ישראל מחכה ליאיר: בכירי המשק מטכסים עצות לשר האוצר שצריך להתמודד עם "גירעון מפלצתי"

"לבצע היטל חד-פעמי על מי שמרוויח למעלה מ-50 אלף שקלים לחודש" | עו"ד רם כספי

לשמור על משמעת תקציבית. יש לשלב ידיים עם בנק ישראל על מנת להתנגד להרחבה מוניטרית, ולמנוע גלישה לאינפלציה שהיא אם כל חטאת שתפגע ותכה במיוחד בשכבות הנמוכות מבחינת רמת ההשתכרות ובזוגות הצעירים. במקביל יש לשלב כוחות עם ההסתדרות, עם ארגוני המעסיקים ועם המגזר העסקי ולקיים "שולחן עגול" שיתכנס באופן קבוע לשם גיבוש עמדות משותפות. חשוב ששר האוצר יקשיב לעמדותיהם ויפעל בהסכמה ככל שניתן.

לחתוך בהוצאות, להעלות מסים. יש לבצע חיתוך רוחבי ומיידי בהוצאות הממשלה בשיעור של 3% תוך העלאת מס החברות בשיעור של 2%, העלאת המע"מ בשיעור של 1%, והטלת היטל חד-פעמי לתקופה של שנתיים בשיעור של 10% מסכומי המס המשולמים על-ידי מי שמרוויח למעלה מ-50 אלף שקלים לחודש.

להחיל מע"מ דיפרנציאלי. יש לסייע לשכבות הנמוכות מבחינת רמת ההשתכרות על-ידי קביעת סל מזון בסיסי שיהיה פטור ממע"מ, תוך ביטול כל יתר הפטורים ממע"מ, לרבות פירות וירקות, למעט אלה שיימנו עם סל המזון הבסיסי.

להציף את השוק במקרקעין זמינים לבנייה. הוזלת מחיר הדיור באופן דרסטי תתאפשר רק בחקיקה ראשית, שתעמוד בתוקפה לתקופת חירום של ארבע שנים, שלפיה המועצה הארצית תהיה רשאית לשנות את הייעוד של מקרקעין חקלאיים לייעוד למגורים באזורים סמוכים לערים.

לתמרץ השקעות בפריפריה. יש לתת ליישובי הפריפריה שיוגדרו על-ידי הממשלה מעמד מיוחד, שלפיו כל יזם שיבצע במהלך ארבע השנים הבאות השקעות בעסקים או במיזמים חדשים שיוקמו ביישובים אלה למטרה עסקית כלשהי, יהיה רשאי לנכות את סכום ההשקעה כהוצאה ממס. זו הטבה משמעותית בשיעור של לפחות 25%.

"לאפשר לשוק ההון להשקיע בבנייה להשכרה" | אברהם קוזניצקי, יו"ר מנרב

אל תרסק את מחירי הנדל"ן. התמודדות עם מחירי הנדל"ן לא יכולה להיעשות בפתרונות קסם, וכל העצות הפופוליסטיות לא יפתרו את הבעיה - מה גם שמגזר הנדל"ן מגלגל מעל 100 מיליארד שקלים כל שנה ויותר. יש לרסן את מחירי הנדל"ן, אבל בשום אופן לא לרסק אותם, כי אם יתרסקו הם ימיטו אסון על כל כלכלת ישראל - קבלנים, ספקים, יזמים, בנקים למשכנתאות, וכל אותם רוכשי דירות שקנו דירה ב-2 מיליון שקלים, משלמים עליה משכנתה ל-15 שנה, וכבר היום היא לא שווה את המחיר שמשלמים עליה.

הקם ועדת מומחים מכל המשרדים והמגזרים לגיבוש פתרונות למצוקת הדיור. יש לגבש תוכנית מושכלת, לא עוד היצעים מוגברים של קרקעות ושל ריביות זולות. צריך להבין שזוגות צעירים הם לא משפרי דיור ומשפרי דיור הם לא הקונים לצורך השכרה. זוגות צעירים לא חייבים לקנות, אפשר לבנות להשכרה, ולמצוא דרכים למשוך אותם לפריפריה. לא רק לקריית גת אלא גם לפריפריה הקרובה - דרום תל אביב, אזורים בסביבות ראשון לציון, רחובות וגדרה.

אפשר לשוק ההון להשקיע בבנייה להשכרה. צועקים 150 אלף דירות להשכרה, אבל מה עוזר להפריח סיסמאות? מי יבנה את זה? מדינת ישראל, עם גירעון של 40 מיליארד שקלים? צריך מודל כלכלי למימון, שמוסדיים יוכלו להשקיע בבנייה להשכרה - באותן קרקעות שהוקצו לשם כך - ויקבלו תשואה של 6%-7%. כך אפשר לבנות דירות שעלותן תהיה 600-500 אלף שקלים ויהיו שוות לכל נפש. בנוסף, דאג שיקצו קרקעות רק להשכרה, ושכל מי ששוכר, תהיה לו אופציה לרכישה.

"להכשיר פי שניים ושלושה יותר מהנדסים" | יהודה זיסאפל, יו"ר קבוצת בינת

להכשיר מהנדסים דרך הקמת אוניברסיטאות חדשות. מה שמניע את הכלכלה הישראלית זה היי-טק, ומה שמניע את ההיי-טק זה כוח אדם איכותי, ובכמות מספקת. מעל עשרים שנה לא הגדלנו את כמות הבוגרים בתחומים הרלבנטיים, ובלי מהנדסים חדשים, ההיי-טק לא יוכל לצמוח. העלייה הרוסית בשעתו תגברה את השורות, אולם המהנדסים העולים של אז מתחילים לפרוש, ואין מי שימלא את השורות - כמות הפורשים גדולה מכמות המצטרפים. חייבים להכשיר פי שניים ושלושה יותר מהנדסים, על-ידי הקמת אוניברסיטאות חדשות, וגם לדרוש שיותר תלמידי תיכון ילמדו חמש יחידות מתמטיקה.

זהו גם מכשיר לשימוש בהון אנושי אבוד וסגירת הפער החברתי, כפי שניתן לראות בתוכנית אופקים להיי-טק, שלוקחת יוצאי צבא ללא בגרות, במצב סוציו-אקונומי קשה אבל עם כישרון ועם מוטיבציה, ובמכינה של 15 חודשים גורמת להם להתקבל לטכניון ולאוניברסיטאות, ושם הם התלמידים היותר טובים.

להאריך את תוחלת החיים המקצועית של המהנדסים הקיימים. רבים מהמהנדסים נפלטים או פורשים מהתעשייה לא משום שהם רוצים בכך, אלא מפני שבהיי-טק יש שינויים טכנולוגיים מאוד מהירים. יש כאן פרדוקס: מצד אחד חסרים מהנדסים, ומצד שני יש מהנדסים מובטלים. ולכן נדרשים רענון והסבה מקצועית שתאריך את תוחלת החיים המקצועית של מהנדסים.

קל מאוד לבצע תוכניות כאלה, שכמותן עשינו כשהייתי יו"ר איגוד תעשיות האלקטרוניקה. בכ-5,000 שקלים אפשר לעדכן את הידע של מהנדס תוכנה, ולהפוך מהנדס אלקטרוניקה למהנדס תוכנה עולה כעשרת אלפים שקלים. בתוך חודשיים הוא יחזיר את ההשקעה בדמות מס הכנסה וביטוח לאומי. זה מקובל במדינות רבות דוגמת גרמניה, וזהו פתרון למחסור במהנדסים לטווחים קצר ובינוני - שנה עד ארבע שנים שיסגרו את הפער עד שתסתיים הכשרת המהנדסים החדשים.

"הפנה השקעות בתשתיות לסקטור הפרטי" | צבי סטפק, יו"ר מיטב-דש

אין מנוס מקיצוץ רוחבי. במצב רגיל, כשצריך לקצץ בהוצאות, עדיף לעשות זאת על-פי סדרי עדיפויות. אבל לך לא יהיה זמן ללמוד חודש-חודשיים, יהיה לך לוח זמנים מאוד קצר, ובמקרה הזה אין ברירה אלא לקצץ בשיטת הקו הישר, כלומר אחוז אחיד מכל משרדי הממשלה. חוץ מזה תצטרך לעשות מהלך מאוד אגרסיבי ולא פופולרי, שיהיה מורכב מהרבה מאוד צעדים קטנים, ומקיצוץ גדול יותר בתקציב הביטחון - למרות הלחצים של המערכת.

רד מהרעיון ההזוי של תקציב דו-שנתי. דחה לשנה הבאה את הסדר הגדול, שאותו תעשה בתקציב 2014, ובשום אופן אל תנסה לעשות תקציב דו-שנתי. הזוי, בתקופה של אי-ודאות, לקבוע מראש לשנתיים מה יהיה.

הפנה השקעות בתשתיות לסקטור הפרטי. בשנים האחרונות הגדילו את התקציב בתחום התשתיות, ולא יהיה מנוס מלקצץ גם שם, אבל אפשר לעשות זאת על-ידי הפניית פרויקטים מהקופה הציבורית אל הסקטור הפרטי, בסגנון כביש 6, בערבות מדינה מסוימת.

אל תעלה מס על הבורסה. יש המדברים על העלאת המס ל-25%. זה טוב בתור סיסמת בחירות, אולם זה לא יוסיף שקל לקופת המדינה, כי הכסף ילך למקומות אחרים, כפי שראינו ב-2012 עם המס הקיים. זו הייתה שנה לא רעה, אבל ההכנסות ממסי הבורסה ירדו כי הייתה פחות פעילות בבורסה. בנוסף, רצוי להימנע מצעדים שמשדרים חוסר יציבות ושינוי תדיר של מדיניות המיסוי, כי הסקטור העסקי חייב ודאות כדי לפעול. את מס החברות אפשר להעלות ב-1%, מ-25% ל-26%, בלית ברירה. לא בשל הכסף שזה יכניס אלא בשל המסר הציבורי שהצעד מעביר.

הטל מע"מ כלשהו על פירות ועל ירקות, כדי להילחם בהון השחור. לא הייתי מטיל 17% על ירקות ועל פירות, כדי לא לפגוע בשכבות החלשות שאצלן זהו מרכיב גדול יותר בהכנסה. אבל איזשהו מע"מ צריך להטיל, כי אם יש שוק שחור בישראל, עיקרו בא מכיוון שרשרת האספקה מהחקלאי ועד המכירה. זה יאיר מאורות חשוכות מאוד שבהן מתחבא הכסף.

הנהג חובת דיווח כללי, כעוד כלי למלחמה בהון השחור. אני בטוח שהדבר יתרום מינימום 5 מיליארד שקלים תוספת מס, וגם מבחינה חברתית זהו צעד נכון שישנה את הנורמות של אינסטלטורים, של מורים פרטיים ושל אחרים.

העלה מס על רווחים כלואים, אבל בזהירות. אני בעד להעלות את המס על רווחים כלואים, אבל צריך לעשות זאת בסופר זהירות, בהדרגתיות ובשכל. למשל, אפשר ליצור מצב שמי שימשוך את הרווחים בשנה הבאה, ישלם שיעור מס מסוים כתוספת (על האחוז הקיים), ואם ימשוך בעוד שנתיים - פי שניים מכך. זה ייצור תמריץ לחברות להזדרז ולשלם את המסים. נכון שזה לא צדק חלוקתי לעומת חברות אחרות, אבל את הבעיה הזאת צריך לפתור אחת ולתמיד.

"שנה את שיטת תשלום הארנונה לגבייה לפי תנועת הלקוחות והרווחים ולא לפי המטרז'" | רמי לוי, מנכ"ל רמי לוי שיווק השקמה

אל תעלה מסים. ההכנסות והכלכלה של מדינת ישראל נשענות על המגזר העסקי הפרטי, ושר האוצר החדש צריך לשמור עליו ולחזק אותו. באותה נשימה צריך לקצץ בכל מה שקשור לסקטור הציבורי, שמייצר ביורוקרטיה ומטיל קשיים לא קטנים על המגזר העסקי. צריך לגרום לכך שלסקטור הפרטי תהיה יותר הכנסה, והוא יוכל לייצר יותר מקומות עבודה.

הקל על העובדים עבודה נוספת. על עבודה שנייה עד סכום מסוים לא הייתי גובה מס, כי שומעים כל הזמן על מלחמה בהון השחור, ופה אפשר לייצר פתרונות שלפחות חלק מהאנשים לא יצטרכו לעבוד שחור - פנסיונרים ואחרים שלא משתלם להם לדווח על העבודה הנוספת בשל גובה המס.

שנה את שיטת תשלום הארנונה. כיום גביית הארנונה נעשית בצורה לא נכונה ולא הוגנת, וזו מערכת עם הרבה פטורים. גובים לפי מטר רבוע. כך, זוג צעיר עם ילדים שצורך הרבה שירותים, כגון חינוך, משלם לפעמים פחות מזוג מבוגר שילדיו כבר בגרו וכמעט אינו צורך שירותים עירוניים. או שתי משפחות שגרות בדירה באותו גודל, האחד משתכר בקושי עשרת אלפים שקלים והשני 30 אלף שקלים.

באופן טבעי, הזוג שמשתכר יותר יוציא יותר כסף ותשלום המע"מ שלו יהיה גבוה יותר, וכך ייעשה גם צדק בתשלום הארנונה שלו. אותו העיקרון נכון גם בעסקים: חנות פלאפל פופולרית של 30 מטרים רבועים מייצרת יותר הכנסות וגם יותר לכלוך מאולם תצוגת רהיטים של אלף מטרים רבועים. בשיטת הגבייה דרך המע"מ, התשלום ייעשה לפי תנועת הלקוחות והרווחים ולא לפי המטרז'.

הכתבה המלאה - במגזין G

דב מורן מצפה מיאיר לפיד להיות מהפכן | מכתב אישי

יאיר שלום,

נפגשנו לפני כחצי שנה בשביל לדבר על ההיי-טק הישראלי. ניסיתי להסביר לך את אחד משורשי תחלואות ההיי-טק והכלכלה. כמו בכל מדינה מרבית הכסף להשקעות נתונה בידי קרנות הפנסיה. מסיבה היסטורית מטופשת קרנות הפנסיה בישראל מקבלות את הכנסותיהן כאחוז מהכסף המנוהל ולא על-פי הישגיהן. גרוע מזה: כל הוצאה שהן יוציאו, גם אם הוצאה זו נועדה לטיוב ההשקעות, תרד מההכנסות האלה. זה נורא. זה כמו שהייתי לוקח מנכ"ל לניהול העסק שלי ואומר לו, קח שכר של 5 מיליון דולרים לשנה; משכורתך מובטחת לעד והיא איננה תלויה ברווחי העסק, וכל הוצאה בחברה, גם אם היא לטובת העסק, תורד ממשכורתך. יש סיכוי שהעסק שלי היה מצליח?

זה גורם לכך שמי שאמון על מרבית ההשקעות במדינה (ועל שמירת כספי הפנסיה שלנו) עושה עבודה נוראה (לא כולם כמובן, אבל הרוב...). אין השקעה אמיתית בטיוב הכסף. מה כן עושים? משקיעים את הכספים במניות באופן די אקראי ולא מקצועי (מישהו שמע על אנליסט מקצועי ברמה בארץ? יש כאלה, אך מספרם זעום ומשכורתם בדרך כלל לא פרופורציונית בהשוואה למשכורת של אנליסט רציני בחו"ל). משקיעים באג"ח אם עומד מאחוריו שם של טייקון (לפחות כך זה היה עד היום...). משקיעים בנדל"ן כי קל נורא לחשב את כדאיות ההשקעה (קל לכאורה...). מה לא עושים? לא מקימים קרן להשקעה בתעשייה (גם אם קרן כזאת עשויה להביא תשואה טובה יותר לכסף! ראה פימי, ראה פורטיסימו). לא מקימים קרן להשקעה בחברות הון סיכון (אני לא מדבר על השקעה בקרן הון סיכון אלא על הקמת קרן הון סיכון). לא משקיעים בשום דבר שדורש מאמץ והוצאות.

יש לזה שני אפקטים: האחד - כספי הפנסיה שלנו מנוהלים רע. מי שמרוויחים מכספי הפנסיה שלנו זה מנהלי התיקים ומי שלמדו איך לנצל את המערכת העקומה הזאת לטובתם. האפקט השני - במדינת ישראל לא משקיעים בתעשייה. לא בתעשייה הרגילה, לא בתעשייה הביו-רפואית ולא בתעשיית ההיי-טק. אם אין תעשייה - אין כלכלה. מדינה לא עושה חיל מזה שאנשיה מוכרים זה לזה מבלי שאיש מהם גם מפתח ומייצר.

עכשיו, השאלה הגדולה היא אם לרוץ לטפל בזה. התשובה שלי: לא עכשיו. טפל קודם בדחוף. הדחוף הוא התקציב. יש לך משימה אדירה להבין את המערכת, להבין את המנגנון הזה, שבו הכסף זורם לפה ולא לשם. אתה צריך בתוך שבועות ספורים להבין איפה הכסף.

היכנס לתפקיד בנחת. בלי מהפכות. תקציב על בסיס התקציב הקיים עם שינויים קלים וכולי... אל תסכים לתקציב דו-שנתי. מי שהנהיג תקציב דו-שנתי היה במקרה הטוב עצלן ובמקרה הרע מי שלא הבין את הכוח האדיר שיש בתקציב (המנוהל בקפדנות) ואת הצורך המתמיד לעדכן ולשנות אותו בהתאם לצרכים המשתנים. אתה יודע איך זה נגמר (בטח שאתה יודע... הביאו אותך לטפל בבור הזה...).

ואז, אחרי שתגמור את התקציב לשנת הכספים הנוכחית, יהיו לך כמה חודשים לעבוד עם צוות מומחים על התקציב החדש. אז - אני מצפה שתהפוך למהפכן. שתבנה את התקציב הבא מאפס. בלי ההנחות השגויות הנגררות כך מתקציב לתקציב. שתתקן את בעיית קרנות הפנסיה. שתעשה באלאנס נכון בין הטווח הקצר והארוך. אל תהסס לשחוט פרות קדושות (למשל: פנסיה לא הגיונית למשתחררים מצבא הקבע אינה יכולה להימשך תחת המסווה של "ביטחון המדינה"). אל תנתק את נושא העלויות מהמתווה המדיני, כי יחסים לא טובים עם האמריקאים או האירופים או אינתיפאדה חדשה יכולים לעלות הרבה יותר מכל חיסכון שפקידי משרדך יטרחו עליו חודשים.

אל תחפש את הכסף מתחת לפנס. אל תשכח שמאחורי כל שורה בתקציב עומדים אנשים שחייהם תלויים בהחלטתך. ותשאל את השאלה הנכונה, שהיא לא "איפה הכסף", אלא "איפה שמים את הכסף".

בהצלחה,

דב