לרסן את תיאבון הבנקים

הבנקים הגדולים פרסמו לאחרונה, על-פי דרישת המפקח על הבנקים, את תעריפי עמלות הקנייה והמכירה של ניירות-ערך (ני"ע). התמחור מחדש נעשה בעקבות מסקנות ועדת זקן, כי ישנם פערים גבוהים מדי בין העמלות בתעריף לבין העמלות הנגבות בפועל. ברוב הבנקים הנחיה זו לא גרמה לשינוי מהותי כלפי מטה בתעריפון העמלות הנגבות ממסחר במניות מקומיות וזרות.

מבדיקת עיתון "גלובס" עולה כי עמלות הקנייה והמכירה הממוצעת שגובים הבנקים על ניירות-ערך ישראליים ועל ניירות-ערך זרים הן 0.6% ו-0.85% בהתאמה. לעמלות המסחר במניות יש להוסיף דמי משמרת ניירות-ערך בשיעור ממוצע של 0.5% לשנה, כך שהעלות הכוללת הממוצעת של מסחר במניות והחזקת מניות היא כבדה עבור משקיע מהשורה.

מדובר בעמלות מסחר גבוהות במיוחד.מנגד, כמעט כל לקוח שיפנה לביצוע המסחר לאחד מחברי הבורסה הפרטיים, ישיג עמלות נמוכות בעשרות אחוזים, עובדה שאינה מפריעה לבנקים להמשיך ולגבות עמלות מסחר לא סבירות.

על-פי התעריפים האמורים, הרי הוראת קנייה ומכירה של מניה שקולה לריבית שנתית המתקבלת על פיקדון ג'מבו בנקאי. מדובר בעלויות מסחר שבינן לבין עלות השירות עצמו קשר רופף במיוחד. לראיה, עלויות המסחר הנמוכות ב-90% שאותן משלמים גופים מוסדיים ולקוחות גדולים בחדרי העסקאות של הבנקים עצמם.

זה שנה אנו עדים להתייבשות מחזורי המסחר בבורסה המקומית. ייתכן כי הפחתת עמלות המסחר במידה ניכרת הייתה תורמת תרומה ניכרת להגדלת מחזורי הפעילות במניות בבורסת תל-אביב. האמצעים הטכנולוגיים הקיימים כיום, הכוללים בין השאר מערכות מסחר אינטרנטיות, מאפשרים מתן שירותי מסחר במחירים הוגנים, בלי צורך להטיל עומס כבד על מערך הייעוץ הבנקאי. הגדלת עוגת המסחר צפויה על ציר הזמן לפצות במידה ניכרת על שחיקת עלויות המסחר השוטפות במניות.

לעצב מחדש את האסטרטגיה העסקית

הבנקים המקומיים הצליחו לחמוק בעמל ובמזל רב ממחאת יוקר המחיה שפרצה בקיץ 2011 כי זו כוונה בבסיסה בעיקר נגד יצרני המזון ורשתות השיווק.

איש אינו יכול להבטיח לבעלי המניות ולהנהלות הבנקים כי שגיאה קטנה, לכאורה, בהתנהלותם העסקית מול לקוחות-הקצה, לא תסיט את האש הציבורית לכיוונם ותצית בעירה גדולה. נאמר כי אדי הדלק הווירטואליים ספוגים באוויר, שכן באופן מסורתי הבנקים בארץ, כמו בעולם, אינם נמנים עם העסקים הזוכים לאהדת הציבור, כך שדי בניצוץ קטן כדי להדליק אש גדולה.

אמנם לציבור הרחב אין אינטרס שהמחאה ציבורית תופנה כלפי הבנקים, שכן הדבר עלול לסכן את יציבותה של המערכת הבנקאית ולפגוע בסופו של יום בכולנו; אולם נזכיר כי ישנם תהליכים חברתיים תת-קרקעיים רבים שלא ניתן לזהות בזמן אמת, ואלה עלולים להביא עימם תוצאות לא רצויות אם הם לא יקבלו מענה ראוי מבעוד מועד.

העיוותים בתמחור של שירותים בנקאיים בסיסיים מעודדים אקטיביות רגולטורית של המפקח על הבנקים ושל כנסת ישראל. זהו מצב לא רצוי מבחינתם של הבנקאים, ולכן הם נדרשים להקדים תרופה למכה ולנהוג כמתבקש מהם, ולא לטמון את ראשם בחול.

הפתרון הגרוע ביותר מבחינתם הוא לחשוב דרך החור של הגרוש, ולייחל לכך שהכלבים ינבחו והשיירה תחלוף. כדאי לבנקים ללמוד מהניסיון של קברניטי חברות הסלולר, כדי להסיק כמה קשה יכולה להיות התוצאה עבורם אם הרגולטורים יסמנו את המערכת הבנקאית כיעד מועדף לחקיקה.

על בעלי השליטה והמניות בבנקים לנצל את חלון הזמן שבו חיצי הציבור והרגולטורים המקומיים אינם מופנים באופן אופרטיבי לעברם, ולעצב מחדש את האסטרטגיה העסקית שלהם באופן כזה - שמצד אחד, הם יוכלו להשיא תשואות ראויות להון, ומנגד יספקו למגזר משקי-הבית מוצר בנקאי זול והוגן הרבה יותר מזה שהם מקבלים היום.

בשורה התחתונה, זהו יעד אסטרטגי ראשון במעלה עבור המערכת הבנקאית, שכן הניסיון מלמד כי אם הסנטימנט הציבורי כלפיה יתהפך, אף לוביסט בעולם לא יוכל לבלום זאת.

הכותב הוא האסטרטג הראשי של קבוצת איילון