מי הרג את עד המדינה?

לא הסנגורים של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט הרגו את עד המדינה ש"ד, אבל בהחלט ייתכן שהתנפלותם הברוטלית עליו זירזה את מותו.

כבר בהתחלת משפט הולילנד היה ידוע שהאיש חולה. הסנגורים סירבו להתרשם מהאבחנה הרפואית. הם השמיעו בדיחות על יהושע בן-ציון, ששוחרר לפני שנים רבות מהכלא בגלל מחלה סופנית כביכול, והמשיך לחיות עוד כמה עשרות שנים. הבעיה היא שלא כולם בן-ציון.

אבל הסנגורים אצו להציג את ש"ד כמתחזה - ועוד גרוע מכך. הם התנהגו אליו כאדם כזה. כלומר, כאילו היה בריא.

דמו של העד מותר

אתה שקרן, הם הרבו לצעוק עליו, אתה לא מסוגל לומר אמת - בקיצור כל הנאצות שרק אפשר לשפוך על עד.

התופעה הזאת לא קיימת כמובן רק במשפט אולמרט והולילנד. עושים זאת במשפטים רבים אחרים. סנגורים של נאשמים הופכים להיות קטגורים של עדים. מאשימים אותם במיני האשמות, לפעמים ללא שמץ של הוכחה, מבלי שיידרשו להמציא ראיה.

הפרקטיקה המקובלת היא שדמו של העד מותר. אין בעיה לצעוק עליו, וזו מצווה ממש לבלבל אותו, עד שלא יידע מה הוא אומר. זו הנורמה שנוצרה אצל אלה האמורים להיות משרתיו של בית המשפט, כלומר של החוק והצדק.

רבים מהם משרתים למעשה רק גורם אחד: כסף!!! באמצעות הקליינט, כמובן. ככל שהם עולבים יותר בעדים - כך הם נחשבים למי שעובדים למענם בחריצות. והשופטים, בדרך-כלל, לא מגיבים.

עדים ללא הגנה

ראיתי לא פעם ולא פעמיים איך עדות משתנה רק מתוך כך שהעד נבהל מהעורך דין שצועק עליו ומדביק לו כינויי גנאי. בא עד שאין לו שום נגיעה לעניין עצמו, והוא מוצא את עצמו לפתע טבול בבוץ שעורך הדין שופך עליו. העד רוצה רק לגמור ולברוח.

זה מצב מכוער המנוגד למטרת עשיית הצדק. זה מצב ששופטים לא היו צריכים לאפשר. הם האנשים שצריכים להגן על העדים ולאפשר להם להעיד בצורה רגועה ונטולת פחדים.

כיום זה לא נעשה, בטח לא מספיק. לעתים אף נדמה שיש שופטים שנורא נהנים מכך שמישהו אחר עושה לעמיתיהם את מה שהם היו רוצים לעשות.

סער שוב ברח

דווח כי בכנס כלשהו באילת (ביום שישי) שר החינוך גדעון סער יתייחס לראשונה למכתב המזויף (?) הידוע. הוא דיבר על חינוך, כבוד האדם. על המכתב עצמו, האם תוכנו נכון? אף מילה.

צפונה משם, בתל-אביב, אמר המפכ"ל דנינו כי "צריך לחקור מי זייף את המכתב". שר המשטרה החרה החזיק אחריו. ומה עם חקירת תוכן המכתב? אף מילה, ממש כמו סער. מה הם יודעים שהם מסתירים מאיתנו?