שר האוצר, לא שר הביניים

פטפוטים הם פטפוטים. לא משנה הטכנולוגיה שמשתמשים בה. כששר האוצר יאיר לפיד מתכתב עם נתיניו באמצעות הפייסבוק, הרבה לפני שהוא מבין בכלל מי נגד מי ומי בעד מה. זהו בדיוק אותו פטפוט מיותר וחסר טעם, שעושה כל שר שחוזר ומתראיין בדרך ההיסטורית והמוכרת ברדיו, בטלוויזיה ובעיתונות, לפני שהוא מבין על מה הוא מדבר.

אפשר שלפיד רוצה להראות לכולנו שהוא וטכנולוגיה מתקדמת הולכים צמוד, אבל זה נכון לכל ילד בכיתה ה'. מה גם שלא זה מה שמצפה הציבור משר הכספים שלו, זה שלוקח ממנו יותר ממחצית שכרו. אפשר שלפיד חש יותר "בטוח" להתנסח במקלדת הפרטית. הוא מיומן בזה, לכתוב, למחוק, לתקן ולהציג לביקורת אנשיו וזוגתו. אפשר שהוא בוחר לשלוט אישית במילים, בשורות, בפסיקים. שלא "ייצאו דברים מהקשרם", ובעיקר שלא יהיה צורך לעמוד בשאלות. אבל מי שמחפש "בטוח" מוזמן להיות מגיש חדשות. לא שר אוצר. מי שלא מסוגל לעמוד בחום המטבח, מתבקש לזוז ממנו.

הדבר החשוב, מסמן האמינות, לשר אוצר, לשרים אחרים ולמנהלים חדשים, הוא לשתוק. לשבת בשקט כמה שבועות, וללמוד. לחזור ולשאול, בלי בושה, כמה שיותר אנשים. קריטי לשמוע את כל התשובות, ולזהות את התירוצים האלגנטיים והמריחות האינטרסנטיות, כמו גם את הנתונים. כמן כן, לקבל מושג בדפי האקסל. ללמוד את השפה המשונה והשחצנית הזו. אבל לא לרוץ לספר לחבר'ה. לא לפני שהבנת.

לכתוב ל"חברים" בפייסבוק זה נחמד, אבל הם הרי לא באמת חברים שלך. הם אנשים, כמו כולם, חלקם בעדך, חלקם נגדך, ורובם, בדרך הטבע, כדי להגן על עצמם ועל תקוותיהם, מחכים לרגע הנפילה שלך, רק כדי שיוכלו להגיד "אמרתי לכם ששום דבר לא ישתנה פה... ששום דבר לא ייצא מהיפיוף הזה..".

לפיד מסתמן כשר סקטוריאלי. כמו אלי ישי ואריאל אטיאס בממשלה הקודמת, ששפכו הון על הציבור שלהם. כמו נציגי המתנחלים, כמו ישראל כץ, שר התחבורה, שמקפיד להיות חביב ופתוח לוועדי העובדים בחברות ובתאגידים הממשלתיים שכפופים לו, ושר החקלאות, שהפך עם השנים לאיש החקלאים. סקטוריאלי כמו שר הביטחון, שעסוק באיומים שאם לא יועלה תקציב הביטחון, פצצות ייפלו, חיילים ותושבים ייפגעו וועדת החקירה תאשים את ראש הממשלה ושר האוצר.

שר אוצר הוא שר האוצר של כל הציבור. חשבון הבנק וחשבון ההכנסות וההוצאות של כל הציבור. לא שר מעמד הביניים. לא שר העשירון העליון. ממש לא השר לענייני "ריקי כהן מחדרה", אותה גברת בת 37, מורה בתיכון, שבעלה (סליחה מר לפיד, למה לא "בן זוגה"?) עובד היי-טק, והם משתכרים יחד קצת יותר מ-20,000 ש' בחודש (ברוטו או נטו?), נוסעים פעם בשנתיים לחו"ל, אבל אין להם סיכוי לקנות דירה לאחד משלושת ילדיהם.

מי אמר שהורים צריכים לקנות דירה לילדיהם? תפקיד ההורים לחנך, לאהוב, לתמוך כספית ולממן, כמה שאפשר, לימודים באוניברסיטאות ובתי ספר מקצועיים. תפקידם לאפשר לילדיהם להגיע לרף, שיאפשר להם קריירה, מקצוע וגם אפשרות לרכוש בעתיד דירה, אם ירצו. תפקיד הממשלה, משרד האוצר ומשרד השיכון, לתת היצע קרקע מספיק ומגוון לבניית דירות, בהתאם לצורך השנתי של המשק, לחסל את מחסומי הבירוקרטיה שמוציאה את הנשמה על כל מ"ר בנייה, ולאפשר, בחקיקה הגיונית ואמיתית, בניית דירות להשכרה במחירים סבירים. חוץ מזה - בלי טובות. מעמד ביניים מספיק חזק, חכם ויודע איך לנתב את עצמו ואת חייו. רק אל תפריעו.