"סטארט-אפ ניישן לא הייתה קיימת אלמלא הטכניון-ניישן"

הנה כמה דברים שקרו באחרונה בטכניון, בפסגה הירוקה, המלהיבה, פורצת הדמיון האנושי, במלאת 101 שנים להנחת אבן הפינה: חוקרי המוסד האקדמי בכרמל שבחיפה הכינו את המתנה שקיבל הנשיא האמריקאי, ברק אובמה, מראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו - ננו-שבב, 0.04 מ"מ, מצופה זהב, מונח על אבן ירושלמית מימי בית שני, שעליו חרטו את מגילות העצמאות של ישראל וארה"ב; נחתם החוזה להקמת TCII, טכניון-קורנל, המכון למחקר מדעי הנדסי יישומי באי רוזוולט, מנהטן; ועוד - הפקולטה להנדסת מכונות פיתחה רובוט-נחש שייכנס לחללים ויסייע באזורי רעידות אדמה וקריסות מבנים; בפקולטה להנדסה ביו-רפואית פיתחו גישה חדשה להפעלה מלאכותית של רשתית עיוורת שתביא בעתיד לשחזור ראייה; סטודנטים בקורס "דיור בר השגה" בפקולטה לאדריכלות ובינוי ערים, התמודדו עם יצירת פתרונות מגורים ישימים לוואדי ניסנס, מהשכונות הצפופות ביותר בחיפה; ובכנס השנתי למדעי התעופה והחלל הציגו חוקרי האווירונאוטיקה והחלל שיטה המאפשרת ללהק לוויינים לפעול בחלל במשך שנה שלמה ללא דלק.

וזו רק טיפה, קמצוץ מהפעילות, שנשמעת דמיונית עד הזויה. חוץ מזה, הסטודנטים, מהם אלה שבעוד עשורים יהיו מועמדים לפרסי נובל, מגיעים לקמפוס עם ברק בעיניים, הנשיא פתח בפרויקט מיתוג חדש לטכניון ופנה לסטודנטים, בוגרים ועובדים שיבחרו לוגו חדש, אופציה מתחדשת לסמל הידע הטכנולוגי המוכר מאז 1912, הפעם בלי העשן השחור, שאיננו 'ירוק' במונחי המאה הנוכחית, ובלי גלגל השיניים שיצא מהאופנה.

לאחרונה גם נבחר פרופ' פרץ לביא שוב לנשיא, ברוב של 92 חברי סנאט, 2 מתנגדים ו-2 נמנעים. "כוכב הרוק של המדע" - כינו את פרופ' לביא לפני כמה חודשים כשנתן הרצאה על כוס בירה בפאב חיפאי בנושא "שנת חלום - אשנב לפעילות המוח", וכשהפיץ ברכת שנה טובה שבה צולם עם חתן פרס נובל בכימיה, פרופ' דן שכטמן, בריקוד היפ-הופ סוער על רקע רובוטים לטכנולוגיות זיהוי פנים.

"אין מאגרי שומן"

לאחרונה, פרופ' לביא אחראי גם לכך שהמכון הטכנולוגי והאקדמיה כולה פצחו במסע הפחדה המכוון במישרין לשרים וחברי הכנסת החדשים, מחשש שהגירעון התקציבי וקיצוץ המיליארדים הצפוי בתקציב, ייגע גם בהם.

- מה קפצתם? השבתתם לימודים, סטודנטים יצאו מהמעבדות עם שלטים.

פרופ' לביא: "ההחלטה הייתה לנסות להקדים רפואה למכה משום שלכולנו זכור מה קרה ב'עשור האבוד', 2000-2010. באותם ימים, על כל שני חברי סגל שפרשו מהטכניון, יכולנו לגייס רק חבר סגל אחד. זה הביא לקיצוץ דרסטי, כמעט 100, במספר חברי הסגל בטכניון. היחס בין סטודנטים לסגל גדל בצורה שפגעה בהוראה ובמחקר. כולנו מלאי חששות שמא לא תהיה לממשלה דרך יותר קלה לכסות על הגירעון אלא ע"י קיצוץ באוניברסיטאות".

- כל קיצוצי הרוחב בשנתיים האחרונות דילגו עליכם במכוון.

"כאשר פרופ' עמנואל טרכטנברג פרס בפנינו, לפני כשנתיים וחצי, את תוכנית החומש - 'הרפורמה בהשכלה הגבוהה' - הוא הציג מבנה שבו עיקר הגידול, עיקר התוספת בתקציב, תהיה בשנים הרביעית והחמישית, 2014 ו-2015. אני זוכר שאז אמרתי לו באירוניה, בחצי הומור: זה הכי נוח, מי יודע מה יקרה אז? איזו ממשלה תהיה? התחושה היא, ואינני יודע אם זה נכון, שאשר יגורנו בא לנו. שר החינוך החדש ושר האוצר החדש יצטרכו לעשות חושבים לעומק אם לפגוע שוב באוניברסיטאות".

- עם כל הכבוד, בתוך עמכם אתם חיים. אם חייבים לפגוע בבריאות, בביטחון, בסיוע לילדים וקשישים, למה לא בתקציבי ההשכלה הגבוהה?

"השאלה היא ממה לחתוך. אם הייתי משוכנע שההשכלה הגבוהה במדינת ישראל יושבת על מאגרי שומן, הייתי אומר: נכון, סדר העדיפות הוא ילדים, ביטחון, דיור וכד'. אבל זה לא המצב. בחודשים האחרונים ביקרתי ב-12 אוניברסיטאות ברחבי תבל. ראיתי ולמדתי שוב שהתקצוב שלנו רחוק מאוד ממה שמדינות משקיעות באוניברסיטאות מובילות, בחשיבה שאוניברסיטה היא קטליזטור כלכלי. אם אני מנסה להשוות את עצמי למדינות כמו קוריאה, סינגפור, שוויצריה - ההשכלה הגבוהה שם נמצאת בראש סדר העדיפות".

- יש בעולם גם פתרונות אחרים לתקצוב אקדמיה. למשל, שכר לימוד ריאלי לסטודנטים ומלגות למי שאינם יכולים לממן אותו.

"יכול להיות שיש לשקול את זה, אבל זאת החלטה חצי פוליטית. האם אתה, שר, ראש ממשלה, מעלה שכר לימוד לרבע מיליון בני אדם שבסופו של יום הולכים לקלפי? בכל מקרה זו לא החלטה שלנו. שכר הלימוד שמשלמים הסטודנטים בטכניון מהווה 9% מההכנסה השנתית. ייתכן מאוד שהדרך לתקצב את האוניברסיטאות הייתה צריכה להיות אחרת, חובת תשלום שכר לימוד ריאלי וסובסידיה לסטודנטים שזקוקים לה".

- בשביתה הגדולה לא תמכתם בהעלאת שכר הלימוד. עשיתם את זה למען הסטודנטים, ששמרו על האינטרסים שלכם.

"אני לא משוכנע בנושא הזה, אני חושב שהסטודנטים היום כן מוכנים לשמוע על העלאת שכר לימוד. אני אומר מה שאני שומע מנשיאי אוניברסיטאות מובילות במדינות מובילות בעולם: ממשלות מבינות שאוניברסיטאות הן הגורם הראשון במעלה לזרז את הכלכלה. לכן ממשלות פונות לאוניברסיטאות ואומרות: קחו כסף... הרבה כסף".

- מאחר שאצלנו לא מתחננים לתת, למה עדיף לתת מיליון דולר למעבדה בטכניון ולא לקניית מכשיר MRI לבי"ח?

"כי המעבדה שלי מכשירה את האנשים שלאחר מכן יעשו את מדינת ישראל למה שהיא. חד, חלק ובקיצור נמרץ. את תרומת הטכניון לכלכלת המדינה אפשר לתמצת במשפט אחד מדהים: סטארט-אפ ניישן לא הייתה קיימת אלמלא היה קיים טכניון ניישן. אין סיכוי בעולם שעם ישראל היה מגיע למה שהגיע אלמלא עם-הטכניון. רק לקחת את המחקר, הספר של הפרופסורים שלמה מיטל ואמנון פרנקל, Technion Nation, שיצא לא מכבר, שמוכיח באופן חד וברור כי 'הטכניון, כאוניברסיטה הטכנולוגית בישראל, הוא בית היוצר הראשון במעלה של הון אנושי טכנולוגי ואחראי במידה רבה להתפתחות וצמיחת המשק'. יותר מ-70% ממנהלי תעשיות ההיי-טק ומנהליהן הם בוגרי הטכניון.

"אז בהחלט נכון שמכשיר MRI הוא חשוב, וגם CT חשוב, ותקנים לרופאים לאחיות ולמחלקות, הרי אני קצת מבין בדברים האלה, כי הייתי דקאן הפקולטה לרפואה בטכניון, אבל אם רוצים מדינה שתוביל מבחינה טכנולוגית, צריך להשקיע במקור. מספיק לראות את החזון של מייקל בלומברג, ראש עיריית ניו יורק, כשהקים את התחרות העולמית לבניית מכון טכנולוגי חדש בניו יורק. הכותרת של המכרז ששלח לנו הייתה: אומות שיובילו במאה ה-21 יהיו אומות שייצרו ידע, ערים שיובילו במאה ה-21 יהיו ערים שייצרו ידע.

אז הנה, אנחנו מייצרים ידע. הרבה ידע. מחקר. מדע, טכנולוגיה. בשביל זה צריך כסף. לציוד, למבנים, לחוקרים, למורים, לתשתית, לשכר. זה כסף שכולו, במכפלות גדולות, חוזר למשק, לתעשייה, למדינה ולתקציב שלה. אין חברת היי-טק מובילה בעולם, גוגל, אינטל, סיסקו, אפל, נשיונל סמיקונדקטור ועוד שלא משתמשת בציוד שלנו, שלא יושבים בה אנשים שלמדו אצלנו. קחו את קוואלקום, ענקית הסלולר. שאלתי את המנכ"ל ארווין ג'ייקובס, למה פתחת מרכז בחיפה? הוא ענה לי: משום שהאנשים שלכם הכי טובים בעולם, וכשיש לנו בעיה ש-50 המרכזים שלנו בעולם לא יכולים לפתור, היא מגיעה לחיפה...".

- עליונות הטכניון ברורה, עדיין תנסה להסביר לשר בממשלה, לציבור שבוחר אותו, למה נכון לקצץ בכספי ילדים וחולים ולא בכספי אקדמיה.

"אני מאמין באמונה שלמה שזה סדר עדיפויות נכון. חוץ מזה, יש במדינה כסף גם לזה וגם לזה אילו רק היו משנים את סדר העדיפויות הכללי. חייב להיות חד וברור: השכלה גבוהה ואוניברסיטאות הם המנוף הראשון במעלה לקידום כלכלי. בכל העולם כבר הבינו את זה, ממשלות מפנות לזה תקציבים גם כשזה בא על חשבון תחומים אחרים".

"מעריך את הרב פירון"

- למה אתה מצפה מהממשלה החדשה, משר החינוך החדש שי פירון?

"אני רוצה שהשר יגשים את התוכניות שלו לגבי הוראת הליבה במגזר החרדי. זה קריטי לעתיד מדינת ישראל. ידע, ידע, ידע, זה כל הסיפור. אנחנו התחלנו בתוכנית לחרדים לפני שנתיים. אי אפשר להסתמך רק על שיטת הפלפול התלמודי, אי אפשר להתקיים על זה במאה ה-21".

- בתי הספר ממלכתיים, לא חרדיים - האם לימודי הליבה שלהם מספקים?

"לא מספיקים ולא מספקים, מישהו כופה על מדינת ישראל שרבע מהתלמידים שלה לא ילמדו מתמטיקה ואנגלית, אינני מבין איזו מדינה בעולם הייתה מסכימה לדבר כזה. אני מאוד מעריך את הרב פירון ואת העמדות שלו, אם יצליח לממש - זה יהיה הישג אדיר. דבר שני: לא לגעת בתקציב האוניברסיטאות. לתת לתוכנית החומש להתממש עד סופה, ב-2016".

"הטכניון מודל לחיקוי"

- מכנים אותך "אלוף ישראל בגיוס תרומות".

"זה בומרנג יפה משום שברגע שאומרים שאתה כל כך מצליח, יאמרו: 'ניתן כסף דווקא לאנדרדוג'. רוב תקציב הטכניון, כ-71%, מגיע מהממשלה, התרומות הן כל תקציב הפיתוח שלנו. רק עכשיו חזרתי משבועיים בדרכים. זה היה סיור מאוד מוצלח, גם כסף, אבל לא רק. זה גם יצירה של קשר. הפעם חצי מהאנשים שפגשתי היו אנשים חדשים. אנשים שבאו לפגישות איתי בגלל המוניטין של הטכניון בשנה-שנתיים האחרונות. הטכניון ממוקם היום בצמרת העולמית. בעילית האוניברסיטאות בעולם, מוניטין בהוראה ובמחקר שמשמש מודל לחיקוי בארצות רבות. אני לא בטוח שהישראלים בארץ מודעים לזה. זה דבר מדהים... ההתלהבות, המחמאות שאני מקבל בכל מקום".

- אתם מדברים על "עשור אבוד", אבל גם בעשורים הקודמים התקציבים לא היו דרמטיים.

"ההשכלה הגבוהה והמחקר המדעי היום שונים לחלוטין.עלויות, עלויות, עלויות. זה שם המשחק היום. אי אפשר לעשות מחקר מדעי בלי פיסות ציוד שעולות 2, 3, 4 ו-5 מיליון דולר. אני מסתכל על חברי הסגל שאני מגייס ואני מרגיש וואו... אין אוניברסיטה בעולם שלא רוצה אותם, בעוד 20 שנה הם יכולים לקחת את הטכניון, את המדינה את העולם, כמה צעדים קדימה".

- במה מושקעים כספי התרומות?

"רוב הכסף שמגייסים מושקע באנשים צעירים. לגיוס אנשי סגל חדשים חשיבות ראשונה במעלה. אין היום אוניברסיטה בארה"ב שאין בה ישראלי מוביל. ועם זאת, אם הייתי צריך היום לקלוט את כל חברי הסגל במדעי החיים שמתדפקים על דלתות הטכניון - הייתי צריך לפתוח עוד אוניברסיטה. וכמו בכל דבר, מהם ישנה איזושהי שכבה דקה שאני מחפש. במדעי המחשב ומדעי החיים אפשר לפתוח עוד שתיים-שלוש אוניברסיטאות רק מחברי סגל שרוצים לחזור ארצה.

אני לא חושב שמדינת ישראל יכולה להרשות לעצמה את זה... רק שבינתיים איננו יכולים לספק את כולם. אנחנו מחפשים באמת את 'הקרם דה-לה-קרם', את האנשים האלה שכולם, בכל העולם, באוניברסיטאות הטכנולוגיות והמדעיות היוקרתיות ביותר בארה"ב, רוצים אותם. כוכבים. ובכל זאת יש לנו היום חוסר קריטי באנשים משובחים בכמה תחומים: באזורים מסוימים של הנדסת חשמל, בהנדסת בניין, בתחום מבנים, קונסטרוקציות, מעט מאוד אנשים עשו דוקטורט, בין 2000-2010.

"שלא כבאוניברסיטאות אחרות בעולם, אני לא יכול להביא אנשי סגל לא ישראלים. בסינגפור 75% מחברי הסגל אינם סינגפורים, באוניברסיטאות יוקרתיות באירופה - חצי מחברי הסגל לא נמנים עם אותה מדינה. בארץ? כמעט כלום, כל עוד רישיון לעבוד כאן כרוך במסע ביורוקרטי מתיש ומתסכל שלא נגמר, אף אחד לא יבוא ואנחנו לא נסתבך בלגייס, וזה בנוסף לכך שאנחנו מדינה בעייתית מבחינה פוליטית".

- אתה רוצה לגייס זרים? הם רוצים לבוא?

"אני רוצה. הם רוצים. אם אפשר היה בזמן ודרך סבירה לתת רישיון עבודה למישהו שאיננו יהודי. אני מדבר על כוכב גדול שרוצה לבוא למחקר, ללימודים ולגור בארץ עם משפחתו. אם משרד הפנים, אם שר הפנים החדש, גדעון סער, יאשר את זה אני חושב שאנחנו נפתח עידן חדש... אדיר".

- למה זה טוב לנו, כציבור?

"מפני שככל שהאוניברסיטה יותר מצטיינת ויש בה מחקר מדעי יותר ומוביל יותר - זה טוב יותר למדינה ורווח נקי לציבור. יש לנו גם בעיה עם מדענים, כוכבים, שלנו - ישראלים שיצאו לפוסט דוקטורט ורוצים לחזור ולהיות חברי סגל בטכניון. הכוכב הזה מוכן לחזור במשכורת ישראלית, הוא מוותר על משכורת של פרינסטון, ייל ו-MIT, אבל הוא רוצה את אותה מעבדה שהייתה לו בפרינסטון, בייל וב-MIT כדי שלא יישאר מאחור מבחינה מחקרית. כדי להביא אותו אני חייב לתת לו אמצעי מחקר מתקדמים. זה כסף גדול".

מכון הטכניון-קורנל בניו יורק: "כך זכינו בתחרות הכי גדולה בעולם"

ברוזוולט איילנד, אי קטן לצד מנהטן, שוכן מבנה ישן וגדול של בית חולים ישן שלא מתפקד כבר שנים. המבנה ייהרס ותחתיו יקום בעוד כמה שנים, לתפארת מדינת ישראל, מכון הטכניון- קורנל לחדשנות TCII

(Cornell innovation institute - thechnion) - אוניברסיטה טכנולוגית, מרכז הנדסי יישומי של העיר ניו יורק. אלבום התמונות המפואר, לפני ואחרי, מונח ליד לביא, והוא מדפדף בו בגאווה.

"הסיפור התחיל בסוף 2010 כשקיבלנו מכתב מראש העירייה מייקל בלומברג, שהזמין אותנו להשתתף בתחרות, והסביר במכתב שהגדולה של עיר וההתפתחות שלה תלויה במחקר ליצירת ידע. אני חשבתי בהתחלה שמישהו מתבדח על חשבוני, אבל היה שם מספר טלפון, אז התקשרתי לעיריית ניו יורק ואמרו לי: כן אנחנו רוצים שתשתתפו בתחרות ואתם מאוד מעניינים אותנו. הסברתי שאני לא יכול להשקיע כסף משום שאנחנו מוסד שממומן על ידי המדינה. הוא השיב שהעירייה תממן 100 מיליון דולר, תיתן בחכירה את הקרקע על האי למשך 99 שנים ואחרי כן היא תהפוך לבעלת האוניברסיטה. שוויה אז בטח יימדד במיליארדים.

"האיש אמר לי כך: 'השלב הראשון הוא בלי כל התחייבות, אנחנו רוצים לראות את הוויז'ן שלכם'. אמרתי: אם כך אז בסדר. העברתי החלטה במוסדות הטכניון הנדרשות, חזרנו והצהרנו שאנחנו לא משקיעים שקל, וגם שאנחנו חייבים שותף אמריקאי, לא יכולים לעשות את זה לבד. מיניתי ועדה של שישה דקאנים, שהכינו תוכנית, אמרתי להם: תשתמשו בדמיון, תתפרעו בדמיון, הרי ממילא זה בלתי נתפס ואין לנו סיכוי לזכות. הם הכינו תוכנית יפהפייה, מודל אוניברסיטאי חדש שמתבסס על 3 מרכזי מחקר: סביבה, רפואה ותקשורת, שהמכנה המשותף ביניהם זו טכנולוגיית המידע. ניגשנו לעירייה והתגובה הייתה: וואו, אתם חייבים לעבור. בחלק הראשון התמודדו 40 אוניברסיטאות, בשני 18. כל המי והמי העולמי: סטנפורד, קולומביה, קורנל, קייסט של קוריאה, האוניברסיטה הלאומית של סינגפור, MIT, האוניברסיטה של לוזן שבאירופה.

"והנה, יום אחד, בשבוע הראשון של יוני 2011, מתקשר אליי אדם שתמיד רציתי לפגוש, סנדי ווייל, שעל שם משפחתו נקרא בי"ס לרפואה של קורנל, התורם הכי גדול שלהם שהיה המנכ"ל של סיטיגרופ. ווייל אמר שהוא רוצה לפגוש אותי. נדהמתי, שאלתי מתי תרצה לבוא? הוא ענה: תוך יומיים אני אצלך, רק סדר לי משטח להליקופטר. וכך היה. הוא יושב איתי ואומר: שמע, אני רוצה שאתה תשתף פעולה עם קורנל ותגישו הצעה ביחד. שאלתי אותו: למה? הרי כולם אומרים שסטנפורד תיקח את זה בהליכה, ולמה קורנל זקוקה לטכניון? הוא השיב לי כך: אתם פה לא מעריכים את העוצמה של הטכניון כמוסד שגרם למהפכה כלכלית במדינת ישראל. לקורנל אין סיכוי בלעדיכם. אתם מביאים למשחק משהו שאין לאף אוניברסיטה - לקחתם כלכלה אחת, הפכתם אותה לכלכלה אחרת. ראש העיר בלומברג אחר לי אחר כך: תאמין לי אתכם אנחנו מחפשים... וכך זכינו בתחרות הכי גדולה בעולם!"

- וכסף מניין?

"הכסף של קורנל, הם התחייבו להשקיע 2 מיליארד דולר ב-20 שנה. הם קיבלו 350 מיליון דולר תרומה ביום שהיינו בעירייה. יש להם קרן צמיחה ותיקה וענקית. העירייה התחייבה ל-100 מיליון דולר. ובכל זאת, הם שהציעו את השם TCII, "טכניון קורנל לחדשנות", שוויון בניהול, חצי מהדירקטורים, הקורסים כבר אושרו, גם התארים. פרופ' חיים גוטסמן, ממדעי המחשב שלנו, כבר מונה למנכ"ל משותף".

- נחזור למציאות, מה יוצא לנו מזה?

"ראשית כבר יצא לנו המון. כבוד, הערכה ברמה לאומית. לפני כמה חודשים אמר לי נשיא של אוניברסיטה גדולה: אין לך מושג כמה זה חשוב, הצלחתם להראות את הפנים היפות של מדינת ישראל, בעיקר בקמפוסים האמריקאים, ששם יש לכם בעיה פוליטית. פתאום ישראל מצטיירת כמוסד שיכול לתרום מדעית לניו יורק. הוא אומר לי: אתה יודע מה זה אומר לאותם סטודנטים בברקלי ובאוהיו שמפגינים נגדכם כמעט יום יום?".

- הלובי הפלסטיני פעיל?

"הוא מגיב כל הזמן. בכל יום שלישי נערכת הפגנה מול עיריית ניו יורק. קוראים לנו 'אפרטהייד יוניברסיטי', רוצים שקורנל תבטל את ההסכם. זה הישג גדול גם ליהדות האמריקאית, אנחנו הרי מאבדים אותם, אנחנו מאבדים את הדור שתמך במדינת ישראל ובאקדמיה במדינת ישראל בגלל השואה ותקומת ישראל. אין חודש שאני לא כותב מכתב ניחומים למישהו מהדור הזה שהולך לעולמו בגיל 90, 95. עוד 5 שנים לא יהיו אנשים כאלה, ההישג הזה הדהים את הדור החדש של הפילנתרופים, הלהיב אותם.

"היום אנחנו אומרים: הטכניון תורם לעולם. האזילקט, התרופה לפרקינסון של הפרופסורים שלנו, מוסא יודים וגון פינברג, שטבע המשיכה יחד איתם, ניתנת גם בערב הסעודית. התגליות של פרס נובל, של הרשקו וצ'חנובר, ושל הקוואזי קריסטל'ס של שכטמן, חוצות גבולות. העובדה שנבחרנו עם קורנל לניו יורק מאשרת אותנו ברמה עולמית, החורגת מגבולות מדינת ישראל. לא ייאמן מה שקורה: פעם שנייה שאני עושה מסע התרמה מאז הזכייה עם קורנל - פתאום נפתחו דלתות של אנשים ששנים אי-אפשר היה בכלל להגיע אליהם. המשפחות הכי עשירות בארה"ב, יהודיות ולא יהודיות, פתאום מוכנות לשמוע, לראות, לבוא לכאן. מתקשרים לפה אנשים שרוצים לבוא - כאלה שבחיים לא יכולתי להתקרב אליהם... יש לזה חשיבות אסטרטגית ממעלה ראשונה".

- מתי זה יתחיל לעבוד?

"בעצם מיד, התוכניות נראות נפלא. בינתיים הקצתה לנו גוגל העולמית שטחים במבנה שלה בניו יורק, במנהטן, חינם עד 2017. למה? כי הם רוצים להיות קרובים מההתחלה. אנחנו כבר מגייסים חברי סגל".

- מוציא מפה ומעביר לשם?

"לא. לא. אני לא מגייס פה, אני מגייס שם. פונה קודם לישראלים, אלה שנמצאים בטופ התחומים שלהם, שנמצאים מחוץ לישראל לפחות 20 שנה. המרצים מכאן - יכולים ללמד שם בשנות שבתון ובחופשות הקיץ. הסירי דאגה, הטכניון לא ייפגע, הוא, המדינה והציבור כולו רק מרוויחים בגדול".

"לפרופ' שכטמן היה אויב ענק ששלט בקהילייה המדעית"

פרס נובל בכימיה לשנת 2004 הוענק לפרופסורים אברהם הרשקו ואהרון צ'חנובר מהטכניון. בשנת 2006 הכתיר כתב העת "סיינטיפיק אמריקן" את הד"ר שולמית לבנברג, אז בת 37, כאחת מ-50 המדענים המובילים בעולם. ב-2012 קיבל הפרופ' דן שכטמן פרס נובל על גילוי חומר חדש: "גבישים קוואזי מחזוריים". אחד העניינים שבלטו היא העובדה ששכטמן גילה את החומר הרבה שנים קודם, אבל הממסד המדעי, עמיתים שלו, גיחכו, בזו לגילוי והפכו את שכטמן למדען מוקצה ונלעג. נדרשו לו שנים רבות עד שגבר על משמיציו והמצאתו הוכרה בפרס נובל.

- כמה עוד סיפורים כאלה, ממסד קשיח ומדענים קנאים, מסתובבים פה?

"אני חושב שהמקרה של דני היה יוצא דופן במיוחד. היה לו אויב ענק. לינוס פולינג, שהיה פעמיים זוכה פרס נובל, בכימיה ושלום. צריך להבין את המעמד האדיר של פולינג כדי להבין את עוצמת המאבק שנמשך שנים. זה היה אויב מר נפש ודומיננטי מאוד, ששלט בקהילייה המדעית, היה הגורו של המדע האמריקאי. כשהיה בן 90 חגגו לו יום הולדת בקמפוס והוא קם ודיבר נגד דן שכטמן. הוא מת. זה לא טריוויאלי הדבר הזה".

- ובטכניון, תמכו בשכטמן או נגררו אחר הגורו?

"דני קיבל תמיכה ואני לא חושב שהחיים שלו היו קלים. אני לא הייתי באותה תקופה בטכניון, אבל בהכירי את הקהילה האקדמית, אני מניח שהיו כאלה שהושפעו מלינוס פולינג, היו שהושפעו פחות".

- לא מטריד אותך? הרי יש אפשרות שפריצות דרך אדירות מתחבאות באמוציות אנושיות נמוכות.

"לא. אני לא מאמין. תצפית כזאת כל כך נדירה ותגליות גדולות כל כך נדירות, מה גם שהיום המדע הרבה יותר מורכב וגם הרבה יותר פתוח לביקורת... אני לא חושב שהיום, פה, קורה דבר כזה... לא ייתכן".