להעניש את ספרי הצמרת

כמה ימי מנוחה עוברים על שוחרי התספורות, המקצצים, הנהנתנים על חשבון אחרים... חופשה גם לגופים המוסדיים שאפשרו, באדישותם, בעצלנותם, בהתבטלותם או מאינטרסים זרים, את ההפקרות; ולרגולטורים, שהיו אמורים לשמור את ידם לחוצה חזק על הדק הבקרה.

ברק אובמה מקסים בנוכחותו את הממשלה שנכנסה זה עתה, את חברי הכנסת, שעברו בהנאה רבה מחופשה ללא תשלום לפני הבחירות לחופשה עם תשלום מלא וכבד, כולל כמה "נסיעות עבודה" מפנקות - לפני שבקושי עבדו כמה שעות.

חופש זמני גם לבתי המשפט, שדנו, דנים וידונו בהסדרי החוב, השם המכובס לפשיטות-רגל בפועל, ופסק-זמן לציבור הנפגע והמבוהל שמלקק את פצעיו, והוא עוד לא יודע את עומק הפגיעה בנכסיו ועתידו.

אחרי פסטיבל אובמה יבוא סוף השבוע שלפני ערב פסח, אחר-כך נאכל מרור מצופה בחרוסת. חול המועד מיועד לטיולים וחו"ל, יום העצמאות בדרך... עמישראל בחגיגה מלווה באימה מטיפוסים כמו יצחק תשובה, נוחי דנקנר, מוטי זיסר, הרצל חבס, אילן בן-דב, יוסי מימן, שעבדו עליו, לקחו לו את הכסף ולא מתכוונים להחזיר אותו, ומתומכיהם הפיננסיירים המלוקקים, שאפשרו, אפילו עודדו, את העברת הכסף מהכיס של האיש לחשבון הבנק הפרטי של הטייקון - בלי הנד עפעף.

אחרי החגים יגיע התכל'ס. הסדרי חוב, עוד ועוד הסדרי חוב. עשרות מיליארדים יושבים על עברי פי פחת. כמה כסף ציבורי יזרום השנה לביוב ההנאות שנתנו אלה לאלה ולקחו אלה מאלה? 10, 15, 20 מיליארד - כל מספר אפשרי. בשנה הבאה כנ"ל.

תוך כדי שחותכים לנו, עם ממשלה חדשה וכמה שרים שהצליחו בקסם אישי פרטי לשכנע ציבור רחב שיבחר בהם, ובראשם יאיר לפיד ונפתלי בנט - שרים לענייני תיקון כשלים ומחדלים, מגיע הזמן לסדר חדש. בתוכו: לקיחת אחריות אישית. זה לא שפתאום פרץ צונאמי או התפרץ הר געש, והחברה לא מסוגלת להשיב חובות. זה היה שם כל הזמן. הרבה זמן. רבעון אחר רבעון שנה אחר שנה.

איפה היו רואי החשבון? איפה היו המבקרים? למי בדיוק היה כדאי למרוח את הצרות על פני מאות עמודים של דוחות כספיים כבדים, מספרים חמקמקים והגדרות מתחכמות? מה יצא להם מזה? האם ידעו את האמת ומרחו אותה או שמישהו מרח אותם? בשני המקרים הם אחראים, ועליהם להיות חלק ממתן הדין.

הבנקים - חייכו לחברים, לא לקחו מספיק ביטחונות ולא עמדו בזמן על פירעון מוקדם. נאמני סדרות האג"ח - נרדמו עמוק בשמירה. אולי הם לא ראויים לתפקיד, אולי התפקיד לא מוגדר נכון ולא מטיל אחריות.

רשות ניירות ערך - אפשר שהיו"ר הנוכחי שמואל האוזר הקדים רפואה למכה ובצעד חריג ביותר הוביל את הבן-יקיר-לי של הבנקאות והביזנס, נוחי דנקנר, לחקירה, מעצר ושחרור. אבל איך קורה שהרשות לא מביאה לכלל אזהרה, לא מחייבת גילוי נאות על מצב החברה כשרק מתגלה הבור?

הממונה על שוק ההון באוצר - איפה היית כשהגופים הכפופים לך הפכו את חסכונות הציבור למשאבה, איך קורה שלא ראית את הסימנים ולא הזהרת מפניהם? הגופים המוסדיים - על כישלונם המהדהד, של רוב רובם, כבר לא צריך להכביר מילים.

איך קורה שכולם אבל כולם שמים את הכסף שלהם בדיוק באותם מקומות, אצל אותם גבירים. תמיד מקווים שהתשואות יהיו דומות והנפילות יכללו את כולם יחד כדי שיוכלו לומר: זה לא אנחנו, זה המצב. בדרך גרפו מתנות אישיות, צ'ופרים כספיים...

ובעלי התספורות: מהם חובה לקחת, חד וחלק, את השליטה בחברה. לא יכול לשלם? לא רוצה להביא מהבית, מתוך השכר המופלג שלקחת וחילקת לאנשי שלומך? תשאיר את המפתחות ותעוף החוצה. בדיוק כמו שזורקים מי שרכש דירה ולא יכול לשלם את המשכנתא. בעלי בית שלא מסוגלים, לא רוצים או כשלו בניהול החברה שלהם - מסוכן להשאיר אותם שם. מסוכן לציבור להמשיך להחזיק אצלם את כספו. בין אם מדובר באג"ח, הלוואה, ואפילו אשראי בנקים שגם הוא כולו כספי ציבור.

מי שהצליח להעביר הסדר חוב, מתרגל לזה, הוא יעשה בעתיד עוד אחד ועוד אחד... לכן ככל שימהרו לקחת לו את החברה, למנות לה מנהלים מקצועיים עד שתירכש או תוגדר חברה בבעלות כלל בעלי המניות והנושים - כן ייטב.

stella-k@globes.co.il