עובדי כיל: "פוטאש תעביר פעילויות לירדן, שם העובדים זולים"

זה לא עמוד ענן ואלה לא ימי עופרת יצוקה, אך באזור הדרום שוב נישאות האמירות המוכרות מהימים ההם בנוסח "המלחמה על הבית": מבחינת הרשויות המקומיות ואלפי עובדי המפעלים שבבעלות כימיקלים לישראל (כיל), שבשליטת החברה לישראל של משפחת עופר - הפסד במלחמה הזאת יעלה בבעלים חדשים, ענקית הכימיקלים הקנדית פוטאש, שלא תראה ממטר את העתיד הכלכלי והחברתי של הנגב.

ההודעה של פוטאש מלפני כשבועיים, על השעיית מגעיה עם ממשלת ישראל לקידום רכישת גרעין השליטה בכיל עד תכונן כאן ממשלה חדשה - לא הרגיעה את יותר מ-5,000 עובדי הקונצרן הדרומי הגדול. המסר מקנדה דווקא הגביר את המתח ואת החשדנות, העלה את מפלס החרדה הכללי וחידד את התחושה שמשהו גדול מתרקם מאחורי גבם ועוד ינחת עליהם כעובדה מוגמרת, שפעם עוד יידרשו ללמוד ולהכיל.

"אנחנו באמת חוששים שההודעה של פוטאש נועדה להרדים אותנו", אומר יו"ר ועד העובדים במפעל תרכובות ברום של כיל ברמת חובב, אבנר בן סניור: "ראש הממשלה רואה את כל סיפור המיזוג של כיל בפוטאש דרך החור שבגרוש ואנחנו מקבלים את הרושם שהוא נחוש לעשות עסקה. אנחנו לא נאפשר את זה".

למדינה יש מניית זהב בכימיקלים לישראל, מה שאומר שעוד לפני שפוטאש מתחילה לדבר עם בעל השליטה, עידן עופר, היא צריכה לדבר עם ממשלת ישראל. עסקה כזאת אמורה להיות אטרקטיבית עבור ממשלה שתנסה לכסות בור תקציבי עצום והעובדים במפעלי כיל בדרום משוכנעים שהם מבינים היטב כיצד חושבים בירושלים. המסקנה מלחיצה אותם.

"ראש הממשלה טוען שהוא בעד הבאת גורמים זרים לישראל. גם אנחנו בעד שיהיו כאן השקעות זרות, אבל זה לא המקרה: פוטאש לא מבקשת להשתלט כאן על חברה כושלת, שאחרי הרכישה היא תשקיע בה הון ותעלה אותה על דרך המלך, ולא מתכוונת לבנות כאן מפעל חדש או תשתיות - כי לא צריך והכול כבר קיים ועובד. למהלך כזה אין שום ערך מוסף מבחינת ישראל: פוטאש רק תיקח את הרווחים של כיל - לקנדה", מתרעם בן סניור.

החגיגה תיגמר

כיל היא המעסיק הגדול ביותר בנגב ובחמשת מפעלי הקונצרן שבשליטת עופר מועסקים כ-5,000 מתושביו: מפעלי ים המלח; מפעל הברום שברמת חובב; רותם אמפרט שבמישור רותם; פריקלאס שברמת חובב ומפעל המגנזיום שלגדות ים המלח. עוד רבבות מתושבי הדרום מתפרנסים מהפעילות הענפה של כיל באופן עקיף. מנתוני העובדים ומאלה שמזמנת מעת לעת הנהלת כיל בעצמה, מדובר בלא פחות מ-25 אלף איש: עובדי חברות שמעניקות שירותים למפעלי הענק כמו ניקיון, הסעדה, אבטחה, תחבורה ושינוע ועוד.

לפחות אלה שמועסקים במישרין במפעלי כיל, מרוויחים היטב בתמורה לזיעת אפם: שכרם הממוצע הוערך בידי בן סניור ב-3,000-5,000 דולר לעובד. השכר הוא רק חלק משורה ארוכה של הטבות ותנאי העסקה חלומיים במושגים של אזור הדרום: מדי שנה כמה נסיעות ליעדים אקזוטיים ברחבי בעולם, השתתפות של המעסיק בהוצאות שכר הלימוד של ילדי העובדים במוסדות להשכלה גבוהה, העדפת סטודנטים - ילדי עובדים בהליכי הקבלה לעבודות אבטחה במתקני החברה ברחבי הדרום, ימי גיבוש לגברים במסגרת "יום הגבר" שמונהג במפעלי החברה. לנשים - וזאת כבר לא המצאה של כיל - יש כמובן את הנופשונים הייעודיים במסגרת יום האישה הבינלאומי.

כעת, אותם עובדים שמדושנים ומפונקים מכף רגל ועד ראש ובאופן חריג ביחס לשכניהם שלא גומרים את החודש - מפחדים. החשש המרכזי הוא שאם עסקת פוטאש-כיל תהפוך מכותרות עיתונאיות לעובדה מוגמרת - החגיגה הזאת תיגמר, מישהו בקנדה יוריד את השאלטר וינתק להם את המוזיקה.

ים המלח הוא אותו ים המלח, גם מצדו הירדני. לא כך תנאי השכר של פועלי הייצור הירדניים. החשש של עובדי מפעלי ים המלח ושל המפעלים האחרים שמקבוצת כיל היא שיש להם אלטרנטיבה, זולה משמעותית ולא מאוד רחוקה.

"בסוף הכול עניין של כסף", אומר ל"גלובס" בן סניור. "הירדנים משתכרים כמה מאות דולרים בחודש, שכר זעום ביחס לזה שמשתכרים העובדים בצד הישראלי של ים המלח. אחרי שתשתלט על כיל, הדבר הראשון שפוטאש תרצה לעשות הוא למקסם את הרווחים שלה. פעילויות שנעשות היום בישראל - יעברו לצדו השני של הים. מה שעושה היום עובד ישראלי, יעשה עובד ירדני בעשירית המחיר. במבנה הבעלות החדש כיל תמכור פחות, המדינה תכניס פחות ממסים, העובדים שמרוויחים יפה ומחזיקים את הכלכלה של הנגב - יפוטרו וילכו הביתה כי יבואו במקומם זרים מירדן - והדרום יקרוס. אבל פוטאש תרוויח. מי בקנדה בכלל יראה את העובד מדימונה?".

"מה יישאר לנו - אבטלה?"

לצדו של בן סניור, בחזית המאבק של עובדי כיל, נמצא ארמונד לנקרי, יו"ר מועצת העובדים של מפעלי ים המלח: "אם עסקה כזאת תצא לפועל, פוטאש תשלוט על כל שוק האשלג בעולם. אבל הידע שרכשנו במשך שנים, ההשקעות האדירות בתשתיות - הכול יעבור לירדן. מה יישאר לנגב מכל העסקה הזאת? רק דבר אחד: אבטלה. מה תגיד למישהו בהנהלת הענקית הזאת? שכיל היא מנוע הצמיחה המרכזי של הנגב, שאחראי ליותר מ-20% מהתמ"ג שלו? הנגב יתייבש. בכלל, איזו מדינה בעולם תהיה מוכנה לוותר על אוצרות הטבע שלה?", אומר לנקרי.

בשבוע שעבר כבר הוציאו ועדי העובדים של כיל אלפים כדי לחסום את צומת דימונה במחאה על המיזוג האפשרי. העובדים שכרו את שירותיו של מוטי מורל, והעבירו מסר לראש הממשלה בנימין נתניהו: פעולות המחאה יימשכו ויחריפו עפ"י תוכנית סדורה, עד שיפרסם הודעה שלפיה כיל לא תימכר ועד שהכנסת תוביל חקיקה שתאסור מכירה כזאת בעתיד. ההצהרה ת מלשכת נתניהו עוד לא יצאה, ועובדי כיל מבטיחים שהפגנת האלפים בדימונה היא רק קדימון להפגנות שיעשו בירושלים.

לחרדה של עובדי כיל שותפים גם ראשי הרשויות המקומיות בנגב, שמובילים מאבק יזום משלהם בניסיון לטרפד את העסקה. כ-2,000 מתושבי דימונה מועסקים באחד מחמשת מתקני כיל בנגב, ומבחינת ראש העירייה, אלי בורנשטיין, המשמעות של עסקה כזאת היא לסגור לו את העיר: "אני למדתי את ההיסטוריה של פוטאש ומבין איך החברה הזאת עובדת: אני בטוח ברמת ודאות של 99.9% שבמקרה שהיא תשתלט על כיל, הפעילות הנוכחית שלה בנגב תעבור לירדן. הדבר הראשון שהיא תעשה זה דילול של עובדים ישראליים. זה לא יבוא במפץ, אם כי ביבבה. היא לא תפטר במאסות. עובדים יפרשו לגמלאות, ופוטאש לא תקלוט במקומם אחרים.

"זה מה שעשה לנו בדימונה בשעתו נוחי דנקנר עם מפעל כיתן. לא היו שם פיטורים המוניים: פשוט לאחר שעובדים יצאו לפרישה מוקדמת לא באו במקומם חדשים. המפעל התייבש עד שגווע. עכשיו כולם שוקדים על העברת צה"ל לנגב. מה זה יהיה שווה כל הדבר הזה אם ייבשו את הפעילות של כיל? מוציאים לנו את הרוח מהמפרשים.

"שלא תבין אותי לא נכון, אני בעצמי קפיטליסט", אומר בורנשטיין, "אני חושב שההפרטה של כיל הפכה אותה למה שהיא היום. אבל להעביר את החברה הזאת לידיים זרות, לא יהודיות, לא ידועות? אולי בסוף היא תתגלגל לאל-קאעידה? אתה יכול להיות ערב לכך שתדע בוודאות מי יקנה את המניות שלה בעתיד?". כעת בורנשטיין מחכה לראות מי יהיה שר האוצר הבא, ומקווה שזה יהיה יאיר לפיד: "יש עתיד של לפיד הודיעה שתמנע את המכירה של כיל", סיפר.

אם לפיד לא יהיה שר האוצר, בורנשטיין מבטיח עתירה בהולה לבג"ץ, כדי להורות למדינה לקיים את כל המגעים בנושא המיזוג של כיל עם פוטאש באופן שקוף וגלוי: "במקרה הזה לא הייתה עד עכשיו שקיפות", הוא אומר: "במשך שבועות התרוצצנו בין משרדי הממשלה, אמרו לנו שם שוב ושוב שאין מגעים עם פוטאש. ואז, לפני שבועיים באה פוטאש ומודיעה בעצמה שהיא משעה את המגעים עד הרכבת הממשלה החדשה. מישהו כאן לא אמר אמת. ואני מאמין במקרה הזה לפוטאש", אומר.

פוטאש: הטיעון שיובאו עובדים מירדן הוא קליט, אך לא מבוסס

גם אם הודיעה שאין, לפחות כרגע, הידברות עם הממשלה בעניין העסקה עם כיל - פוטאש כבר עובדת על הכשרת השטח לקראת מהלך משמעותי כזה, לרבות על עיצוב דעת הקהל בישראל. לדיון הציבורי, שבאופן טבעי יתרחב ויסער ככל שיתקדמו המגעים לכיוון של עסקה, פוטאש מתכוונת להגיע מוכנה, עם מסרים מלוטשים ומעודדים לתושבי הדרום, ובעיקר עם ניתוחים מפורטים של שוק הדשנים העולמי.השורה התחתונה של הניתוחים היא שלכיל לא תהיה ברירה: כדי להישאר רלוונטית לשנים הבאות, עת יחדרו לשוק חברות ענק שלוטשות אליו עיניים, אין מנוס מהמיזוג.

מקורבים לפוטאש בישראל מתייחסים לחששות של ועדי העובדים בכיל ושל הרשויות המקומיות בדרום כאל חששות טבעיים: אלה שלא ערים לתמורות בשוק הדשנים העולמי, לוקים במחסור של מידע וידע. לשיטתם, אלה מביניהם שכן ערים לו, יעשו בכל זאת שימוש בעסקה האפשרית עם כיל, בעיקר לצרכים של מינוף פוליטי כי באופק יש בחירות לרשויות המקומיות: "בכל מקרה, פוטאש עדיין לא החליטה אם הוא רוצה לרכוש את כיל וכמה להציע, ובטח שלא ברור מה תהיה צורת העסקה", הבהיר גורם שמקורב לענקית מקנדה.

המקורבים לחברה מקפידים להעביר מסרים מרגיעים לתושבי הדרום: "אם פוטאש הייתה רוצה לייצר בפחות כסף, היא לא הייתה מתעניינת ברכישה של כיל. בריכות האידוי שנמצאות בישראל לא יעברו לירדן, כי זה בלתי אפשרי. אם היא הייתה רוצה, היא הייתה קונה את מפעלי ים המלח הירדנים. איך פוטאש תביא לישראל עובדים זרים מירדן? אינטל הביאה לישראל עובדים זרים מהודו? זה טיעון קליט, ששגור בפיהם של בעלי תפקידים בדרום אף שהוא לא מבוסס", הבהיר אחד המקורבים.

לדברי המקורבים לחברה, אם וכאשר עסקה כזאת תקרום עור וגידים, כל התחייבויות העבר של כיל יחולו גם על פוטאש, לרבות הפעילויות בתחום איכות הסביבה; כיבוד הסכמים עם העובדים; פרויקט קציר המלח ועוד. זאת, בעת שכיל תהווה את החזית של פוטאש בשווקים כמו אפריקה, מזרח אסיה והודו - בניסיון לתת מענה תחרותי לחברות ענק כמו BHP וריו טינטו, שמתכוונות להתבסס בשוק האשלג העולמי במהלך השנים הקרובות. באין מיזוג כזה, כך אמר גורם המקורב לפוטאש, כיל עלולה למצוא עצמה עם כושר תחרות מוגבל מול אותן ענקיות, ועם ירידה בהכנסות. אז תיאלץ להעמיד את עצמה למכירה - רק בנקודת פתיחה בעייתית הרבה יותר.

יו"ר ועד העובדים של מפעל הברום: "הליכוד לא רואה אותנו"

"שלושה שבועות לפני הבחירות, ישבנו יו"ר מועצת העובדים של מפעלי ים המלח, לנקרי, ואני עם ראש הממשלה נתניהו, שבא לכנס פוליטי בבאר שבע. ישבנו שלושתנו, 5 דקות, מסביב לשולחן - מסביב היינו מוקפים באנשים. הסברנו לו ממה אנחנו חוששים. לא יצאנו מהפגישה הזאת מעודדים. אפילו מאוכזבים. לאחר מכן עוד פעלנו בכל הכוח כדי שייבחר", מספר אבנר בן סניור, יו"ר ועד העובדים של מפעל הברום של כיל.

הוא בן 50, עובד בברום כבר 26 שנה, מנהיג את העובדים במפעל 9 שנים ונחשב לאחד הפעילים הבולטים של הליכוד בדרום, חבר מרכז: "כשדיברנו עם ראש הממשלה הוא אמר משהו בנוסח שהוא לא ייתן לכך שהעובדים בכיל ייפגעו בעקבות מכירה כזאת. התאכזבנו ממה שהוא לא אמר: הוא לא אמר שלא תהיה מכירה. וכן, אני מאוכזב מהליכוד. הליכוד לא רואה אותנו. ח"כ מאיר כהן מ'יש עתיד' עשה כנס חירום בכנסת נגד העסקה הזאת. אף חבר כנסת מהליכוד לא בא לשם", סיפר.

בן סניור אומר שהוא עדיין חבר ליכוד, אך לא יראה את המפלגה שפוגעת בביתו שלו - כבית הפוליטי: "אם מישהו פוגע בבית שלי, לא אהיה בבית הפוליטי שלו. 50% מעובדי כיל מצביעים ליכוד", אומר.

לנקרי ממפעלי ים המלח הוא יו"ר סניף הליכוד בדימונה, קרוע בין הבית הפוליטי שלו למפעל שלו, לנאמנותו לאנשים שבחרו בו: "ראש הממשלה עדיין לא אמר את מילתו בעניין הזה ואני מניח שיש לו אילוצים. בכל מקרה, אם לא יוציא הצהרה שלא תהיה מכירה - נחריף את מהלכי המחאה שלנו", אמר.

 אתרי הפעילות המרכזיים של כיל בדרום