תוכנית 8 השלבים לשוויון בכדורגל

17 שנה אחרי שחוק בוסמן עיוות את המציאות הפיננסית בכדורגל, מנסה האיחוד האירופי לבצע תיקונים. סיכויי ההצלחה? קלושים

זה קרה ב-15 בדצמבר 1995, לפני קצת יותר מ-17 שנה. בית המשפט הגבוה של הקהילה האירופית קבע, שמארק בוסמן יכול, משנסתיים חוזהו, לעבור לקבוצה אחרת ומועדונו הנוכחי לא רשאי למנוע זאת. היום נראה לנו הדבר מובן מאליו, ובוודאי צודק והגיוני. אבל מה שבעצם נקבע באותו יום היסטורי הוא שהכדורגל, ענף ספורט משגשג ואוטונומי, כפוף לתקנות תעסוקה, ובעצם לכל חוק כלכלי או אחר של הרשויות הלגיטימיות.

לכדורגל, שחי עד אז בבועה של חוקי פיפ"א כאדון יחיד, היה קשה לבלוע את הצפרדע. המגזין השמרני "קיקר" טען שאם יתממש חוק בוסמן, "פסק הדין המנותק מהמציאות והעוין לכדורגל מלוקסמבורג... ייכרת הענף עליו יושבים מרבית המועדונים החלשים כלכלית ורוב הבסיס החובבני".

היום כבר אפשר להבין שה"קיקר" הגזים עם תיאוריית האפוקליפסה שלו, אבל ללא ספק המצב הנוכחי מסוכן לכדורגל. מועדונים מוציאים סכומי עתק שאין להם (בסרביה ובבולגריה, למשל, מוציאים המועדונים יותר מ-100% מהכנסותיהם על משכורות שחקנים). אוליגרכים למיניהם רוכשים מועדונים ומפעילים מבצעי רכש ראוותניים ומוגזמים שלא מותירים למועדונים מן השורה סיכוי, ובמקביל מרחיקים מעליהם את אוהבי הכדורגל.

שנים טען האיחוד האירופי שהחוק הקיים מספיק כדי לנהל את הכדורגל בתבונה. אבל הלחץ עליו נשא פירות. בחודש החולף, פרסמה ועדת מומחים שמינה האיחוד את מסקנותיה. תכנית שמונה הנקודות אמורה להתוות את הדרך החדשה של הכדורגל האירופי. מה הן הנקודות הללו, מאיזה בעיות הן סובלות והאם הן בכלל יכולות לעבוד?

***

1. היטל "פייר-פליי" על העברות שחקנים מעבר לסכום מסוים. מטרת ההיטל היא חלוקה מחדש של האמצעים, ושיפור מצבם של המועדונים החלשים. האם ריאלי שזה יעבוד בכדורגל? נראה כי יהיה קשה מאוד לקבוע על-פי איזה קריטריונים יחולק הכסף. באופן שוויוני לא, הרי אז מועדונים שלא מטפחים כישרונות זוכים מן ההפקר, ובעצם מייתרים את האקדמיות.

2. הגדלת השקיפות בהעברות, על מנת שמועדונים הזכאים לפיצוי יידעו על זכותם ויקבלו את הכספים המגיעים להם (שזו בושה שבכלל צריך לומר זאת).

3. הגבלת גודל הסגל. הנה תקנה הגיונית. אבל האם יזכו מועדונים המשתתפים במפעלים אירופיים וצפויים לקשיים של פציעות ועייפות להטבות? ואם הם עפים בסיבוב הראשון? והאם יזכו מועדונים מספרד או אנגליה, בהן משחקים הרבה יותר משחקים בעונה, להגבלה שונה?

4. כדי למנוע עקיפה של 3: רגולציה של השאלות השחקנים. תקנה קצת סתומה, שכן לא ברור מה בדיוק אפשר לעשות בעניין.

5. הבהרת נושא זכויות צד שלישי על שחקנים. נושא רגיש, ולכן "תקבענה תקנות להגנת זכויותיהם וחירותם של שחקנים ושחקניות. התקנות לא תפגענה יתר על המידה בהשקעות בענף ותעמודנה בקנה אחד עם החוקים האירופיים לתנועה חופשית של הון". שזה יכול להיות הכל - ובעצם זה לא כלום.

6. קידום יישום תקנות במסגרתן מועדונים לא יוציאו יותר מהכנסותיהם. אבל זה כבר אופ"א עושה (פייננשל פייר-פליי).

7. איסור על מועדונים להאריך את "התקופה המוגנת" שבה שחקנים לא רשאים לעזוב את המועדון בלי אישור (עד גיל 28 שלוש שנים, לאחר מכן שנתיים). חוק מעניין שבא למנוע הקפצה של מחירי שחקנים, ובעצם קובע ששחקנים יאריכו חוזה תמיד בשנה בודדת, או לחילופין יוכלו לעזוב בסיום כל עונה את המועדון אחרי תום התקופה הזו. במקביל ייקבע מחירם של שחקנים לפי 70% מהשכר לו הם זכאים בכל תקופת החוזה.

8. סעיפי "BUY OUT" (שחרור) בחוזים יהיו הגיוניים. זאת כדי למנוע הארכות חוזה שמטרתן להקפיץ את מחיר השחקן, או חוזים שנועדו למנוע מכירה באמצעות סכומים דמיוניים.

***

מה שהטריד את שרת הספורט האירופית, אנדרולה וואסיליו, הוא "שמספר ההעברות גדל פי שלושה בין 1995 ו-2011, והסכומים גדלו באותו פרק זמן פי שבעה". למרות הירידה בסכומים בשנים האחרונות, קובע מחקר שביצעה סוכנות KEA עבור האיחוד כי "רוב הסכום מתחלק בין המועדונים עם ההכנסות הגבוהות ביותר, או כאלה עם משקיעים ברקע, מה שמגביר את הפער בין העשירים לעניים".

וואסיליו טוענת שהאיחוד מכיר בתקנות התאחדויות הספורט, אבל אלו אינן מספיקות כדי ליצור איזון ושוויון בליגות ובמפעלי הגביע. "אנחנו צריכים מערך העברות שיסייע לפיתוח כל המועדונים, שחקנים ושחקניות כאחד". מצד שני, יש מספיק דוגמאות נגדיות: הופנהיים, קייבו או פולהאם כמועדונים קטנים שביצעו עליית מדרגה בלי מיליונים חסרי תקדים. המועדונים ששולטים באירופה היום: ברצלונה וריאל, מנצ'סטר יונייטד, באיירן ודורטמונד, כולם עובדים בלי אוליגרכים. ולכולם יש אקדמיות מהמעולות באירופה.

עד דצמבר יונח בפני הפרלמנט האירופי הקונספט הסופי להחלטה. 18 שנים אחרי "החטא הקדמון", ינסה האיחוד לפתור את הבעיות של הכדורגל שיצרה המציאות הכלכלית. אבל אין בכוחן של החלטות כאלה לשנות את המציאות. רק הוצאת המועדונים הבכירים לליגה משלהם, סוג של "סופרליג", תוכל לתת שוב סיכוי לכדורגל בבסיס.