הצעה: למחוק תביעות לשון הרע שנועדו להשתיק דיון ציבורי

הצעת חוק שמטרתה להיאבק בתביעות לשון הרע המוגשות במטרה להשתיק דיון ציבורי, הונחה על שולחן הכנסת. על ההצעה חתומים 5 חברי כנסת מסיעת מרצ - ניצן הורוביץ, מיכל רוזין, תמר זנדברג, אילן גילאון וזהבה גלאון.

על-פי הצעת החוק, בית המשפט יוכל למחוק תביעה משפטית על הסף, אם היא באה להרתיע את הציבור מהשתתפות בהליך דמוקרטי או בשיח הציבורי, ובכלל זה פרסום עיתונאי שיש בו עניין לציבור.

דברי ההסבר להצעת החוק מונים שורה של מקרים שבהם הוגשו תביעות לשון הרע או שהושמע איום בהגשת תביעה כזו, בעקבות פרסומים שנעשו בתקשורת.

בין היתר מצוינות תביעת הדיבה שהוגשה נגד העיתונאי, כיום חבר כנסת, מיקי רוזנטל בעקבות סרטו "שיטת השקשוקה"; תביעת הדיבה שהוגשה נגד יוסי שריד ועיתון "הארץ" בעקבות מאמר בעניינו של ארקדי גאידמק; ותביעה נגד אברי גלעד בגין דברים שאמר בתוכנית רדיו על התנהלותה של חברת שלטי חוצות.

הצעת החוק, הקרויה "הצעת חוק למניעת שימוש לרעה בהליך המשפטי", שואבת השראה מחקיקה שאומצה ב-25 מדינות בארה"ב, המכונה חקיקת ANTI SLAPP (Strategic Lawsuit Against Public Participation). היא מעניקה הגנה רחבה לכל סוג של "השתתפות בהליך הדמוקרטי", וכוללת הגדרה רחבה במיוחד של מונח זה: "כל פעולה, לרבות ביטוי, שהיא חלק מדיון ציבורי או שיש לציבור תועלת בה, לרבות עניין הנוגע לציבור הרחב או לקבוצה של בני אדם, עניין המצוי בהליך חקיקתי, מינהלי או שיפוטי, עניין הנדון בתקשורת, עניין הנוגע למימוש זכויות אדם או אינטרסים ציבוריים או כל עניין אחר שיש לו חשיבות לשיח הדמוקרטי".

בכל מקרה שהוגשה נגד אדם תביעה בעקבות פעולה שהייתה לטענתו חלק מהשתתפות בהליך הדמוקרטי, הוא יוכל לבקש מבית המשפט למחוק אותה על הסף, ובית המשפט יוסמך לעשות זאת, ואף לחייב את התובע בהוצאות משפט וכן בפיצוי של עד 50 אלף שקל ללא הוכחת נזק.

אם תתקבל חקיקה כזו, היא תהווה משקל נגד לחוק איסור לשון הרע, המאפשר לבתי המשפט לפסוק לטובת התובעים סכום של עד 50 אלף שקל ללא הוכחת נזק, בנוסף לפיצוי בגין נזקים.

"הצעת החוק באה בשל הגידול המדאיג במספר התביעות המשפטיות המוגשות במטרה להרתיע אזרחים מלממש את זכותם החוקתית לחופש הביטוי ומלהשתתף בוויכוח הציבורי", נכתב בדברי ההסבר להצעה. "התופעה מדאיגה במיוחד כשקיימים פערי כוחות בולטים בין תובעים עתירי הון והשפעה לבין נתבעים שמשאביהם מוגבלים, כמו למשל בין איל הון לעיתונאי".