צפו: הצצה נדירה לבתי היוקרה שתכננו אדריכלים מובילים

יונתן מונג'ק (58)

תפיסה עיצובית. אני נגד הגדרות - תכנון לפי סטייל מודרני, פוסט מודרני, טוסקני, כפרי - אני פוסל אותן על הסף, כי אוטומטית הן מביאות אותנו למקומות שכבר קיימים. החיפוש הראשוני הוא האדם שעבורו נבנה הבית, הסיפור האישי שלו.הירידה לפרטים היא שהופכת את המקום לאחר, לחדש ומתחדש. כשהגעתי לבצלאל לבחינות הקבלה ביקשו ממני לחלק את החדר לארבעה אנשים. הרמתי את העיפרון ופתאום הבנתי שאני לא יכול לחלק את החדר, כי אני לא מכיר את האנשים. אני חושב שהבתים שלי כל כך רגישים, שהם מתאימים את עצמם למי שמתגורר בהם. אני לא מאמין בסגנון, אני מאמין בארכיטקטורה. אופי. אני אדם מורכב. צמה עם המון שערות. אובססיבי למקצוע שלי, אדריכל בכל רמ"ח איבריי. הטוטאליות הזאת היא האישיות שלי. אני איש של בני אדם.

השראה. בעלי מקצוע. אלוהים נמצא בפרטים הקטנים, והם מייצרים אותם.

יוצא דופן. אני שונה כמעט בכל פרמטר. יש לי פה ג'ורה ואני גם נורא מנומס. אני סבלני, וכשאני היסטרי, אני יכול להתפקע בשנייה.

פגמים. אני לא שומר על הבריאות ואני חולה עבודה. פעם מישהי שאלה אותי אם אני שחצן, עניתי שפעם הייתי, אבל היום אני מושלם. חשוב לי להצטיין. הבעל הכי טוב, האבא הכי טוב, האדריכל הכי טוב. המקטרגים אומרים שאני מתעצבן בקלות, אבל זה לא נכון.

שונא. טונות של דברים. שונא היסטריה ופניקה, לא יכול לסבול את זה. שונא את הפוליטיקה הישראלית ואני שונא שגנבו לי את המדינה שלי. באדריכלות אני כבר לא כל כך שונא, אבל אני מאוד לא אוהב את השרלטנים והמעתיקנים שיש בשוק הישראלי ברמות היסטריות.

הדבר היקר ביותר שיש לי. הכישרון שלי, זאת מתנה. אני חושב גם שהמזל שהיה לי בחיים. אני לא לוקח אותו כמובן מאליו. הרבה אנשים לא פותחים את הדלת כדי לקבל את המזל.

אורלי שרם

תפיסה עיצובית. מה שקובע באדריכלות הוא ההעמדה על המגרש, החלל, הזרימה והאור. אני עובדת בחללים מאוד דיסציפלינריים, ואחר כך שוברת אותם במשהו שמקפיץ את הלב.

השראה. נתוני המגרש, האור, האוויר, הטופוגרפיה, האווירה של המקום, החומרים ורוח הלקוח. אם אני קרובה לים, אם האור בוהק או לא בוהק, או האם אני רוצה להשתמש בחומר שנותן לי הרגשה של המקום.

אהבה. אהבת היצירה והחללים, אהבה גדולה לפרטים.

פגם. אני מאוד צנטרליסטית ואמוציונלית. צריכה לדעת כל פיצ'פקה, זה מאוד קשה.

שיגעון. דיוק. מאוד חשוב לי דיוק במילים ובעבודה.

שונאת. מניפולציות, בכל דבר. זה לא עושה טוב. באדריכלות אני לא אוהבת שאין בהירות בפרויקט. לא אוהבת מבוכים. אוהבת שיש זרימה. לא חשוב איפה את יושבת, חשוב מה את רואה.

פחד. משעמום, זה הדבר הכי מפחיד בעולם.

בית. גרתי בבית משנות ה-40 ואחר כך בניתי על אותו שטח בית יותר מודרני, עכשווי, לצרכים שלי. אם הכול היה אפשרי הייתי גרה בבניין באוהאוס לשימור בתל אביב, בפנטהאוז, או בלופט תעשייתי לגמרי, שנראה כמו מחסן גדול.

בית חלומות. בית חד קומתי. הייתי רוצה את התחושה שהגינה חודרת אל הפנים. חוץ שחודר לתוך הבית זה תמיד נראה לי הכי נעים, אבל זאת לא אופציה, כי אני רוצה לגור בעיר.

נכס. אני לא נקשרת לחפצים בכלל. יש לי ספרייה ישנה נורא שעשיתי מאדני רכבת, אני מאוד אוהבת אותה כי היא מחזיקה את כל הספרים והחוברות ומלווה אותי לאורך כל השנים.

גיבור תרבות. לודוויג מיס ון דר רוהה (אדריכל ומעצב גרמני אמריקאי, מאבות הסגנון המודרניסטי באדריכלות וממייסדי הסגנון הבינלאומי, נחשב לאחד האדריכלים המשפיעים ביותר במאה ה-20), ואדולף לוס (אדריכל יליד מוראביה, מחלוצי האדריכלות המודרנית, שהתנגד נחרצות לסגנון הקישוטי שהיה נהוג בתקופתו). שניהם מדברים בשפה שמאוד קרובה לי, הניקיון, החללים.

אני מעריצה את פרנק גרי, השפה שלו שונה, מחוץ לקופסה, זה עושה לי את זה. הייתי רוצה לעבוד איתו.

מקצוע. לעולם לא הייתי עוסקת בכל תחום שהוא מסחר נטו. זה לא התחום שלי, לא הייתי יודעת להתנהל.

מוטו. משהו בין יושר פנימי ויושר מקצועי. להיות ישר עם מה שאתה עושה.

*** הכתבה המלאה - במגזין "ליידי גלובס" הנמכר ברשת סטימצקי