ישנן בנות

"בנות", ד' 22:30, "יס oh"

אם פרדסים עוד משגעים אותך בריח...ובכן, יש לא מעט סימנים שאתה צעיר. אבל, כמה סימנים יש לכך שאתה כבר לא צעיר כמו שנדמה לך? הסדרה הזאת "בנות", שעונתה השנייה תגיע הערב לסיומה, היא ללא ספק סימן שכזה. התפעלות גורפת נרשמה בקרב המבקרים, מעיתונים ומגזינים בחו"ל ועד רבים מהקולגות שלי בישראל. צפיתי, ניסיתי והחלטתי שכנראה הבנות האלה צעירות מדי בשבילי. מה לא נכתב על הסדרה הזאת? על כותבתה וכוכבתה, על הייחוס שלה ושל חברותיה לסדרה, על הייצוג שלה כסוג חדש של נשיות, סמל לדור חדש ואחר, משוחרר לכאורה מתסכולי דור ההורים, אבל נושא על גבו שק נאה של תסכולים משלו. ועדיין, בכל פעם שניסיתי לתת לה צ'אנס, מצאתי את עצמי מתחנן שמישהו כבר יפסיק את המוזיקה ויגרש את חבורת ההיפסטרים הזאת מהשכונה המהוגנת שלי לאיזו דירה שכורה בדרום-העיר.

אולי לא ניחנתי ביכולת לראות את הניואנסים הנכונים, אבל אני חייב להודות שבעיני "בנות" הייתה לא יותר מכתבה מעייפת במקומון, פרי-עטה של כותבת צעירה בת 20 ומשהו שמנסה להשחיז כל מילה כך שתישמע שנונה, שמנסה לזרום אבל נתקעת בכל פעם מחדש, שמעמיסה דימויים מיותרים על כל שורה ושמנסה להסתיר בעזרת בגדי וינטאז' מחנות יד שנייה את העובדה שהיא לא מבקרת מספיק בחדר הכושר. לפיכך, הדבר היחיד שאני יכול לומר על הסדרה המוערכת הזאת, ערב סיום עונתה השנייה (השלישית בדרך), הוא שאני בדעת מיעוט, אפילו מיעוט קטן, כך שייתכן שאני לא רק קשיש משקיוויתי, אלא גם פחות חכם.