מיתולוגי אמיתי: "קפה בתיה" בתל-אביב נפתח מחדש

"רסמי, פעמיים צ'ולנט סאדה". הייתי ילד קטן. עמדתי עם הסיר הריק ליד הדלפק בקפה בתיה וחיכיתי שיגיע תורי. אבא חיכה בפורד אסקורט האדומה הישנה, בדיזנגוף פינת ארלוזרוב. אפילו אז אי-אפשר היה לחנות שם. הקריאה הזאת החרידה את החלל בכל כמה שניות. לפעמים סאדה (נקי, בלי כלום) ולפעמים עם קישקע. ממרחק השנים כבר איני בטוח ששמו של הטבח הערבי, שהיה מכין את הצ'ולנט ואת הגפילטע, היה באמת רסמי. אבל זה מה שנחרת בזיכרוני. לך תתווכח עם הזיכרון; הזיכרון שהוא לפעמים אויבו הגדול ביותר של הטעם. ולפעמים גם ידידו.

לפני כמה חודשים סגרו את קפה בתיה. אחרי למעלה משבעים שנות צ'ולנט עם קישקע, גפילטע פיש עם חריין (חזרת, גויים שכמותכם, חזרת), ואלתרמן ופן ורובינא וגברת בתיה הנצחית. מכיוון שאני חולף כמעט בכל בוקר על-פני הפינה הזאת, צפיתי בתהליך הסגירה הכואב. אפילו תיעדתי אותו במצלמת הטלפון שלי. השלט הבטיח אמנם שבקרוב תעבור המסעדה לבית חדש, אבל אני, פולני סקפטי שכמוני, סירבתי להאמין.

מעט מאוד מקומות שווים את התואר הזה, מיתולוגי, שמחולק בימינו בפזרנות מדאיגה. קפה בתיה היה ללא ספק אחד מהם. הסיפור כבר סופר מאות פעמים. אלתרמן, הפלמ"ח וכל הג'ז והגפילטע הזה, לא נחזור על כך שוב. חפשו ברשת אם אתם ילדים. לא רק שלא האמנתי שתיפתח המסעדה מחדש, קשה היה לקוות שגם אם אכן יקרה הדבר, תצליח בתיה לשמור על הרוח הנוסטלגית ההיא במקום חדש. אי-אפשר לפתוח את כסית מחדש באבן גבירול או בשדרות רוטשילד. אפילו בדיזנגוף עצמו לא הצליחו אחרי ששיפצו. וגם לא את בתיה. סיפרתי כאן לפני כמה שבועות על מפגש רחל בכרם התימנים ששרד שיפוץ וחיים חדשים בערבים. לאוכל פולני, כך חשבתי, זה לא יכול לקרות. אף אחד לא רוצה יותר ג'ילה רוטט של גפילטע פולני מתוק.

חשבתי, וטעיתי.

לפני כמה שבועות נפתח קפה בתיה מחדש, ברחוב החשמונאים, מול השוק הסיטונאי ז"ל, על חורבות מסעדת הגורמה הוותיקה תמרה. לא כולם שורדים. הוזמנתי למסיבת הפתיחה, ואפילו הלכתי. תערובת משונה של כוכבי ערוץ הילדים וקשישים נוסטלגיים הסתובבו בין השולחנות ותקעו גפילטע ממוזער. היה מוזר.

אחרי יומיים חזרתי לארוחת צהריים עם ידידי י' הצייר. המלצרית הצעירה לא ידעה לבטא נכון פרפעלע'ך כשסיפרה שבעצם אין היום, אמרה שאין בצל מטוגן עם הקרפלעך, ובאופן כללי נראתה כאילו הייתה מעדיפה למכור, ולאכול, המבורגר או פיצה. זכותה.

אכלנו דג מלוח, לא היה כבוש, שתינו וודקה לא מספיק קפואה ולא מספיק טובה, ובירה קרלסברג מבקבוק, אף שהבטיחו מחבית, והיא כבר הייתה ממש חמה. טעמנו גפילטע מתוק עם חזרת חריפה, קרפלעך עם בצל מטוגן (בסוף היה בכל זאת), מרק עוף עצוב עם לוקשן (אטריות, יהודים, אטריות), ושוק אווז עם רוטב תפוזים (בלבוב לא שמעו על הרוטב הזה, אבל מילא) עם קצת כרוב אדום מבושל ועם שעועית ירוקה.

נו, טוב, מה אומר ומה אדבר. שאגיד שהיה טעים? לא כל-כך. אז מה? אנחנו פולנים, לא באנו ליהנות. חוץ מזה, אוכל פולני לא אמור להיות באמת טעים. הוא אמור לעשות לך לבכות. בגלל הזיכרונות. אלה שיש לך. אלה שאין לך. אלה שאתה רוצה שיהיו לך. הנה אתה יושב עם אלתרמן, שותה עם אלכסנדר פן, מפלרטט עם חנה רובינא. אה, זה לא אלתרמן, זה אורי זוהר. זה לא פן, זה מוישל'ה איש-כסית. זה לא אתה, זה אבא שלך. לא חשוב. העיקר הכוונה. אז ככה גם עם האוכל. הגפילטע מתוק מדי? אז מה? אתה הרי חמוץ מדי. באווז חסר קצת מלח. אז מה? לך חסר המון פלפל.

רק חבל שהמסעדה נראית כמו עוד אלף מסעדות חסרות אופי, ושאף אחד עוד לא ניסה ללמד את המלצריות מה הן מוכרות. אוכל פולני וזיכרונות. כבר עדיף היה לו היו שוכרים כמה קשישות פולניות נרגנות. הנה רעיון. ואז גם לא היה אכפת לך שלא טעים לך כל-כך. היית מת מפחד.

בתיה היא לא מסעדה. היא מוזיאון. גם אם אין כבר מי שזוכר או שזה בכלל מעניין אותו. אני זוכר. גם את מה ששכחתי או בכלל לא הכרתי. לי זה מספיק. אני מקווה שיש עוד כמה כמוני ושבזכותם יחיה קפה בתיה עוד שבעים שנים נוספות. לפחות. וכך גם גברת בתיה יום-טוב בת ה-96. עד 120.

אז הנה כי כן, קפה בתיה נסגר ובכל זאת נפתח שוב. כמו שכבר אמרתי (או רציתי לומר) בהקשר של מפגש רחל, זו כנראה עת הנסים.

כדאי להכיר

חריין (חזרת). השורש הזה צריך לא פחות מעשרה חודשי גדילה והמון מים. לכן עונת המכירה היא קצרה מאוד, וממילא אין ביקוש מחוץ לתקופות החגים. חזרת אמיתית, לבנה, מורכבת מהשורש המגורר עם קצת מלח ועם קצת חומץ. רוב הצרכנים מוסיפים קצת, או הרבה, סלק מבושל ומגורר, ונוטלים בכך את העוקץ פותח הסינוסים מאחד החריפים הכי נפלאים שיש. וואסבי יפני (גם סוג של חזרת, אגב) הוא ילד קטן לידו.

50 שקלים לקילוגרם בשוק הכרמל

קפה בתיה

פרטים: החשמונאים 95 תל אביב, טל' 03-5221335; א'-ש' 23:00-11:00

מחירים: גפילטע פיש - 24 שקלים, דג מלוח - 22, מרק עוף עם אטריות 26, 4 קרפלעך מטוגנים עם בצל - 24, שוק אווז (עם שתי תוספות) - 70 שקלים

השורה התחתונה: ככה וככה