גז העצמאות

לפני 40 שנה, כאשר אמברגו נפט ערבי על אמריקה שינה את פני הדיפלומטיה הבינלאומית, והטעים את פגיעותה של ישראל, אפרים קישון כתב על הישועה הפתאומית. השמיים כמו נפתחו, נגינת הנבל של מלאכי השרת נשמעה בסך, וקול עלה משמיים, "מקסיקו, מקסיקו".

זו הייתה אנחת עניים. ממקסיקו באו אז החדשות על תגליות חדשות של נפט. הנה ימים באים, נאום קישון, ועננת תלותה של אמריקה בנפט הסעודי סור תסור.

לרוע מזלה של אמריקה, ולרוע מזלה של מקסיקו, נגינת הנבל הייתה חטופה מאוד. התלות בנפט של המפרץ הפרסי הוציאה את ארצות-הברית למלחמה 17 שנה אחר-כך. מחירי הנפט נשקו ל-150 דולר לחבית 35 שנה אחר-כך. החוב הלאומי של ארצות-הברית, שעמד ב-1973 על טריליון דולר ופחות, חצה את התקרה הדמיונית של 15 טריליון דולר 35 שנה אחר-כך.

אנחת העניים של קישון כמובן לא כללה מלאכי שרת מקומיים. מאיפה יבוא לנו דלק? מחלץ? מסלעי הביטומין שליד ים המלח? אולי מקרקע הים התיכון? (מצחיק מאוד). המקסימום שאפשר לקוות היה שטכנולוגיה נועזת "תאיר את רמת-גן במחיר של נורת חשמל אחת" (שר בישראל אמנם הודיע על הצלחה היסטורית כזאת לפני 30 שנה ויותר); או למתיחת פורים ילדותית בגלי צה"ל, 1977 אם אינני טועה, שהודיעה על גילוי אוצרות נפט ענקיים בנגב, ועצבנה מאוד את שומעיה (אני הייתי אחד המותחים, לא רגע גאה).

שני דברים לא היו עולים על הדעת ב-50 השנה הראשונות של ישראל: שאמריקאי יקנה חברה ישראלית במיליארדי דולרים, ושלישראל תהיה עצמאות אנרגיה. וורן באפט מחק את הלאו הראשון, "תמר" מחקה את הלאו השני.

"יותר ממה שאיראן ייצאה"

אבל רגע אחד, זה עדיין לא הכול. הפעם, מלאכי השרת אמנם פתחו צוהר אי-שם למעלה, והם פורטים על הנבל, או לפחות על האייפון: בפרוש שנת 2020, אף אמריקה תיהנה מעצמאות אנרגיה. לא מפני שהיא התחכמה לפחמנים, ומצאה דרך לתעל את שיעול האסטרואידים אל קווי המתח הגבוה. תלותה בנפט זר תסתיים מפני שהיא מצאה נפט ותחליפי נפט באדמתה ובקרקעית ימיה.

2020 רחוקה, אבל המספרים כבר מדברים בעדם. צאו וחשבו על הנתון המדהים הבא: בדצמבר 2012, 3 מדינות בארצות-הברית - צפון דקוטה, אוהיו ופנסילבניה - הפיקו מיליון וחצי חביות נפט ביום, "יותר ממה שאיראן ייצאה" (tinyurl.com/bs3pno5).

לשון אחר, האפקטיביות של העיצומים על איראן היא במידה רבה תוצאה של התמעטות התלות האמריקאית בנפט מן המפרץ הפרסי. המערב התיכון של ארצות-הברית איזן את גירעון הנפט מן המזרח התיכון של אירופה. ידענו שמלאכי השרת אוהבים לפרוט, אבל לא ידענו שהם אוהבים לקרוץ.

התלות תוסיף ותתמעט. מכון מחקר של קהילת המודיעין האמריקאית מעריך כי ב-2030 יהיה עודף של שמונה מיליון חביות ביום בשוקי העולם. או אז, "אופ"ק (ארגון המדינות המייצאות נפט) תאבד את השליטה, ומחירי הנפט הגולמי יתמוטטו". וכמובן, הגירעון במאזן התשלומים של ארצות-הברית יפחת במידה ניכרת, והצמיחה הכלכלית תואץ (tinyurl.com/cdcgujn).

קצת קשה להחמיץ את המשמעויות. הכלכלה האמריקאית, במשבר כרוני, שומעת עכשיו את התחזיות הקודרות ביותר על עתידה (ראו-נא את האחרונה, מאת שר התקציבים לשעבר בממשל רייגן, בניו-יורק טיימס, tinyurl.com/c87sldu). רק אסטרולוג היה מעז לחזות שיום קרוב אחד יהיה לה יותר נפט ממה שהיא תוכל לצרוך, אף כי יודעי דבר כמובן הקדימו להבין את הקשר בין טכנולוגיית קידוח מתקדמת ובין מחירי נפט שיצדיקו את עלויותיה.

מבאקו עד אלברטה

הקשר בין עצמאות האנרגיה הישראלית ובין עצמאות האנרגיה האמריקאית אינו מקרי בהחלט. אותן פריצות הדרך הטכנולוגיות שימשו כאן ושם. אבל גם כך זו מתנה, כמעט בכל מובן שהוא. למרבה הצער, המובן האקולוגי יוצא מן הכלל. אני נזכר בביקור ראשון בבאקו, חודשים אחדים לאחר התמוטטות ברית המועצות. קילומטרים ארוכים לאורך הים הכספי היו זרועים במגדלי קידוח עזובים ובבארות יבשות. העושר המהולל, שהביא את הרוטשילדים ואת אלפרד נובל אל באקו בתחילת המאה ה-20, היה לה לרועץ טרגי.

האסון האקולוגי של באקו היה "סובייטי", תוצאה של פשעי המשטר נגד הסביבה בכל רחבי ברית המועצות. אבל המחלוקת הגוברת בקנדה סביב חולות הנפט האספלטיים (tar sands) שבחבל אלברטה היא אות הזהרה שגם חברה מערבית מתקדמת אינה מחוסנת מפני תוצאותיו של בולמוס האנרגיה שלה (http://tinyurl.com/cn4kcks).

הפיתוי הפופוליסטי

ב-1849, קרל מרקס היה צריך לשנות את דעתו על העתיד. זו הייתה השנה שבה באו הידיעות על גילוי הזהב בקליפורניה, אשר ארצות-הברית עתה זה כבשה ממקסיקו. התמוטטות הקפיטליזם נדחתה במאה שנה, רשם אבי הסוציאליזם המדעי.

מה יגיד מרקסיסט, או ניאו-מרקסיסט, על עתיד הקפיטליזם עכשיו, כאשר אמריקה משכשכת את רגליה בנפט מקומי? האומנם צריך לדחות במאה שנה את התחזיות על שקיעת אמריקה? הואיל וארצות-הברית אינה מעצמת נפט מתחילה, אין צורך לחשוש שהיא תהפוך לניגריה, או לוונצואלה. זאת אומרת, היא לא תזנח את כל שאר כלכלתה לטובת נפט, ותסתאב בשחיתות מפלצתית; והיא לא תצמיח קולונל על סוס לבן, שיאסור מלחמה על המעמד הבינוני בשם "סוציאליזם של המאה ה-21".

מה, לעומת זאת, יעולל עושר האנרגיה לישראל, ברור קצת פחות. הפיתוי הפופוליסטי יגבר בהתאמה לפער בין עניים לעשירים. פוליטיקאים שוחרי רע ופעילי שכונות שוחרי טוב ייצרו את הרושם שאפשר לפרוק עול ומשמעת, מפני ש"יש נפט" (או גז). ראינו את התוצאות של פופוליזם כזה בוונצואלה, שבה שוד מאורגן של עושר הנפט הבטיח את שלטונו הנצחי של דמגוג סוציאלי (עד מותו), בלי שים לב למחיר הכלכלי והחברתי.

כך או כך, יהיה עוד זמן להיזהר ולהזהיר. עכשיו אפשר לחזור ולקרוא מה שכתבו עיתונים זרים ב-1955, כאשר סילון נפט פרץ בחלץ: שינוי היסטורי אפשרי במזרח התיכון. הוא לא התאפשר אז, אבל עכשיו הוא קורם עור וגידים.