מגשים הפנטזיות: הישראלי שעיצב ארמון לשייח וגן לשרי אריסון

במשך 15 שנה חלם איש הנדל"ן המיליארדר עימאד חשוגי לבנות ארמון. בשנת 2008 ניגש למלאכה, והקים על אדמות שאטו דה-מארלי, לא רחוק מורסאי, את מה שהוא מכתיר בשם "ארמון לואי ה-14" - פרויקט אדריכלי מרשים של שחזור היסטורי, נאמן לשיטות הבנייה, לפרופורציות ולפרטי העיטור של המאה ה-17. הוא השקיע בפרויקט 150 מיליון אירו, מתוך אמונה שהוא מגשים לא רק את חלומו שלו, אלא גם את מה שלא הספיק המלך לואי להשלים בחייו.

זה לא הארמון הראשון שלו. חשוגי, איש עסקים צרפתי ממוצא סעודי, נמצא כבר מזמן בחוגים ששבעו מלחם ועברו לעוגות. הוא בן למשפחת חשוגי הנודעת - דודו הוא עדנאן חשוגי, סוחר הנשק הסעודי שהיה האיש העשיר בעולם בשנות ה-80, והתפרסם במעורבותו בפרשת איראן-קונטראס הידועה לשמצה. את חייו מעביר עימאד חשוגי בין שלל בתיו בעולם, בין היתר בקאן, על אגם ז'נבה, או בבחריין (המשמשים גם כנדל"ן למכירה, ומוצגים באתר שלו - cogemad.com).

כמו במשימות קודמות שלו באתרים נוספים על הגלובוס, גם הפעם גייס חשוגי למשימה את חברת מדיטרה (Meditera). זו מצליחה להגשים עבורו את חלומותיו הדקורטיביים - מריצוף השחמט והרוזטות המעטרות את התקרה, ועד לאחרון עלי הזהב ב-24 קראט המצפים את פסלי הסוסים במזרקת הגן, שהועתקה מדגם המזרקה בארמון ורסאי.

חשוגי אינו מוטרד מהעובדה שהעתקת נכסי תרבות צרפתיים אסורה על-פי חוק. לפי תפיסתו, הוא מחייה את רוחו של לואי ה-14. ברוח זו עיצבו עבורו אנשי מדיטרה את העתיקות המדומות שביקש להטביע בתעלת המים המקיפה את הטירה. את אלה יצרו עבורו אנשי מדיטרה כך שניתן לראותן מבעד לקירות מרתף היין (ואף לצלול בין המזרקות והכיפות הגדולות דיין). לאחרונה הציע חשוגי את הטירה למכירה לביל גייטס, אך האחרון סירב בנימוס. יש להניח שלא בעיית המחיר - 300 מיליון אירו, לארמון שבנייתו עלתה כ-150 מיליון - היא שמנעה את העסקה. נראה שהיה כאן עניין של הבדלי טעם.

נסיך סעודי ואינדיאנה ג'ונס

חשוגי, מתברר, גם אינו מוטרד מעבודה עם יהודים ועם ישראלים. חברת מדיטרה הוקמה בניס שבצרפת בשנת 1992 על-ידי שלושה יזמים, שהגיעו מתחומי ההנדסה, האמנות ומינהל העסקים. שניים מהשותפים המייסדים הם האחים לורן ופיליפ בן-הרוש. פיליפ פועל בצרפת, ואילו לורן חי בישראל ומנהל מכאן שלוחה של עסקי החברה.

מדיטרה תופסת נישה ייחודית בענף הבנייה, שאינה מפותחת מאוד בישראל, על תרבות הבנייה המודרניסטית והרזה הנהוגה כאן. החברה מתמחה בעיצוב סביבות בנויות, על-פי חלומם ודמיונם הפרוע של לקוחותיה. לא במקרה מציין בן-הרוש שייחים סעודים ברשימת הלקוחות. שיגיונותיהם של אלה מספקים לחברה חלון ראווה מגוון להפגנת יכולותיה.

אחד הפרויקטים הוותיקים של החברה הוא ארמון הנסיך פאהד עבדאללה בג'דה מסעודיה, שנבנה בסגנון ברוק אירופי, עם תקרות שקועות, עם קשתות ועם עמודים דוריים. במקום קירות, הסלון מוקף באקווריום ענק של מיליון ליטרים מים, ובו משייטים כרישים. "בחתונת בתו הוא הזמין מאיתנו מפל מים זמני, שלצורך הפעלתו היינו צריכים להסתתר בתוך סלעים מלאכותיים, כמו באגדת עלי באבא וארבעים השודדים", נזכר בן-הרוש. בארמון הונציאני של חשוגי (שנבנה בקאן, צרפת) בריכת השחייה נמצאת בסלון והתקרה נפתחת אוטומטית.

החברה מספקת פתרונות מקוריים ויצירתיים לאדריכלים ולמעצבי פנים, לאדריכלי נוף וליזמי נדל"ן המקימים פרויקטים יוקרתיים. הפיתוח המרכזי שלה, "פוליסטון", הוא פטנט רשום, פרי המצאתו של השותף השלישי, האומן-מדען פסקל בודה. זהו חומר פולימרי-אקרילי, קשיח ועמיד לשנים רבות. זהו חומר הבסיס המשמש ליצירת דקורציה ותפאורות במראה ריאליסטי, לסביבת פנים וחוץ.

ההתמחות של החברה היא בהגשמת כל מטרה וקפריזה עיצובית. היא עובדת עם לקוחות עשירים וקפריזיים, אבל גם עם מעצבי על תובעניים כמו פיליפ סטארק וז'אן פול גוטייה. תיק העבודות שלה כולל גם את המוזיאון הימי במרסיי ואת מסלול ההרפתקאות של אינדיאנה ג'ונס ביורודיסני.

פריטים דומים אנחנו מוצאים גם בפינות הסלעים של בריכות בתי המלון באילת, למשל. אולם החומר של החברה, לדברי בן-הרוש, חזק ועמיד בהרבה מהמקובל בשוק. "בדרך כלל עובדים עם בטון צבוע או עם חומרים קלים (ושבירים) כמו פיברגלס. כאן יש חומר יצוק שמקבל כל צורה וצבע, ויכול להיות גם שקוף כקרח", הוא מדגים.

גן סלעים לשרי אריסון

בן-הרוש, 50, עלה לישראל עם משפחתו לפני 15 שנה. אחד הפרויקטים הראשונים שלו היה עבור שרי אריסון. "אז עוד לא ידעתי מי זו", הוא אומר. "הזמינו מאיתנו גן סלעים לאחת מפינות הגינה המקיפה את הבית. שרי הייתה מעורבת אישית בכל הפרטים. היא לקחה אותי לגן הסלעים ברמת גן ואמרה לי: 'אני רוצה בדיוק כזה'. אמרתי לה שלדעתי זה לא מתאים למה שהיא מתכננת, אבל היא לא השתכנעה. תכננו הכול כמבוקש, והזמנו את העבודה מהאמנים שלנו בצרפת. כשהחומרים הגיעו, התחלנו להציב את הסלעים בשטח והיא באה לראות ואמרה: 'צדקת, זה לא מתאים'. פירקנו הכול ותכננו מחדש". לזכותה של אריסון, מציין בן-הרוש, שהיא לא ניסתה לחפש אשמים, ויותר מכך - היא שילמה ללא היסוס את מחיר ההזמנה הכפולה, "וזה מאוד לא ישראלי", כמו שלמד בן-הרוש מאז.

העבודה עבור אריסון התגלתה ככרטיס ביקור שהוא חרב פיפיות. מצד אחד, בארץ שבה ניים דרופינג הוא כלי שיווק הכרחי, לעבוד בשביל אריסון זה טוב. מצד שני, אומר בן-הרוש, "זה גרם לאנשים לחשוב שהעבודה שלנו יקרה מדי בשבילם. וזה לא נכון, אנחנו יכולים להתאים פתרונות שונים לכל פרויקט, בתקציב קטן וגדול".

אחד מאלה, מספר בן-הרוש, הוא רחבה מרכזית להחלקה על הקרח בקניון שהקימה קבוצת אפריקה ישראל של לב לבייב בבוקרשט, רומניה. "האדריכל, אברהם יסקי, הזמין אותי להציע פתרון לשטח הגדול במרכז הקניון. המודל שעניין אותם הוא מול אוף אמריקה, רשת קניונים בארצות הברית, שמשולבים בתוכם אזורי שעשועים בסגנון לונה פארק. הבעיה היא שרכבת הרים בלב קניון מייצרת רעש נורא, ואם השטח אינו מספיק גדול להפרדה מוחלטת, זה לא מתאים. הצענו במקום זה זירת החלקה על הקרח, וכל החנויות מסביבה מעוצבות בהתאם, כארמון חורף", אומר בן-הרוש.

"בקניון החדש שמקימה החברה בבאר שבע אנחנו מציבים סלעים געשיים, מוארים מבפנים כמו גחלי לבה. הכול אצלנו מיוצר ידנית. יש גם שימוש בחומרים טבעיים. אנחנו מתחילים ממודל, ובעבודה בשטח מפסלים בסיס ברשת, ומתיזים עליה חומר חיפוי מבטון מעורב בפולימר - שעליו יש לנו בין 8 ל-12 שעות לעבוד בפיסול ידני; כל הגימורים שלנו הם בעבודה ידנית".

בימים אלה הם עובדים למשל על פנטהאוז בתל אביב לאיש עסקים ישראלי אמיד. "האדריכל הוא מעצב יאכטות הולנדי, והכול נעשה בהשראת החוף הישראלי. אבל החומרים מלאכותיים ועמידים במיוחד. רק התשלום אינו מלאכותי".

בירושלים הוא בונה קיר בריכה תת-מימי בווילה, בתקציב של כ-70 אלף דולרים. קירות התצוגה לחנויות רשת גאיה, המשווקת מוצרי קוסמטיקה מים המלח, נראים כסלעי מלח, והם מלווים באביזרי תצוגה מותאמים ספציפית. עלות הפרויקט כ-20-30 אלף דולרים לחנות. בבית אבות בראשון לציון תכנן מזרקת קיר בגובה שלושים מטרים, שנראית כגינה ורטיקלית במראה רטוב. העלות - כ-100 אלף דולרים.

"התמחור הוא לפי מורכבות העבודה", מסביר בן-הרוש. "אני עובד בצמוד לאדריכל. הוא אחראי לתכנון המבני ואני מספק את התכנון האמנותי. זה לא משהו שמתאים ללקוחות שמאמינים באלתור, כמו שהישראלים אומרים - 'יש פרויקט, תבוא מחר ונעשה'. כאן יש עבודת תכנון מוקפדת. אבל האדריכלים כאן ברמה מאוד גבוהה ועובדים הרבה עם חו"ל, וגם אנחנו יכולים להיענות לכל דרישה. את החלקים שלנו בארמון של לואי ה-14, למשל, בנינו בתוך 24 חודשים. אני עובד עכשיו על ארבעה-חמישה פרויקטים במקביל בארץ, כך שנראה שגם לכאן אנחנו מתאימים".