"מנוי" לשביל ישראל
תכנית ייחודית של מכון אבשלום, במטרה להנגיש את שביל ישראל לקהל רחב ולאו דווקא מיטיב לכת. אלף הקילומטרים של השביל חולקו לשבעים קטעים של כ-51 קילומטרים. השביל מחולק לחמש "עונות", כך שכל מטייל יכול להשלים את המסלול בקצב שלו, בתוך חמש שנים לכל היותר. כל אדם בכל גיל יכול להירשם לאחת הקבוצות בהתאם לעונה הרצויה ולזמינות שלו. הדגש אינו רק על ההליכה, אלא על ההיבט החווייתי, הלימודי ובעיקר החברתי. טל' 03-6990735
פברואר-מארס הם עונת הכלניות, הפינאלה של החורף, רגע לפני החמסינים שייבשו את האוויר ואת האדמה ויצבעו את הכול בצהוב חיוור של קיץ מזרח תיכוני. זו גם עונת הפסטיבלים ואיתם הפקקים והצפיפות. למרבה המזל יש כמה מסלולי כלניות ידועים פחות, שבהם פורחות האדומות הללו לקראת סוף העונה. רק לקראת סוף פברואר התחילה הפריחה, ואם חמסינים של סוף החורף לא יכו בעוצמה רבה מדי, אפשר יהיה ליהנות מהפריחה הזאת גם במחצית הראשונה של מארס.
היעד הוא גבעות להב, לא רחוק מהקיבוץ הנושא אותו שם. כשנוסעים על הכביש לבאר שבע, ופונים מזרחה בצומת דבירה, בכביש 325, כמו נשאבים אל עולם רחוק ושליו. הכביש מתפתל מעדנות לאורך שיאה של שרשרת גבעות נמוכות, שהולכות ומתגבהות מזרחה. משני עברי הכביש שדות מוריקים של חיטה שדי במראם כדי להשקיט את הנפש.
לאחר שחולפים על-פני קיבוץ דביר ישנה פנייה ברורה שמאלה (משולטת בשלט חום) לעבר יער דביר. דרך העפר חולפת בשוליו של שדה ומקיפה את תחום האורנים הנטועים על הגבעה. ביער יש שולחנות פיקניק נחמדים.
אם ממשיכים הלאה בכביש 35 מזרחה, לעבר קיבוץ להב, מגיעים לפנייה נוספת שמאלה. השילוט מורה לעבר מחצבה סמוכה ולעבר חורבת זעק. משני עבריה של הדרך הזאת משתרעים מדי שנה בשלהי חורף שדות אדומים של כלניות. אין כאן שבילים מסומנים, אבל ניתן לחנות את הרכב בכל מקום שהשוליים רחבים בהם, ולצאת להליכה קצרה. רוב הכלניות מתרכזות בחלקם התחתון של המדרונות, בעוד חלקם הגבוה, שבו פורח ערב רב של פרחי בר, נראה כמו רקמה ססגונית של כתמי צבע שונים על רקע ירוק. בשנים ברוכות משקעים נראים השדות מרחוק כאילו מישהו שפך צבע אדום מקופסה שמימית.
חורבת זעק שוכנת בסטייה קטנה שמאלה מהדרך (גם כאן ישנו שילוט ברור). החווה (www.havatzaak.co.il, טל' 052-3231260, 052-3887050), שהוקמה לפני כעשור, נאבקת כעת על חייה. בעקבות ביטול אישורי ההתיישבות והתמיכה הממסדית שאפשרו בעבר את הקמתן של החוות, נעשו החיים של יושביהן קשים. מה עושים? ממתינים לאישורים.
החווה עצמה שוכנת בתחומי חורבה קדומה, שגילה מוערך בכאלפיים שנה. יש בה אוהל אירוח גדול, שבאחת מפינותיו ממוקמת אח לימים קרים. מבנה אבן סמוך מאכלס שני חדרי לינה פרטיים בסיסיים ביותר (שבהם רק מזרנים על הרצפה. השירותים והמקלחות משותפים, ונמצאים במבנה סמוך). בשבתות (ולקבוצות גם בימות חול, אך בתיאום מוקדם) אפשר לשבת כאן על פיתה עם לבנה ולשתות קפה ותה. אפשר גם להישאר ללילה שקט ורוגע במיוחד.
מתחת לאדמה מסתתר מרתף היין: מערת מגורים קדומה שהוסבה ליקב, שבו דודי, בעל החווה, מכין את יינותיו ומאחסנם. ניתן לבקר במרתף הקדום, לשמוע הסברים, וכמובן גם לערוך טעימות. מדהים לגלות שכמה עצי לימון קטנים שניטעו בחווה מספיקים כדי לייצר לימונים כבושים ולימונצ'לו משובח, אף הם למכירה.
חורבת זעק מהווה דוגמה אחת מני רבות לשרידים הארכיאולוגיים הרבים מספור הפזורים בשפלת יהודה. רוב שרידי החורבה משתרעים מחוץ לשטח החווה. לצד המבנים הציוריים שנראים על-פני השטח יש לא מעט הפתעות מתחת לפני האדמה: מערות מגורים, בית בד, בורות מים ומקוואות, המעידים על אופיו היהודי של היישוב. בין השרידים כדאי לתור גם אחר מחילות מסתור מימי מרד בר כוכבא (כדאי להצטייד בפנס). משוליה המזרחיים של החורבה נשקפים נופים יפים על בקעת יבל (נקראת על-שם יבל התנ"כי, בן עדה ולמך מספר בראשית), המפרידה בין גבעות להב לדרום הר חברון.
מחורבת זעק ניתן להמשיך אל היישוב שומריה, ולצאת ממנו ברכב או ברגל לכמה מסלולי טיול מסומנים (מפת סימון שבילים מס' 12: דרום השפלה ושולי הר חברון) - בפרט אל גבעת מורן יפת הנוף או אל חורבת מורן, המשופעת אף היא בשרידים ארכיאולוגיים. אפשר לנסוע גם אל יער להב, שאף בו פינות פיקניק רבות, ולבקר בחורבת בית רימון - שרידים עלומים ומרשימים של בית כנסת ענק שהוקם בתקופה הביזנטית. בקיצור, גם אם ינבלו הכלניות עד אמצע החודש, יש עוד סיבות טובות לטייל שם.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.