השמיים לא נפלו

"אפילו בימים אלה של התאוששות כלכלית בלתי עקבית, יש תעשיה אחת שנהנית משגשוג בארה"ב - ייצור היסטריה סינתטית. בכל זאת, יהיה זה בלתי מדויק להאשים את ראש יצרני ההיסטריה בכך שהוא זועק 'זאב, זאב' כאשר הוא מתאר את תוצאות הקיצוץ הרוחבי. אפילו הוא מבין שמדובר בסך הכל בקיצוץ זערורי, בוודאי לא בסדר גודל של זאב. וכך, מפקד מחוללי ההיסטריה, הלא הוא הנשיא אובמה, זועק בעצם, 'סנאי, סנאי'. למשל: 'סנאי, סנאי, אוצו למקלטים, יורד עלינו קיצוץ בשיעור 2.3% מהתקציב'".

החץ המושחז הזה של הפרשן הקונסרבטיבי ג'ורג' וויל, ב"וושינגטון פוסט", מבטא מיזם טרי של יחסי ציבור מבית היוצר של המפלגה הרפובליקנית: מאמץ לחנך מחדש את הציבור האמריקני ולשכנע אותו, שהקיצוץ הרוחבי הוא בעצם דבר טוב. לא מרור אלא דבש. כנראה שהארכיטקטים של המיזם נזכרו בסרט הבלתי נשכח בכיכובו של פיטר סלרס, "ד"ר סטריינג'לאב: איך למדתי להפסיק לדאוג ולאהוב את הפצצה". ואולי הם שואבים השראה מג'ורג' אורוול.

לפחות בימים הראשונים של הקיצוץ, ה-sequester מטיל המורא, השמים לא נפלו, השמש הוסיפה לזרוח במזרח והאוקיינוסים לא עלו באש. הקיצוץ הרוחבי, שנכנס לתוקף בחצות ליל שבת, ישאר עם האמריקנים זמן רב. בעתיד הנראה לעין ייצטרכו אמריקנים רבים, בהחלט לא כולם, ללמוד לחיות במשטר של צנע למחצה, או, מדויק יותר, לרביע. התבטאויות של מנהיגי הרפובליקנים ומקבלי החלטות בבית הלבן בתכניות האקטואליה והראיונות של יום א' בבוקר אינן מותירות מקום לספק: הפער בין הצדדים אינו בר גישור, לפחות לא בשלב זה, והסיקווסטר עומד להיהפך לחלק מהמציאות האמריקנית.

הרפובליקנים אשמים

בצדק או שלא בצדק, המשאלים מראים שהציבור בארה"ב מטיל את האחריות להטלת הקיצוץ הרוחבי על הרפובליקנים. רוב האמריקנים תומכים בעמדת הבית הלבן שצריך לכווץ את הגירעון התקציבי במינון משולב של קיצוץ בהוצאות הממשלה והעלאות מיסים (או סגירת פרצות בחוקי המס שמטיבות עם המאיונים העליונים) ומתנגדים לעמדה הרפובליקנית הנוקשה שהדרך היחידה לצמצום הגירעון היא קיצוץ בהוצאות. בהתבטאויות עקיפות ובמאמרים מלומדים שלא זוכים לתהודה רבה מדי, טוענים הרפובליקנים שגרזן הקיצוץ צריך לרדת על רשת הביטחון החברתי, כלומר הביטוח הלאומי או ביטוח רפואי לגימלאים, התכניות הפדרליות שמתפיחות את הגירעון יותר מכל תכנית ממשלית אחרת. את זה הציבור בארה"ב אוהב עוד פחות.

אך הרפובליקנים מקווים שהזיכרון הציבורי יוסיף להיות זיכרון של ציפור, וההיסטוריה מלמדת שלתקווה הזו יש על מה להתבסס. השפעת הקיצוץ הרוחבי לא תהיה מיידית. מי שייפגעו מהר יהיו עובדי מדינה, בעיקר עובדי הפנטגון שמרוכזים באזור וושינגטון הבירה, בייחוד בצפון מדינת וירג'יניה, ובהאוואי. אבל עד שההדף מפיצוצי הפיטורים והחופשות הכפויות של העובדים הפדרלייים יגיע לקנזאס, נבראסקה ומונטנה, יעברו שבועות, אולי חודשים. המסר הרפובליקני הוא: החיים נמשכים. התעלמו מטקטיקות ההפחדה של הבית הלבן והמשת"פים הדמוקרטיים שלו.

לממשל אובמה, לעומת זאת, יש אינטרס חזק להעצים את הסבל הציבורי ובכך לתרום להגברת הלחץ הציבורי על הרפובליקנים. או כך לפחות טוענת האופוזיציה הרפובליקנית. וכך למדנו בסוף השבוע שעבר שמאות שוהים בלתי חוקיים שהוחזקו בבבתי-מעצר שוחררו לפתע מפני שאין תקציב להוסיף לכלוא אותם. אלפי פקחי טיסה הוצאו, או יוצאו בעתיד הקרוב, לחופשות כפויות, ועמם גם בודקים ביטחוניים בנמלי-התעופה. טסים לאמריקה? ראו הוזהרתם: יהיה כאוס בנמלי תעופה בשבועות הקרובים. מבחינת הרפובליקנים, בייחוד אלה שמזוהים עם מסיבת התה, אלה פרובוקציות, הפגנות כוחנות של הבית הלבן, שנועדו להבאיש את ריחם של הרפובליקנים. דווקא בתקציב בתי-הכלא מוכרחים לקצץ? כדאי לבקר באתרי הימין כדי ללמוד על הזעם שמפעפע שם.

מיץ' מקונל, ראש סיעת המיעוט הרפובליקני בסנט, שמייצג את מדינת קנטאקי, אמר בסוף השבוע: "מדובר בקיצוץ צנוע. אנו צריכים לעשות הרבה יותר מזה". הבית הלבן, באבחה מהירה, פרסם כיצד ישפיע הקיצוץ הרוחבי על מדינת קנטאקי: בתי-הספר במדינה יפסידו 11.8 מיליון דולר. 7.7 מיליון דולר יקוצצו מתקציבי שכירת מורים לחינוך מיוחד, כלומר לילדים עם מוגבלויות. 122 מיליון דולר יקוצצו מבסיסי צבא בקנטאקי. 11 אלף עובדים אזרחיים בבסיסים יוצאו לחופשות כפויות. וכך הלאה וכך הלאה.

מה יחשבו בוחרי קנטאקי כאשר מקונל יעמוד לבחירה ב-2014? הבית הלבן מקווה שהם יעיפו את אותו לכל הרוחות, ושעימו יעופו מחוקקים רפובליקניים רבים ככל האפשר. אם הדמוקרטים ישתלטו על בית-הנבחרים ויגדילו את הרוב שלהם בסנט ל-59 מושבים בשנה הבאה, לא יהיה אפשר לבלום את האג'נדה של אובמה בשתי שנותיו האחרונות בבית הלבן.

הדמוקרטים בונים על זה.