הייתי חולה. דלקת ריאות. חום גבוה, שיעול. תה, מרק עוף. תה, מרק עוף. עוד תה. תה. אחרי שבועיים של מיטה ושבוע של אנטיביוטיקה, אפילו לרופא שלי נמאס. "אני קובע לך צילום לעוד שבוע", אמר. "חכה רגע", נבהל ההיפוכונדר, זה שלפני רגע שמח שסוף-סוף הוא לא בא סתם. "אולי תקשיב לריאות שוב בעוד שבוע ורק אז תחליט?".
הלכתי הביתה, בלעתי את כדור האנטיביוטיקה האחרון והשיעול והחרחור עדיין כאן. ואז ראיתי אותו. בקבוקון העץ הקטן המונח על המדף כבר יותר משנה. "אליקסיר" כתוב עליו. שיקוי. שיקוי זה טוב חשבתי. שיקוי זה תרופה, הלוא כן? אז מה אם הוא כולל גם 69% אלכוהול. "רפואה" הייתה קוראת לזה בוודאי סבתא פלה המנוחה. לקחתי שלוק. הבראתי מיד. כלומר, אחרי שבוע, כשהתעוררתי, הרגשתי לא רע.
לבושתי הרבה, בתור שתיין ותיק, מעולם לא יצא לי לטעום את ליקר השארטרז המפורסם. אמנם עשרות, אם לא מאות פעמים, בהיתי בו, בעודי מזמין עוד כוסית וויסקי או חצי ליטר גולדסטאר, אבל לשתות ממנו לא שתיתי. אחרי הכול, מה לי ולליקרים, גם אם הם ליקר צמחים סודי ומיתולוגי. אבל הנה ההזדמנות. לאחרונה הגיעה לארץ הגרסה המקורית של השארטרז, האליקסיר, וזה שהליקר הזה הגיע דווקא כשאני חולה זה בטח סימן משמיים.
מסדר שאר טרז הוא אחד מהמסדרים העתיקים בכנסייה הקתולית (נוסד ב-1083). סיפורו של ליקר הצמחים המיוחד שלהם מתחיל ב-1605. הנזירים השתקנים של שארטרז אירחו אז את מרשל הארטילריה של המלך הנרי הרביעי. כשעזב את המנזר, העניק להם נוסחה עתיקה לשיקוי, שעד מהרה כונה: "השיקוי לחיים ארוכים". נו, ידעתי שצדקתי. רק מה אעשה עם חיים ארוכים אם בטעות אצליח? אה, אולי אשתה עוד קצת.
מתכון השיקוי כלל מיצוי של לא פחות מ-130 צמחים, חלק בלתי מבוטל מהם צמחי מרפא. רק ב-1737 הצליחו הנזירים במנזר האם ליד גרנובל לפענח את הנוסחה, והחלו לייצר לראשונה את הליקר המהולל, כתרופה. בינגו. המשקה מיוצר עד היום אך ורק על-ידי נזירי שארטרז, ומורכב כולו כאמור מאותם צמחים ומרכיבים בוטניים, בדיוק לפי המתכון העתיק. רוב צרכניו של השארטרז צרכו וצורכים אותו, כמובן, כמשקה אלכוהולי ולא כתרופה. אז מה, אני חולה עכשיו.
ב-1764 יצרו הנזירים גרסה עדינה יותר. ליקר השארטרז הירוק מיוצר מאותם 130 צמחים, וב-55% אלכוהול צנועים. בסוף המאה ה-18 הוגלו הנזירים מצרפת. בשנות היעדרותם עבר גלגולים רבים, אך איש לא הצליח לפענח את סוד המתכון. ב-1816 חזרו אל המנזר והמתכון הושב להם. קצת אחר כך בא לעולם השארטרז הצהוב. עדיין מיוצר מאותם מרכיבים, אך כעת מתוק יותר, ועם "בסך-הכול" 40% אלכוהול. הגליה נוספת, והלאמת המנזר ב-1903, שיבשו את הייצור של שארטרז ל-26 שנים נוספות, אבל ב-1929 חזר הליקר שוב לידי הנזירים.
עד היום מיוצרים השיקויים של שארטרז בדיוק לפי המתכון מלפני 400 שנה. המתכון ואופן הייצור סודיים לגמרי. רק שני נזירים מייצרים את המשקה, ורק הם יודעים את הנוסחה ואת תהליך ההכנה. והם כאמור שתקנים למדי. לא פלא, קחו שלוק, וגם אתם תשתקו.
לאחרונה הגיעה כאמור לארץ גם הגרסה בת 69% אלכוהול. לכבוד מדע הרפואה, ותחביב השתייה, טעמתי לראשונה את שלושתם.
טעימה
שלושה שארטרזים
שארטרז Chartreuse צהוב. יופי של משקה, גם אם מעט מתוק מדי לטעמי הפרטי. העשבוניות מעט מטושטשת בגלל המתיקות הזאת, ועדיין - ערבבו אותו עם קצת (או הרבה) קרח, עם או בלי סודה או מי טוניק מרירים, ותקבלו יופי של משקה ארוך לאחר צהריים אביביים. 700 מ"ל, 40% אלכוהול, 336 שקלים
שארטרז Chartreuse ירוק. הרבה יותר אלכוהול מהקודם, אבל ללא הבדל משמעותי בטעם. עדיין קצת מתוק מדי, ושוב - קצת קרח עם סודה או עם טוניק יחוללו פלאות. 700 מ"ל, 55% אלכוהול, 369 שקלים
שארטרז Elixir. המתיקות העזה נעלמת כמעט לחלוטין לטובת מרירות עזה, שמאפילה אפילו על אחוזי האלכוהול האימתניים. בתור מזוכיסט, מאוד אהבתי את זה. בתור היפוכונדר, אחוז האלכוהול הבהיל אותי. אבל אז נזכרתי שזאת כאמור תרופה, שמומלץ לצרוך בכמויות קטנות. כפית אליקסיר שארטרז עם מים או כתוספת למגוון קוקטיילים למשל. 100 מ"ל (זה מספיק), 69% אלכוהול, 145 שקלים
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
