מומחים על הטבות המס לטבע: חייבים לתקן את חוק עידוד השקעות

"חייבים להעלות משמעותית את שיעור המס לחברות"

פרופ' צבי אקשטיין, ראש החוג לכלכלה במרכז הבינתחומי בהרצליה ולשעבר המשנה לנגיד בנק ישראל

החוק החדש, שנחשב לטוב יותר מהחוק הראשון, מיטיב עם החברות הגדולות משום שהוא מבוסס על הנחה שמס החברות יירד ל-18%. לפי מתווה המס הישן, אומץ שיעור מס חברות של 6% בפריפריה ושל 12% בשאר המשק. על בסיס שיעורי מיסוי אלה חושבה הטבת המס שעמדה אז על כ-5-6 מיליארד שקל, והיא נובעת מההפרש בין שיעור מס של 6% או 12% לבין 18%. אחרי ביטול המתווה בעקבות ועדת טרכטנברג, שאף העלתה את מס החברות ל-25%, הסבסוד בחוק החדש הפך לגבוה הרבה יותר. זו גם הסיבה העיקרית לכך שחייבים לשנותו ולהעלות משמעותית את שיעור המס.

אני בעד להעניק סבסוד לחברה שתורמת לחדשנות וגורמת להשפעות חיוביות על המשק. יש היגיון כלכלי מסוים לסבסוד שניתן לטבע שכן היא מקיימת את קריטריון החדשנות על-ידי פיתוח מוצרים בעלי טכנולוגיה עילית, זאת בנוסף לכך שהיא מכשירה כוח-אדם איכותי. עם זאת, אם הוחלט להעניק הטבה כה גדולה לטבע, המדינה חייבת להפחית את ההטבות שניתנות לחברות אחרות שפחות תורמות מבחינת החדשנות.

בכל מקרה, כדאי להיזהר משינויים דרסטיים שכן צריך לקחת בחשבון שהשינוי האחרון גרם לחברות לשנות החלטות השקעה.

"הציבור מעולם לא קיבל תשובות על הסיבות להטבות"

פרופ' מומי דהן, ראש בית-הספר למדיניות ציבורית באוניברסיטה העברית ועמית בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה

הטבות המס במסגרת החוק לעידוד השקעות הון יוצרות חוסר שקיפות. החשיפה אתמול (ב') ב"גלובס" לפיה הטבת המס לטבע עמדה ב-2011 על 3 מיליארד שקל, דרשה מהעיתון מאמץ גדול כדי להשיג מידע שאמור היה להיות זמין לכלל הציבור ולא "סודי" שמצריך תחקיר עיתונאי.

נקודה עקרונית נוספת היא שהטבות המס בחוק הן למעשה חסרות תקרה. בעוד שבמענק מדובר על סכום מסוים וסופי, להטבת המס אין תקרה כי היא תלויה ברווח: אם הרווח גדול אז ההטבה גדולה, ואם הרווח ענק - ההטבה ענקית בהתאם. כאשר מעניקים הטבת מס לחברה כמו טבע, זה אומר שצריך להטיל מס גבוה יותר על מישהו אחר - עובד או חברה אחרת כי ההוצאה בתקציב היא קבועה ונתונה. לכן, השאלה האם להעניק הטבת מס לגוף מסוים חייבת לעמוד במבחן מחמיר הרבה יותר: האם התועלת שכרוכה בהטבה שניתנה לטבע היא גדולה מהנזקים שנגרמים כתוצאה מהעלאת מס לאחרים. ברוב המקרים, הטבות המס הללו לא עומדות במבחן הזה.

כמו כן, הנימוקים שניתנו לציבור בנוגע להפחתת שניתנה לטבע לא תואמים את היקף ההטבה, והציבור הישראלי מעולם לא קיבל תשובה מדוע ניתנה לחברה הטבה בסדר גודל כזה.

"יש צורך בחשיבה מחודשת לגבי ההקלות שניתנו לחברות הגדולות"

איתן ששינסקי, פרופ' לכלכלה באוניברסיטה העברית; יו"ר הוועדה למיסוי תגליות נפט וגז

ברור היום שהחוק לעידוד השקעות הון נתן הטבות מס מוגזמות לחברות גדולות, בעיקר לחברות מייצאות. לדעתי, ישראל היום היא אטרקטיבית להשקעות, גם ללא הטבות בהיקף העצום שניתן. מה גם שבעולם המערבי - בארה"ב, באירופה, ב-OECD - מעמיקה התחושה שחייבים לשנות את החוקים שנוגעים לעידוד ותחרות על השקעות, ובפועל לסגור את תקנות המס המרחיבות הללו.

ככלל, במצב הכלכלי הנוכחי בעולם יש צורך בחשיבה מחודשת לגבי ההקלות שניתנות לחברות הגדולות. חשיבה מחודשת מחויבת גם בעניין משאבי הטבע, ואני מתייחס בעיקר לאשלג, פוספטים, מי מעיינות, מחצבות, חול וכדומה. כל משאבי הטבע של ישראל ניתנו למעשה ללא תמחור נאות וראוי לשנות את המשטר הקיים".

- איך?

"הממשלה משמשת כנאמן הציבור שהוא הבעלים של כל מקורות הטבע, ולכן היא צריכה לקבל את חלקן הראוי של ההכנסות ממקורות הטבע שלה. הממשלה החליטה בזמנו, וזו החלטה נכונה לטעמי, לעשות מיקור חוץ. היא נתנה ליוזמה הפרטית לפתח ולהפיק הכנסות מאותם מקורות טבע.

ההון הפרטי מצדו צריך לקבל תשואה נאותה על ההשקעה שלו, ובמקרים כמו גז ונפט, גם תמורה הולמת בגין החיפושים וההפקה. זו גם הדרך לעודד. עם זאת, הממשלה צריכה וחייבת לדאוג שהציבור יקבל את חלקו הנאות בגין הנכסים שלו. בארה"ב עושים את זה באמצעות מכרזים על זיכיונות".

ב-1995 בוצע כאן מעין הליך מכרז ושאול איזנברג זכה ברכישת כימיקלים לישראל. אחר-כך הוא מכר את החברה לחברה לישראל של משפחת עופר.

"איזנברג קנה לפי שווי חברה של 1.5 מיליארד דולר והיום השווי מתקרב ל-20 מיליארד דולר. זה משקף בעיקר את עליית מחירי האשלג, הברום והפוספטים, שמחירם עלה מ-80 דולר לטון בשנות ה-90' ל-1,600-1700 דולר לטון השנה, זאת בשל הביקוש במדינות המתפתחות ובעיקר בסין. אלא שלציבור, בעל הבית על הנכס, לא יצא מזה הרבה. מה שמתבקש מכך הוא הצורך לשנות את המשטר הפיסקלי כלפי החברה שמפיקה ונהנית מרווחי מחצב הטבע הזה, כמו ממשאבי טבע אחרים..".

- תמלוגים גבוהים יותר?

"לא בהכרח. התמלוגים שמעבירים מפעלי ים המלח עלו מ-5% ל-10% לפני פחות משנתיים, ועדיין נמשכת הבוררות לגבי בסיס התמלוגים - האם הם צריכים להיות משולמים גם למוצרים נלווים ונגזרים. בחוות דעת משפטית שכתב אבי ליכט, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה למיסוי וכלכלה, נטען שראוי ומידתי לאו דווקא להעלות את התמלוגים, אלא להטיל מס רווחי יתר, כפי שנעשה בענף הגז ב-2011. לדעתי, ראוי שהדבר יישקל גם לכל משאבי הטבע האחרים בישראל - מחצבים טבעיים ומשאבי טבע מתכלים".

- ולעניין חוק עידוד השקעות הון.

"אכן הגיעה העת לשנות את הכללים והמסלולים בחוק. האבחנה בין חברות יצואניות לחברות שאינן מוגדרות יצואניות, איבדה לדעתי את ההגיון הכלכלי שכן אנחנו מצויים בשוק חופשי. זה מביא בין היתר להרבה מניפולציות.. מה גם שחוזרים ואומרים שעיקר העיקרים הוא השקעה לאומית למען יצירת מקומות עבודה בעיקר בפריפריה. אם זה כך - אז מה זה משנה אדם מקום העבודה הוא ליצוא או למכירה מקומית?".

"הגיע הזמן שהחברות הגדולות ישלמו מסים יותר גבוהים"

אבישי ברוורמן, חבר כנסת מטעם העבודה; פרופ' לכלכלה; בעבר יו"ר ועדת הכספים וכרגע חבר בוועדה; בכיר בבנק העולמי

הטבת המס שניתנה לטבע היא אמנם חוקית, אבל לא צודקת ולא מוסרית. הגיע הזמן לעשות סדר חדש. יש לי הערכה גדולה לטבע ואני מוקיר את פועלה, אבל הגיע הזמן שהחברות הגדולות יתחילו לשלם מסים יותר גבוהים וראויים. לזה אנחנו מכוונים בכנסת הבאה".

- ב-2011 היה תיקון לחוק שהוסיף בין היתר אי-אילו אחוזי מס. אתה מתכוון לצורך בתיקון נוסף?

"לא, יש צורך לפתוח מחדש את הדיון. אני מתכוון לחשיבה מחודשת ולחוק חדש. במשך שנים נהגו החברות הגדולות לאיים על מדינות: 'אם לא נקבל פה - נלך למקום אחר', והמדינות נכנעו. רק שעכשיו, בגלל המשבר או המעורבות הציבורית, נפתח שיח חדש והחברות לא יכולות עוד לתפוס טרמפ זו על גבה של זו. אני מצפה מקברניטי הבחירות בישראל לשנות את ההסדרים הקיימים ולדרוש מסים יותר גבוהים כדי להתמודד עם אי-השוויון האדיר במדינה".

- מה אתה מצפה שיהיה בחוק החדש?

"קודם כל זקוקים לשקיפות בנתונים, ואנחנו באים באהבה ולא מתוך שנאה לבעלי הון ולתאגידי ענק. להפך, אלה חברות נהדרות אבל הן צריכות לפתוח את הספרים ולקבל עליהן חובת שקיפות ציבורית. יש גם צורך בקביעת רמות מיסוי גבוהות משמעותית מאלה הקיימות היום, ולו רק כדי שלא נשית את מעמס המסים כולו על מעמד הביניים והקבוצות החלשות. את הכסף הזה יש לגבות בחוק ואני מצפה שקברניטי החברות הללו בעצמם ישיתו על עצמם חובות גילוי וחובות השתתפות בעול המיסוי בארץ. בינתיים אנחנו כבר מקדמים דיון וחקיקה בנושא הזה בכנסת הבאה".

"ההטבות לא משיגות שום יעד כלכלי-חברתי וגורמות לעיוותים"

פרופ' אבי בן-בסט, האוניברסיטה העברית והמרכז ללימודים אקדמאיים, לשעבר מנכ"ל האוצר ומנהל מחלקת המחקר של בנק ישראל

מס החברות הכללי עומד על 25%, אבל היצואנים באזורי הפיתוח משלמים 7% ובמרכז הארץ - 15%. שיעורים אלה אמורים לרדת ל-12% ו-6% בהתאמה. אם מחשבים את ההטבה שהייתה בפועל לפני שנה, מדובר ב-5.5 מיליארד שקל בשנה לפי הכנסות המדינה, והיא אמורה לגדול ל-7 מיליארד שקל בשנה. לדעתי, ההטבה הזו לא משיגה שום יעד כלכלי-חברתי, אלא להיפך - היא גורמת לעיוותים במשק ומפלה בין מוצרים ליצוא לבין מוצרים שהם תחליפי יבוא ונמכרים בשוק המקומי.

נקודה נוספת היא שבשנת 2011 ההטבה גדלה באופן אקראי. הפחתת שיעורי מס היצוא בוצעה על-ידי ועדת שני (בראשות חיים שני), שהדגיש והציע להפחית את מס היצואנים מתוך הנחה שמס החברות הכולל יופחת ל-18% (לפי מתווה נתניהו). כלומר, שני תכנן הטבה קטנה הרבה יותר. אולם, בעקבות ועדת טרכטנברג בוטל מתווה הפחתת המס הכולל ומס החברות עלה מ-24% ל-25%, מה שהוביל להכפלה של הטבת המס.

התרעתי על כך תקופה ארוכה ולדעתי מדובר במחדל חמור, על אחת כמה וכמה כשהמשק נמצא בבעיה כה קשה. ההפליה כיום היא חמורה הרבה יותר ממה שהיה בעבר והיא בניגוד מוחלט למה שוועדת שני המליצה. היא גורמת, כאמור, לעיוות של הקצאת המקורות במשק, לחוסר יעילות ולהקמת מפעלים שהם לא כדאיים כלכלית למשק.

ויש גם עניין של צדק חברתי: סקטור היצוא נחשב לאחד הרווחיים ביותר במשק הישראלי, אך למרות זאת הוא לא משתתף בחלוקת הנטל ובמימון ההוצאה הציבורית. הוא משלם מסים אפסיים לעומת יזמים שמייצרים לשוק המקומי ובוודאי לעומת העובדים.

לפני שמעלים את שיעורי המע"מ ואת מס ההכנסה ליחיד, צריך לנוכח הגירעון העצום בתקציב, לבטל פטורים ממס לקבוצות אינטרסנטיות. הטבת המס ליצואנים היא אחד הפטורים הגדולים והמיותרים במשק. לכן, חברי הממשלה חייבים להירתם כבר בשנה הקרובה ולגרום לצמצום של ההטבה ואף לבטל את רובה בהדרגה".

"רק לדמיין מה אפשר לעשות עם 3 מיליארד שקל במערכת הרווחה"

פרופ יוסף אדרעי, מומחה למדיניות מסים באוניברסיטת חיפה

חוק עידוד השקעות הון סיים את תפקידו ברגע שההון האנושי בישראל הפך להיות הגורם העיקרי והמוערך ביותר בעולם. כאשר המדינה מתערבת ומעניקה הטבות מס היא משנה את ההקצאות וגורמת להשקעות מיותרות ולסיכון מוסרי. כמו כן, החוק מביע אי-אמון מוחלט בהון האנושי שמשלם מס כבד מאוד בעוד שההון הפיננסי משלם מס נמוך מאוד. אני רק מנסה לדמיין מה היו יכולים לעשות 3 מיליארד שקל נוספים למערכת הרווחה בישראל. כמה ילדים אבודים היינו יכולים להציל עם הסכום הזה.

כמו כן, קובעי המדיניות לא השכילו לעשות את ההתאמות שנדרשות לחוק והמשק עדיין לא התאים עצמו אליו. מאחר שהחוק נחקק רק לפני שנה, ניתן

לבטל אותו בהדרגה בתוך שנתיים-שלוש, ואני מציע לשר האוצר להודיע כי הוא מבטל אותו בתקופה הזאת ומשווה את מס החברות המיוחד עם מס החברות הרגיל.

מבחינת עקרונות וערכים חוקתיים, יש כאן פגיעה בעקרון השוויון ובחוק חופש העיסוק. הטבות המס הללו פוגעות כאמור גם בהון החברתי (פחות הכנסות מצריכות פחות הוצאות, א.פ.), זאת מאחר שרמת השירותים הציבוריים יורדת הן מבחינת כמות והן מבחינת איכות, וכתוצאה מכך החברה בישראל מפסיקה להיות אטרקטיבית. מדובר בתהליך שבסופו של דבר יביא להקטנת השקעות מהסיבה שמשקיעים מחפשים הון חברתי, שירותים ציבוריים טובים, מערכת חינוך והשכלה טובה, מערכת רווחה תקינה ושלטון חוק.

יום אחד נצטרך לבדוק כמה נזק נגרם מהחוק הזה כי אין לי ספק שישנן חברות שמקבלות הטבות שלא מגיעות להן".

"טבע הייתה נשארת בארץ גם אם הטבת המס שלה הייתה פוחתת"

פרופ' מישל סטרבצ'ינסקי, מהאוניברסיטה העברית וראש תוכנית כלכלה וחברה במכון ון ליר; לשעבר סגן מנהל מחלקת המחקר של בנק ישראל

החוק לעידוד השקעות הון אינו קדוש. לפי מחקרים שערכתי, פירמות רבות שמקבלות את הטבות המס המשמעותיות היו בכל מקרה משקיעות בישראל, ואין ספק שטבע היא אחת מהן. טבע הייתה נשארת בארץ גם אם המדינה הייתה מקטינה במקצת את הטבת המס שניתנה לה, מה גם שלא הוכח שהמענקים הללו הם הגורם או הסיבה שמשאירים אותה בישראל.

למרות שהקטנת הפטורים ממס יכולה להיות מקור עיקרי לכסף שיממן את הגירעון, לא כדאי לבצע שינוי פתאומי ולהעלות את שיעור המס ביום אחד כי הוא עלול בסופו של דבר כן לגרום לבריחה של תאגידים. ניתן לעשות שינוי הדרגתי שיספק כספים שאותם ניתן לנתב לתחום ההוצאה".