"גם חברות היי-טק יכולות לאסוף אמנות"

בספטמבר 2010, בדיוק שנתיים אחרי התמוטטות בנק ההשקעות ליהמן ברדרס ברעש גדול, נמכרו בסותבי'ס עשרות יצירות מאוסף האמנות של הבנק, בשווי כולל של 12.3 מיליון דולר. סכום זה נוסף לקופת החזרי החובות של החברה, שהייתה במשך יותר ממאה שנה סמל ליציבות ולשגשוג כלכלי. אוסף האמנות אמנם לא היה מהנכסים הבולטים של ליהמן, ובכל זאת, במכירתו היה משהו סמלי, שהעיד על יותר מכול על התפרקות החברה מנכסיה.

"אוספי אמנות הם חלק מהקשר של התאגידים עם הסביבה, החברה והתרבות שבה הם פועלים". מסביר קונסטנטין פראנגוס, ראש המחלקה לאוספי תאגידים, מוזיאונים וקרנות בסותבי'ס אירופה. פראנגוס ירצה ביום חמישי הקרוב (14.3) בוועידת האמנות והפיננסים "ארטפי", שתתקיים בתיאטרון הבימה בתל אביב.

"בנקים ותאגידים אוספים בדרך כלל אמנות צעירה", אומר פראנגוס בראיון ל"גלובס" ממשרדו בלונדון. "כאשר הם קונים עבודות בסכומים שבין 1,000 ל-10,000 דולר או ליש"ט הם לא באמת מסכנים את הונם. זוהי דרך טובה לתרום לחברה וגם להעשיר את סביבת העבודה. אף אחד לא מעוניין במשרדים עירומים".

בדומה לכך, מתנהל למשל אוסף דיסקונט הישראלי, שמקפיד לרכוש מדי שנה עבודות של אמנים ישראליים. לעומת זאת, אוסף הפניקס, שעבר בירושה עם גלגולי החברה בין בעלים שונים, משקף בעיקר את טעמו והחלטותיו של הבעלים ההיסטורי יוסי חכמי. בעליו בשנים האחרונות, קבוצת דלק בשליטת יצחק תשובה, אינה משקיעה ברכישות, ולהיפך, ככל הנראה תעדיף למכור את הנכס ולא להידרש לטפל בו.

פראנגוס: "ליהמן ברדרס ודומיהם ידעו מה לקנות. אלה שקנו בשנות ה-80 אניש קאפור, לוסיאן פרויד ודמיאן הירסט - אז הם עוד לא היו כאלה כוכבים גדולים והם שומרים על ערכם. כמובן שלא כל אמן צעיר יגיע להישגים דומים, אבל בינתיים כל הסביבה נהנית".

- מה קורה כשחברה מתמזגת או נמכרת והבעלים החדשים לא מעוניינים באוסף?

"לא מן הנמנע שיעמידו יצירות למכירה ויכניסו לא מעט כסף לקופת החברה. זכורה למשל ההחלטה של הבנק למסחר (קומרצבנק) בפברואר 2010 למכור את פסל ג'קומטי שהיה חלק מאוסף דרזדנר בנק, שהחברה רכשה שנה קודם לכן". פסל "האיש ההולך 1" קבע אז שיא מחיר ליצירה במכירה פומבית כשנמכר ב-104.2 מיליון דולר בסותבי'ס לונדון.

- התאגידים הם שחקנים חשובים בשוק האמנות?

"בהחלט כן. גם כשהם מבצעים רכישות וגם בהחלטות למכור יצירות משמעותיות. אבל עיקר ההשפעה שלהם היא בעצם היכולת לאסוף: לדויטשה בנק יש יותר מ-56 אלף יצירות באוסף, שחלקן נחשף בתערוכות ובהשאלות למוסדות אמנות וחלקם בחברה עצמה. לדיימלר יש אוסף שהחל בשנות ה-70".

- אתה רואה חברות היי-טק או תאגידים צעירים יותר, שמתחילים כיום בבניית אוספים?

"כמובן. אני לא יודע מה קורה בשוק הסטארט-אפים, אבל חברות היי-טק מבוססות בהחלט מחזיקות אוספי אמנות. האוסף שך מיקרוסופט התחיל ברדמונד, וושינגטון ב-19987, עם 2,000 עובדים ושישה בניינים. כיום יש להם יותר מ-5,000 יצירות ב-180 בניינים ברחבי העולם. זה אוסף משמעותי לכל הדעות. למעשה, למרבית החברות ברשימות פורצ'ן 100 ו-500 יש אוספי אמנות".

- מה אתה מציע לאספנים לחפש בתור השקעה עתידית באמנות? אמנים צעירים? שווקים מתעוררים?

"אני חושב שלחברה בינלאומית עם משרדים בישראל, יש עניין להשקיע ולהציג אמנות מקומית. הם יקנו בעיקר אמנים צעירים. לעומת זאת, אם יש לאותה חברה משרדים בבלגיה, למשל, היא עשויה לקנות אמן ישראלי ששמו כבר מבוסס יותר בזירה הבינלאומית".