קצפת ודובדבן: איך נולד בית ההשקעות השני בגודלו בארץ?

"זה התחיל כמו מבצע צבאי. שם הקוד היה 'קצפת ודובדבן' - דש כונתה קצפת, ומיטב דובדבן. היה ברור לכולם שזה רק עניין של זמן עד שהעסקה תדלוף, לכן בהתחלה קיימנו את הפגישות בחדרי מלון מתחלפים שהוזמנו תחת השם של אבנר סטפק. השיא הגיע ביום החתימה, שהפך ללילה לבן. היה ברור לכולם שאנחנו לא יוצאים לסוף השבוע בלי לחתום".

כך מתארת עו"ד אורית ישראלי, שותפה במשרד עמית פולק מטלון ושות', את הליך המיזוג של בתי ההשקעות דש איפקס ומיטב, שהושלם לפני כשבועיים, בתום 11 חודשים, ויצר את בית ההשקעות השני בגודלו בישראל. "מדובר בעסקה מורכבת שכוללת מספר גדול של גורמים המעורבים במשא ומתן. גורמי השמים היו צריכים להסתדר בצורה מאוד מיוחדת כדי לאפשר את חתימת ההסכמים בלוחות זמנים כל כך קצרים", היא מוסיפה בחיוך.

לדברי ישראלי, שמשרדה ייצג במו"מ את בית ההשקעות מיטב, הקושי היה לא רק בצורך לסנכרן בין האינטרסים של הצדדים המעורבים, אלא גם בקבלת האישורים להשלמת העסקה עצמה: "כמות הרגולטורים שהעסקה הזו הייתה צריכה לעבור היא בלתי נתפסת: הממונה על הגבלים עסקיים, רשות ניירות ערך, הבורסה והממונה על שוק ההון, ביטוח וחסכון במשרד האוצר. בנוסף, יש את הבנקים ואפילו בית משפט, כך שבהכנות להשלמת העסקה היו מעורבים יותר עורכי דין מאשר במשא ומתן עצמו.

"כולם שמרו על גמישות מחשבתית והיו מוכנים לפתרונות יצירתיים כי אין מה לעשות, בעסקה מהסוג הזה צריך לשים את האגו בצד ולהבין שכללי המשחק השתנו", היא מספרת. "כדי שהמשא ומתן יצליח, כל צד צריך להפסיק להיות אדון מוחלט לעצמו ולפעול בשותפות, ולהבין שמה שמושג בכוחניות עלול לפגוע במרקם היחסים של השותפים. כל הדברים האלו היו ברורים לכל המעורבים. רק ככה הצלחנו להגיע להסכם שכל הצדדים מרגישים איתו בנוח".

"שיתוף פעולה נדיר בין אב לבן"

למרות גילה הצעיר, לישראלי (33) ניסיון מגוון בעסקאות בתחום המיזוגים. מאז 2008 היא משמשת כעורכת הדין הצמודה של צבי סטפק ובנו אבנר, הבעלים של מיטב, ולמעשה היא מלווה אותם עוד מימי מיזוג גאון וישיר אל תוך מיטב בשנת 2009.

"אבנר הוא מנהיג אמיתי. הוא בהחלט יודע איך להוביל תהליכים", היא מספרת על סטפק הצעיר, שמשמש כיום סגן יו"ר מיטב-דש. "הוא מתייעץ עם צבי ופועל בגיבוי מלא שלו, אבל גם לא פוחד להגיד את דעתו ולעמוד על שלו. בעיניי זה שיתוף פעולה נדיר בין אב לבן, כשאחד ממשיך להוביל את הפן המקצועי, והשני - מוביל את האסטרטגיה והפיתוח העסקי". בנוסף, היא מציינת לטובה גם את שיתוף הפעולה של אבנר עם אילן רביב, מנכ"ל הגוף הממוזג ולשעבר מנכ"ל מיטב. "ניכר כי אילן השתלב באופן מושלם בקוד הגנטי של מיטב", היא אומרת.

לצד המחמאות שהיא מחלקת לצדדים המעורבים בתהליך, לישראלי יש גם טענות כלפי הרגולציה. "רשות ההגבלים העסקיים אישרה את המיזוג, אבל היה חלק בהחלטה שאכזב אותנו - התנאי של מכירת חברת תעודות הסל", היא מתייחסת להחלטתו של הממונה על ההגבלים העסקיים, פרופ' דיויד גילה, לפיה על מיטב למכור את חברת תעודות הסל שלה - שנתח השוק שלה הוא כ-14% מהענף - עד אפריל 2013. זאת, לאור העובדה שדש כבר מחזיק בחברת תעודות הסל תכלית, שחולשת על כ-30% מהשוק.

אך גילה לא הסתפק רק בדרישת המכירה, והציב לה תנאים מוקדמים נוקשים במיוחד. אלה כללו מינוי נאמן במידה שהמכירה לא תצא לפועל עד אפריל, וכן הקנו לנאמן את הזכות למכור את הפעילות לגורם שייבחר תוך חודשיים, ובכל מחיר שיוצע לו - גם אם אינו מייצג מחיר ריאלי.

"עם כל הכבוד וההערכה לרשות, אני סבורה שהטיעונים שהצגנו לא קיבלו את המשקל הראוי", אומרת ישראלי. "לדעתי, החלטה שהתקבלה אינה מאוזנת. באופן כללי, יש תחושה של מגמת החמרה בעמדת הרשות להגבלים עסקיים, שמקורה, כפי הנראה, ברעש הציבורי על ריכוזיות יתר, והמתקפה שהרשות נתונה לה מצד גורמים פופוליסטים כאלה ואחרים, שרואים לנגד עיניהם אינטרסים קצרי טווח. לטובת המשק, אני מקווה שהגל יחלוף במהרה".

את התהליך כולו, שנמשך אלפי שעות, מסכמת ישראלי כמוצלח למדי, אך עם טעם קל של החמצה: "ביום החתימה גילינו ש-BRM (בעלת השליטה בדש, ל' א') יחתמו באמצעות פקס, כי העובדים בדיוק יצאו לנופש במלון במצפה רמון. אם היינו יודעים, היינו קובעים לחתום שם על העסקה. לפחות היינו נהנים מסוף שבוע מפנק".