המתח עולה

אין לדעת כמה תדרוכים נתנו סנגוריהם של הנאשמים במשפט הולילנד לעיתונאים, שבהם נאמר המשפט: "הוא עוד יקבור את כולנו", ביחס לעד המדינה בתיק, ש"ד.

הדברים נאמרו בעוקצנות, אגב דרישותיו הרפואיות של עד המדינה, שמסר את עדותו לשיעורין, שעות ספורות מדי יום, למורת-רוחו של השופט דוד רוזן חובב היעילות, ולא זו בלבד, אלא שהמשפט גם נפסק מדי פעם בפעם עקב אשפוזיו של ש"ד בבית-החולים.

את הסנגורים זה לא הרשים במיוחד. הם היו בטוחים שהוא מזייף את זה ומקפיץ לעצמו אמבולנס כל פעם שהוא נשאל שאלה לא נוחה במסגרת החקירה הנגדית.

ובכן, לפחות הספקנות הזו קיבלה מהלומה ניצחת. מותו של עד המדינה, שמלכתחילה הצהירה הפרקליטות שהוא איש "לא צעיר ולא בריא", אם לומר את הדברים בעדינות, מהווה ראיה חותכת לכך שלפחות ביחס למצבו הבריאותי, הוא דיבר אמת.

את השנים האחרונות של חייו הקדיש ש"ד, מסיבותיו שלו, למאבק חורמה כנגד מרבית שותפיו למעשי השוחד והמירמה לכאורה ב-20 השנים האחרונות. הפרקליטות מיהרה להצהיר כעת, לאחר שנודע שש"ד הלך לעולמו, כי המאבק הזה לא ייפסק כעת רק משום שהעד המרכזי כבר איננו.

כעת מתבררת לא רק ספקנותם המוגזמת של הסנגורים במשפט, אלא גם ראיית הנולד של השופט רוזן. כמי שהבין מיד שמשפט הולילנד יקום או ייפול על עדותו של ש"ד, הוא קבע כי המשפט ייפתח בשמיעת עדותו, ועשה מאמץ גדול כדי שזו תישמע באופן מלא ככל האפשר.

העדות הראשית שמסר ש"ד כעת התביעה הראשון כבר הסתיימה. לרוע המזל, חקירתו הנגדית בידי גלריית הסנגורים לא הגיעה לסיומה.

אלא שאין בכך כדי למנוע את המשך המשפט. הן העובדה שש"ד בכל זאת הספיק לענות במשך עשרות שעות על דוכן העדים על שאלות נוקבות; והן המנגנונים הקבועים בחוק סדר הדין הפלילי, המאפשרים להגיש כעדות גם את הדברים שמסר בחקירותיו במשטרה - נותנים בידי בית המשפט כלים מספיקים להגיע לחקר האמת.

בנושאים שבהם עד המדינה לא הספיק להישאל בחקירה הנגדית, ושבהם לא ניתן לעמתו עם עובדות בעייתיות, יוכל בית המשפט להיעזר גם בדיני הראיות, המקנים לו סמכות לפצל את המשקל הניתן לעדותו של העד, ולקבוע כי בנושאים מסוימים יזכו דבריו למהימנות גבוהה, בעוד שלגבי עניינים אחרים לא ניתן יהיה להשתית ממצאי עובדה על דבריו.

זוהי גם שעת המבחן של הפרקליטות, שהצהירה מאז תחילת המשפט כי המארג הראייתי בתיק כולל ראיות חיצוניות ועצמאיות, מעבר לעדותו של עד המדינה. כעת מוטלת אחריות רבה יותר על כתפיהן של אותן ראיות חיצוניות להוכחת אשמתם של הנאשמים.

כל זה, מן הסתם, לא ירשים במיוחד את הסנגורים. המסכת יוצאת הדופן של התגלגלות משפט הולילנד אינה מבלבלת אותם. מבחינתם, כמו בכל שלב קודם במשפט, מותו של ש"ד מהווה הוכחה נוספת לניקיון כפיהם של הנאשמים, לשקריו של עד המדינה, לרדיפה מצד הפרקליטות.

השרוולים מופשלים, המתח עולה: הנה סיבוב נוסף בקרב המשפטי המרתק של העשור.