לא כדאי לך להציץ

הנחיית רשם מאגרי המידע לחשוף בפני המועמדים את חוות הדעת אודותיהם מחמיצה את מטרתה, לא מועילה לנבחנים, ואפילו מזיקה להם

לא רק המורים לומדים לקח מפרשת חוות הדעת של המורה והמשלחת לפולין: גם הבוחנים במכוני המיון כבר מתנסחים במשנה זהירות, בגלל הנחיית רשם מאגרי המידע לחשוף בפני המועמדים את חוות הדעת אודותיהם.

ההנחיה ניתנה לפני שנה, מכוני המיון התרעמו ועתרו, ולאחרונה הוסכם על פשרה: הנבחנים זוכים לעיין בממצאים ובהערכות אודותיהם, והמכונים מצדם רשאים להשמיט מדו"חות המשוב כל מידע המרמז על צרכי המעסיק ודרישותיו, ועל ומידת ההתאמה בין ביצועי הנבחן לדרישות המעסיק.

החמצת המטרה: מניעת אפליה בגיוס

חשיפת המידע בפני הנבחנים יכלה להיות בשורה משמחת: כולנו סקרניים מטבענו, וברור שאין כמו לקבל פידבק כדי ללמוד ולהשתפר, או לחילופין כדי לחזק ולהבליט את מה שהוערך לחיוב. אולם ההנחיה נולדה כדי למנוע אפליה בגיוס - לאפשר למועמד שנפסל לוודא שאכן פסילתו לא נקבעה בנסיבות מפלות. וכאן משהו התפספס ובגדול.

הלא אם מכוני המיון מפלים מועמד בגלל מוצאו, ודאי שלא יציינו זאת בדו"ח אודותיו. לכל היותר יתארו כיצד הוא מתנהג במצבים השונים, ויציינו זאת כסיבה לכך שאינו מתאים לתפקיד הספציפי. בדיוק כפי שהמורה מפרשת המשלחת לפולין התייחסה בתיוגיה לתכונות אופי והתנהגויות, ולא לצבע עור. איכשהו, נראה שגם בקרב התייגנים הגדולים בינינו יש עוד מידה של פוליטיקלי-קורקטיות כשזה מגיע למין ולמוצא.

כמובן, אין זה אומר שמגייסים חפים מתיוג ומאפליה על רקע מאפיינים אישיים, אולם זה נעשה הרבה לפני שמכוני המיון נכנסים לתמונה - עוד בשלב סינון קורות החיים על ידי המעסיק (סטטוס "נשואה +2", "מגורים: חדרה", לימודים במכללה לא נחשקת, וכיו"ב). בדיוק כפי שסינון המיועדים למשלחת לפולין נעשה הרבה לפני שאותה מורה שיגרה את המייל הנגוע, ומלכתחילה נותרו רלוונטיים רק תלמידים שהוריהם יכולים לממן את השתתפותם במסע.

התוצאה: עוד הטיות בגיוס

אם השאיפה הראשונית היא להתרחק מסטריאוטיפיזציה, אֵם כל ההטיות המנטליות בתהליכי מיון, הרי שבסופו של דבר המהלך הזה רק מגביר את בעיית השיפוט: כותבי הדו"חות, שלא רוצים לפגוע במועמדים או להיות מושא לתביעה, שוקלים מילים עד כדי העלמת האמת מן הדו"ח.

סיפר לי פסיכולוג תעסוקתי בכיר: "אנחנו אנשים רגישים... כשאתה יודע שהמועמד עשוי לקרוא את מה שכתבת עליו, אין מנוס מלטשטש ולייפות, ואז המהימנות והאמינות של הדו"ח נפגמות. עם יד על הלב - די ברור שהתמונה המתקבלת יוצאת שטחית בהרבה מכפי שהיה קודם לכן".

בצורה כזאת מצפון המאבחנים נותר נקי, אך מאפיינים חשובים אצל המועמד, שאולי צריכים להילקח בחשבון, לא נודעים למגייסים. כך, יכול להתקבל לעבודה מועמד שלא באמת מתאים לתפקיד. לחילופין, תכונות מעליבות בפוטנציה לא יצוינו בדו"ח אודות מועמד שאינו מומלץ לעבודה. במקומן יוקצנו הערכות אחרות שלו, שלא בצדק, ובלבד שיוסק שלא להעסיקו.

הדו"חות לא מועילים לנבחנים

בסופו של דבר, איזו תועלת תצא למועמד מהדו"ח שיקבל אודות עצמו? סביר להניח שזו רק תקשה עליו את חייו, הלא קלים ממילא כמחפש עבודה.

ראשית, המאבחנים לא נותרים אילמים לחלוטין. כדי לתקשר בכל זאת עם לקוחותיהם המגייסים, מבלי לפגוע במועמדים החשופים למידע, הם מאמצים לעצמם מינוח חדש שהנבחנים לא מבינים. בצורה כזאת, הדו"חות הופכים לסתומים ולבלתי מועילים מבחינת המועמדים.

עובדה זו מצטרפת לכך שמלכתחילה המידע שהנבחנים מקבלים מגיע חלקי, שכן מן הדו"ח מוּסרים כל הפרטים הקשורים לדרישות המשרה של המעסיק.

כך למשל, יכול להינתן לנבחן דו"ח שבו כתוב כך: "המועמד מתקשה להציע פתרונות יצירתיים באופן עצמאי, ונראה כי נשען על רעיונותיהם של אחרים בקבוצה". לאחר מכן, המסקנה ממשפט זה באשר להתאמת המועמד לדרישות המעסיק והמשרה אמורה להישמט מן הדו"ח: "לפיכך, עלול להתקשות להתמודד בכוחות עצמו עם הבעיות והקונפליקטים השכיחים והיומיומיים שמאפיינים את תפקיד ניהול הצוות". בצורה כזאת, קשה יהיה למועמד להפיק תועלת מהדו"ח שנחשף בפניו, ולהבין באופן מלא מה בעצם הסיבה האמתית שבגללה לא התקבל.

הדו"חות עלולים גם להזיק

המצב הזה מבלבל את המועמדים ועלול להקשות על תפקודם בהמשך תהליך חיפוש העבודה. לא לכל המועמדים יש הידע והכלים כדי להבין לעומק את הערכות המקצועיות של המאבחנים אודותיהם, ורוב המועמדים שנפסלים, בלא תיווך של איש מקצוע מתחום האבחון, יתקשו לדעת איך להכיל את המידע ומה בעצם עליהם לעשות עמו.

חוסר הבנת הדברים ופירושם המוטעה עלולים לגרום להם לתסביכים אישיים חדשים שיסחבו עמם בהמשך דרכם, וחלקם אף יהפכו לנבואות שמגשימות עצמן. כך למשל, מועמד שקורא בדו"ח אודותיו שהוא "נראה כמי שחושש להביע את דעתו", עלול למהר ולהסיק שהוא הססן ולא אסרטיבי באופן גורף, כאשר בפועל נהג בהססנות רק בסיטואציות מסוימות, והפסיכולוג כלל לא התכוון לתאר זאת כתכונת אופי קבועה אלא כהתנהגות נקודתית.