדי להגיע כמו שצריך ליעדים, אבל לא רק. הריחוק מהמרכז מצריך את המועדון לשכור חדרים בבתי מלון אפילו לקבוצות הנוער והנערים לפני משחקי חוץ. גם את שרצקי אדישות הקהל מעציבה: "אם הייתי חכם הייתי לוקח את משחקי הפלייאוף לנתניה או לפ"ת, אבל לא נעים לי מהעיר".

אלמלא הקמפיין האירופי, היתה הקבוצה, שתקציבה העונה הגיע ל-30 מיליון שקל, חוזרת במהירות לתקציב הריאלי שלה: בין 14 ל-16 מיליון שקל.

* איזי, זה לא משתלם. אז עד מתי?

"אני אמשיך כאן לכל החיים. אני לא אשבר. אם לא נשברתי כשירדתי ליגה והציעו לי לבוא במקום אלכס שניידר למכבי, אז לא אשבר עכשיו".