למה "עסקת השידורים היקרה בהיסטוריה של הספורט" מתעכבת?

קבוצת הבייסבול לוס אנג'לס דודג'רס, שחתמה בתחילת 2013 על עסקת השידורים היקרה ביותר בהיסטוריה של הספורט עם תאגיד התקשורת טיים-וורנר, בסך של 7 מיליארד דולר ל-25 השנים הבאות, עדיין לא שלחה את החוזה בין הצדדים לאישור של ליגת ה-MLB. אבל למה בעצם היא מחכה?

כתבת כלכלת הספורט של ESPN, קריסטי דוש, ניסתה לענות על השאלה האחרונה. לטענתה, הסיבה המרכזית להשתהות של הדודג'רס, שלפני כשנה נרכשה על-ידי קבוצת משקיעים בראשותו של אגדת הכדורסל מג'יק ג'ונסון בעלות של 2 מיליארד דולר, היא הרצון לבדוק כיצד ניתן לחסוך מעט מהכסף שאמורה הקבוצה להעביר מההסכם אל תוכנית "חלוקת ההכנסות" של ה-MLB.

תחת תוכנית "חלוקת ההכנסות" של ליגת הבייסבול, קבוצות מחויבות להעביר כ-34% מעסקאות זכויות השידור המקומיות שלהן לקופה משותפת של הליגה, שבה נצברים כספים שעושים בסופו של דבר את דרכם לקבוצות אחרות. ההיגיון מאחורי השיטה: לשמור על שיוויון כלכלי יחסי בין קבוצות משווקי טלוויזיה גדולים, דוגמת לוס אנג'לס, לבין קבוצות משווקי טלוויזיה קטנים יותר, שלא מסוגלות לגייס סכומי עתק מזכויות השידור המקומיות שלהן.

בדודג'רס עסוקים כרגע בבחינת ההיבטים המשפטיים של ההסכם, ובודקים כמה מתוך 7 מיליארד הדולר הם יצטרכו להעביר בסופו של דבר לקופה המשותפת. למרות כלל הבסיס של העברת 34% מחוזי הזכויות לתוכנית "חלוקת הכנסות", החוקים של ה-MLB סבוכים יותר ומשתנים, למשל, ברגע שלקבוצה יש החזקות, מינוריות או משמעותיות, ברשת הטלוויזיה איתה היא חתומה. לפיכך, בדודג'רס בוחנים לעומק את מבנה ההסכם עם טיים-וורנר.

על-פי הערכות, הסכום השנוי במחלוקת מבחינת הדודג'רס והליגה, שאותו תצטרך או לא תצטרך הקבוצה להעביר לקופה המשותפת, מסתכם במיליארד דולר. כך שנכון לעכשיו, "עסקת השידורים הכי יקרה בהיסטוריה של הספורט" עדיין לא סגורה הרמטית. או כמו שכותבת דוש: "כשיש לך מיליארד דולר שעומדים על הפרק, זה די חכם לעשות את שיעורי הבית שלך".