עתירה לבג"ץ: להגיש כתב אישום נגד ליברמן גם בתיק העיקרי

יותר מ-3 חודשים לאחר שהיועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, החליט לסגור מחוסר ראיות את תיק החקירה העיקרי נגד שר החוץ לשעבר אביגדור ליברמן, בפרשת חברות-הקש, הוגשה הבוקר (ב') לבג"ץ עתירה ראשונה נגד היועץ ונגד ראש אגף החקירות והמודיעין במשטרה, ניצב יואב סגלוביץ, כנגד סגירת התיק.

העותרים, תנועת אומ"ץ וח"כ מיקי רוזנטל (העבודה), מבקשים מבג"ץ להתערב בהחלטה ולהורות ליועץ המשפטי להגיש נגד ליברמן כתב אישום גם בתיק העיקרי, בעבירות שעליהן הוחלט בהחלטתו הראשונית של היועץ מאפריל 2011, לפני השימוע שנערך לסנגורי ליברמן.

עוד דורשים העותרים להורות ליועץ להחזיר את תיק החקירה למשטרה, לשם ביצוע השלמות חקירה בנושאים "שלא נבדקו ולא נחקרו עד תום כמתחייב", וכן למסור לעותרים את חוות-דעתם המלאות של אנשי הפרקליטות שתמכו בהעמדתו לדין של ליברמן בתיק זה - ובראשם פרקליט המדינה, משה לדור, ומנהלת המחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה, אביה אלף.

שופטי בג"ץ מתבקשים לקבוע דיון דחוף בעתירה, נוכח העובדה שראש הממשלה, בנימין נתניהו, החליט לשמור את תיק החוץ בעבור ליברמן, עד לתום משפטו בפרשת השגריר בבלארוס, ובלשונם של העותרים: "ליברמן נמצא בעמדת המתנה לכניסה לממשלה".

‏עוד לפני הדיון בסבירות החלטתו של היועץ לסגור את התיק העיקרי בפרשת ליברמן, יצטרכו העותרים לעבור שתי משוכות משפטיות משמעותיות:

משוכה אחת נוגעת לשיהוי בהגשת העתירה, יותר מ-3 חודשים לאחר שהתיק נגד ליברמן נגנז. טענת השיהוי עשויה לעלות הן מצד הפרקליטות, והן מצד ליברמן עצמו - המסתמך זה כמה חודשים על העובדה שתיק החקירה הזה הוא נחלת העבר.

המשוכה השנייה משמעותית יותר, והיא נוגעת למגבלות שהטיל בית המשפט העליון על עצמו בנוגע להיקף התערבותו בהחלטות היועץ המשפטי לממשלה בתחום ההעמדה לדין. ‏

הכללים המנחים לכך נקבעו בעבר בפסק הדין בעתירות נגד ההחלטה לסגור את תיק "האי היווני" נגד ראש הממשלה דאז, אריאל שרון, אז נקבע כי רק במקרים שהחלטת היועץ היא בלתי סבירה באופן קיצוני, היא תצדיק התערבות חריגה ונדירה מצד בג"ץ בשיקול-דעתו.

העובדה שההחלטה על סגירת התיק נוגעת לשאלה ראייתית, ולא משפטית כגון שיקולי עניין לציבור, וכי הראיות נמצאות בפני היועץ אך לא בפני השופטים, מצמצמת עוד יותר את האפשרות שבית המשפט יתערב בהחלטה.

יצוין כי וינשטיין הדגיש בהחלטתו כי גם לדור ויתר אנשי הפרקליטות שתמכו בהגשת כתב אישום נגד ליברמן בתיק חברות-הקש, הסכימו כי גם ההחלטה ההפוכה - לסגור את התיק - מצויה בתוך מתחם הסבירות.

‏‎‎הנחה מוטעית

‏החלטת היועץ עוסקת בחשדות נגד ליברמן לעבירות פליליות שביצע בין השנים 2001-2008. בחלק משנים אלה כיהן ליברמן כשר בממשלה וכחבר כנסת, ובחלקן היה אזרח פרטי.

ליברמן שלט והפעיל שורת חברות פרטיות, חלקן בישראל, חלקן בקפריסין וחלקן חברות אוף-שור במקלט המס באיי הבתולה הבריטיים ובמקומות נוספים. לפי החשדות המשיך ליברמן, במקביל לכהונותיו הציבוריות, לקיים את עסקיו הפרטיים, וליהנות מהזרמת תקבולים לחברות שבשליטתו, תוך הפרת החוק.

‏העותרים תוקפים את הסתמכותו של וינשטיין על פסק הדין בעניין "האי היווני", כהצדקה לנקיטת "הליכי בדיקה מיוחדים, זהירות והקפדה בגיבוש ההחלטה", וזאת נוכח "ההשלכות הרחבות שייתכנו להחלטה בעניינם של שרים, ובשל רגישותן ומשמעותן הרבה של החלטות מעין אלה".

לטענת העותרים, היועץ שגה בהסתמכות זו, וזאת בשל ההבדל שבין העמדתו לדין של ראש ממשלה, לבין הגשת כתב אישום נגד שר.

"היועץ פעל על סמך ההנחה המוטעית שעל החלטתו חלות חובות ההקפדה המחמירות החלות לעניין העמדה לדין של ראש ממשלה מכהן - ולא כך הוא. הנחה שגויה זו משליכה על סבירות החלטתו - וכפי שנראה - היא יחד עם נתונים נוספים מביאים למסקנה כי החלטת היועץ המשפטי לממשלה נגועה בחוסר סבירות קיצוני - המצדיק ומחייב התערבות בה וביטולה".

‏‎‎פגישה גורלית בקפריסין

‏‎‎נוכח היתרון המובנה של היועץ ואנשי הפרקליטות על פני העותרים ובית המשפט, שהרי מלוא הראיות בתיק מצויות רק בפני התביעה, מסתמכים העותרים בעתירתם על הראיות שפירט וינשטיין עצמו בהחלטה, כדי להראות שהחלטתו לסגור את התיק אינה סבירה.

בשל העובדה שהחלטתו של וינשטיין הסתמכה בסופו של דבר על חיקור הדין הכושל שנעשה לעדה, דניאל מורצי, בקפריסין, צירפו העותרים חוות-דעת של מומחה קפריסאי לסדר הדין הפלילי ודיני הראיות בקפריסין. מטרתה להוכיח כי בניגוד להנחותיו של וינשטיין, רשויות החקירה והמשפט בקפריסין דווקא משתפים פעולה עם ישראל, ואין יסוד להנחה שאם היה מוגש כתב אישום נגד ליברמן בפרשה זו, הליך גביית העדויות היה נתקל בקשיים עקב כך.

הפגישה הגורלית שהתקיימה בקפריסין בספטמבר 2004, במשרד עורכי הדין הקפריסאי שניהל את החברות שבשליטת ליברמן, עומדת בלב העתירה. וינשטיין הסיק מהראיות כי אין הוכחה ניצחת לכך שליברמן אכן השתתף בישיבה ונתן הוראות באשר לניהול החברות, אף שרישומי משטרת הגבולות לימדו כי הוא שהה בקפריסין במועד הרלוונטי.

‏היועץ קיבל את הסבריו של ליברמן, שנכח בישיבה מכיוון שהיא עסקה גם בחשבונות האישיים, כהסברים סבירים. העדה, דניאלה מורצי, טוענים העותרים, הוגדרה על-ידי וינשטיין כמי שמסרה "עדות סברה", שמשקלה נמוך.

"היועץ שגה בעת שסיווג את עדותה כעדות סברה, ובנוסף הוא הניח ללא הסבר כלשהו שאם יוגש כתב אישום והיא תתבקש להעיד, עדותה עלולה להיות בלתי אפקטיבית". ‏‎‎‏(בג"ץ 2175/13).