מהלך סמלי

הידיעה בדבר האפשרות ששר האוצר הנכנס יאיר לפיד יבטל את התקציב הדו-שנתי מיד עם כניסתו לתפקיד צריכה להתפרש יותר כמעשה סמלי מאשר מעשי. זהו מהלך סמלי כי הוא בא לומר מה לפיד חושב על קודמו, אשר התקציב הדו-שנתי נחשב תמיד לגאוותו. זהו מהלך לא מעשי כי, בפועל, שר האוצר החדש יאלץ להכין ולהעביר תקציב שיתייחס לשנה וחצי.

לוחות הזמנים והרצון של שר האוצר החדש לבנות תקציב שישקף את המדיניות של הממשלה החדשה, יכתיבו את ההתנהלות של שר האוצר. יידרשו לו חודשיים, לפחות, כדי לתכנן ולהעביר בממשלה ובכנסת את הצעת התקציב הבאה, לרבות הקיצוצים, העלאת המסים והפגיעה המתוכננת בשכר של עובדי המגזר הציבורי.

לפיד ירצה, כבר בימים הקרובים, לבחון את הצעת התקציב שהוכנה בימי הממשלה הקודמת, ולשנות אותה לאור העדפותיו. יתכן ויהיה לו נוח להמתין עד אשר יתקבלו המלצות פורמליות לגבי קיצוצים בהטבות לאוכלוסייה החרדית, או החלטות לגבי דיור בר-השגה. בכל מקרה הוא ירצה להביא לשינויים במערך התמיכות הממשלתיות כבר בתקציב שיובא לכנסת.

לוחות הזמנים צריכים גם להתחשב בצורך של לפיד להביא לאוצר לפחות חלק מהאנשים שאמורים לסייע לו במלאכתו, במיוחד לאור חוסר הניסיון וההשכלה בתחומים כלכליים. הוא צריך לגייס אנשים אלה כדי לסמן לראש הממשלה מה הם גבולות הגזרה, ולהבהיר לבנימין נתניהו שהוא לא יוכל להתערב בניהול השוטף של דיוני התקציב. אם מביאים בחשבון את כל אלה, הרי שהתקציב שיוצג לכנסת במאי או יוני, לכל המאוחר, יתייחס גם לשנת 2014.

אם לפיד יחליט להעביר בכנסת תקציב רק ליתרת 2013 הוא ייאלץ להציג מסמך שישלב בין רצונותיו לבין הצורך בקיצוצים גדולים, ולפתוח את הדיון מחדש כבר בחודש אוקטובר, כאשר היה מתחיל הדיון על התקציב לשנת 2014. לכן, ההיגיון הפוליטי, וצורכי משרד האוצר, מחייבים אותו להביא לאישור תקציב של שנה וחצי, שיאושר על ידי רוב חברי הכנסת שעדיין יהיו ממושמעים ולא יספיקו לצבור מלאי של תסכולים וכעסים.